מהו המתווה להסדר חוב המתאים בטאו של אילן בן דב?

1. אילן בן דב נעלם מאור הזרקורים. בן דב, שנהנה להופיע בטורי הרכילות, בפתיחות חגיגיות ובאירועים מתוקשרים, ירד למחתרת. בתחילת הסדר החוב של אפריקה ישראל, לב לבייב הופיע במסיבת עיתונאים, הסביר את הקשיים בחברה ולקח אחריות. בן דב, שלא מפספס הזדמנות להופיע באירועים של רבנים ולהשמיע את משנתו הרוחנית תחת כל עץ רענן, התפוגג, נמוג, נגוז. במקום לדבר בעצמו הוא שולח את המנכ"ל שלו, יוסי ארד, לשיחות תדרוך עם התקשורת. הוא עצמו שומר על שתיקה.

רק לפני כמה חודשים אי אפשר היה לפתוח כלי תקשורת מבלי לשמוע את בן דב. אז הוא יצא באגרסיביות כנגד כוונת שר התקשורת, משה כחלון, להפחית את דמי הקישוריות. תוך שהוא מגייס פרופסורים ומומחים, הסביר בן דב, בעצמו ובאמצעות לוביסטים, מדוע הורדת דמי הקישוריות היא אסון לפרטנר, למשק ולמדינת ישראל כולה.

אבל עכשיו, כשבן דב מציע תספורת של מאות מיליוני שקלים בטאו , הוא אינו יוצא באופן גלוי לציבור המחזיקים באג"ח ומסביר את צעדיו.

להסביר מדוע לדעתו ההסדר שהציע ראוי ומידתי, וגם לענות על שאלות קשות כמו - מדוע בניגוד לאנשי עסקים אחרים (בני שטיינמץ למשל), בן דב לא מוצא לנכון להזרים כסף מכיסו לטובת ההסדר?

2. בן דב לא לבד. גם את הגופים המוסדיים בלעה האדמה. מיום שלישי שעבר, כבר חמישה ימים, אף מנהל גוף מוסדי לא מגיב להסדר שהציעה טאו. אף מנהל בבית השקעות שמחזיק אג"ח טאו, לא מוכן לדבר על ההצעה של בן דב. חלקם נעלמו, חלקם משמיעים תירוצים מביכים. "זו רק הצעה של בן דב לדירקטוריון טאו, זה עוד לא רשמי, אז אין לי על מה להגיב", זה אחד מהתירוצים שקיבלנו.

מדוע המוסדיים לא עולים על הבריקדות בתגובה להצעת בן דב? הנה כמה סיבות - אולי הם מפחדים להתעסק עם בן דב, אולי הם זוכרים שהוא לקוח גדול שמביא להם פרנסה, או שזה פשוט לא מעניין אותם. בחרו את התשובה שמתאימה לכם. העובדה היא שהמוסדיים המחזיקים בטאו (הגדולים שבהם הם כלל ביטוח, אקסלנס והפניקס) נכנסו למנזר השתקנים.

פסגות לא מחזיקה באג"ח טאו ורועי ורמוס כבר לא המנכ"ל, אבל קל לנחש איך היה ורמוס מגיב במקרה דומה. תוך 24 שעות ורמוס היה יוצא בראש חוצות ומודיע שבן דב הגזים, שפסגות לא תוותר על שקל, וששוק ההון לא ישכח את התספורת בטאו ביום שבן דב יבוא למחזר את אג"ח פרטנר.

לרוע המזל, ורמוס כבר לא מנהל גוף מוסדי. וכל שאר עמיתיו מתגלים כשפנים.

3. מי שמע על תיקון 44 לחוק ניירות ערך? חוץ מכמה עורכי דין שזה עיסוקם, מעט מאוד מן הסתם. אבל בהסדר החוב של טאו, תיקון 44 הופך למהותי. התיקון קובע כי כאשר חברה נקלעת לקשיים, תהיה למחזיקי איגרות החוב מקרב הציבור עדיפות בסדר הנשייה על פני בעל שליטה המחזיק באיגרות החוב. במילים אחרות, בעל השליטה יקבל את כספו אחרי שכל מחזיקי האג"ח קיבלו את כספם.

במקרה של טאו, 105 מיליון שקל מתוך 423 מיליון שקל אג"ח טאו (ערך מתואם) נמצאים בבעלותו של בן דב עצמו. כלומר בן דב מחזיק 25% מהאג"ח, ויקבל לפי הצעתו רבע מכל תמורה שיקבלו מחזיקי האג"ח; ואם טאו תגיע לפשיטת רגל? במקרה זה בן דב יגלה שאג"ח בערך נקוב של 105 מיליון שקל הופכות לנייר חסר ערך.

4. הנה מתווה להצעה הגונה יותר לדעתנו: ראשית, בן דב יודיע כי הוא מוותר על האג"ח שבבעלותו. זו תהיה תרומתו להסדר החוב, וכך תגדל בבת אחת תמורת מחזיקי האג"ח האחרים ב-25%. שנית, בן דב יזרים מכיסו 50 מיליון שקל, 15% מהחוב, כתשלום מיידי למחזיקי האג"ח. יתרת החוב, 268 מיליון שקל, תומר למניות טאו כנגד העברת מניות השליטה בסאני של בן דב לידי טאו.

כמה מניות בדיוק יקבלו מחזיקי האג"ח בטאו? 25%? 35%? 40%? זה ייגזר משווי חברת סאני שאותו יקבע מעריך שווי מקובל על מחזיקי האג"ח - דמות כמו פרופ' אמיר ברנע, לא מעריך שווי מטעם שיגיע למספר הרצוי לבן דב. אבל בינתיים בן דב מתחפר בבונקר ולא עושה דבר.

 מה צריך לכלול הסדר החוב של אילן בן דב