מי אמר שכדורגל הוא ספורט גברי?

מי שימשיך לומר שכדורגל הוא ספורט גברי, יאמר דבר שכבר אינו מדויק. החל מאתמול (א), הכדורגל הוא גם נשי, ואולי בעיקר נשי. על מגרש הדשא בארגנטינה התייצבו נבחרות ארגנטינה וברזיל למשחקי רבע הגמר של ה"קופה אמריקה".

שתיהן הודחו - אבל זה רק החלק השולי של הסיפור. החלק העיקרי הוא האיך. אפילו בליגה הישראלית לא רואים תצוגות כדורגל כה נירפות, מעוררות רחמים (נו טוב, קצת נסחפתי, בישראל דווקא רואים משחקים כאלה, והרבה).

תענוג צרוף

וביבשת אירופה, על אדמת גרמניה, נערכה אליפות העולם לנבחרות של נשים. מה אגיד לכם (ואני בהחלט לא הראשון שאומר זאת): תענוג צרוף. האירוע אתמול היה משחק הגמר בין יפן לבין ארה"ב. דויד נגד גוליית. כמעט. כי יפן נחשבה לנבחרת טובה גם לפני המונדיאל. אבל עדיין - ארה"ב נחשבה, ובצדק, לפייבוריטית הברורה.

יפן הייתה זו שניצחה. נשים קטנות קומה, זריזות, מעבירות את הכדור במיומנות - ובמידה גדושה של אינטליגנציה. אבל הכוח המניע העיקרי שלהן הוא הרצון הלוהט המפעיל אותן. והמזל. הרבה מזל, המון מזל היה להן ליפניות הנמרצות. אולי פיצוי על אסונות הטבע, שפקדו את ארצן לאחרונה.

ברצלונה נשית

והאמריקניות? - מעין ברצלונה נשית. כיף לעיניים, וגם לעוד כמה חושים. יופי נשי (בעיקר השוערת, הופ סולו), כדורגל משובח, אפילו למסי קשה להתחרות בשילוב כזה. ואחרי כל זה הן הפסידו, בניגוד לכל התחזיות, וגם הציפיות. למה? - לא בגלל ששיחקו פחות טוב, אלא בגלל היפוכה של הסיבה שהעניקה את הגביע ליפניות: חוסר מזל.

משחקים רבים במונדיאל הנשים היו משובחים, אבל משחק מרתק כמו בגמר לא ראינו הרבה זמן, גם לא אצל הגברים. אחרי 90 דקות התוצאה היתה 2:2. הארכה לא סיפקה הכרעה. הלכו לפנדלים, והאמריקניות פיספסו פנדל אחרי פנדל. זה מקרה נדיר, שבאמת צריך המון חוסר מזל כדי שיקרה בצורה כל כך קיצונית.

נותנות לשחק

הדבר הכי נפלא אצל הנשים הוא שרואים כדורגל נטו. אין כמעט עבירות, בוודאי לא רציניות. המשחק לא בנוי על הריסת משחקו של היריב, כפי שמרבים לעשות אצל הגברים; אין כניסות ברוטאליות ומרושעות לרגליים; אין ויכוחים עם השופטת!!! הנשים פשוט נותנות לשחק, גם לעצמן וגם לקבוצה היריבה. זה כדורגל גברי עם טאץ' נשי - פירגון, אדיבות, כבוד ליריבות. יש להניח שמהר מאוד יתחילו לזרום כספים גדולים לענף המתפתח הזה. צריך לקוות, בניגוד להגיון, שזה לא יקלקל אותו.

בלי שגיא כהן!!!

הארוחה שבישלו השחקניות בגמר הייתה דליקטס כשלעצמה. אבל הפעם גם קיבלנו קינוח מופלא: בלי הפרשן שגיא כהן!!! הפרשנות וההגשה של בוני גינזבורג וחבריו הייתה מאוד נעימה, מקצועית, רגועה, ואיפשרה לי לראשונה מזה זמן רב לראות משחק, מבלי ללחוץ על כפתור כיבוי הרמקול.