חרם הקוטג' היה התפרצות כעס

המשבר העסקי והתקשורתי אליו הכניסה עצמה משפחת עופר לפני כחודשיים, לא נולד עם הפרסום שארצות הברית הטילה סנקציות על חברת טנקר פסיפיק הסינגפורית, השייכת לקבוצת עופר, בגלל מכירת אניה לאיראן.

העליהום התקשורתי והציבורי על סמי עופר ובניו היה תוצאה של התפרצות לאחר כעס מתמשך על המשפחה בשנים האחרונות, לאור פרסומים על קבלת הטבות מהמדינה והסרט שיטת השקשוקה של העיתונאי מיקי רוזנטל. הכעס מילא כאן תפקיד מכריע, הרבה יותר מהפרטים שפורסמו, כפי שהוא ממלא תפקיד מכריע בלא מעט מצבים עסקיים.

גם במלחמת הקוטג' מילא הכעס תפקיד מכריע. יוזמי החרם ראו אולי לנגד עיניהם את טובת הציבור. אולם הציבור, להערכתי ברובו המכריע, הונע על ידי הכעס על הטייקונים ועל רשתות השיווק הענקיות, שגורפות רווחים של מילארדי שקלים על חשבון הצרכנים.

אנו מנהלים משא ומתן עם לקוח או שותף עסקי. לפתע הוא אומר כמה מלים, מעין משפט קסם, יורד לנו אדום מול העיניים ואנו מתפרצים בכעס. ההתפרצות, דרך אגב, אינה חייבת להיות באמירות בוטות או צעקות. היא יכולה להיות גם פנימית. אולם תמיד היא תגרור אותנו לפעולות לא מחושבות שלעיתים נוגדות את האינטרס הישיר שלנו. כמה שאנו אנשי עסקים שקולים והגיוניים, לעיתים הצורך לבטא את הכעס, להגיב בגלל הכעס, חזק יותר מאיתנו.

זו כמובן אינה הדוגמה היחידה. אנו צופים בטלוויזיה או קוראים עיתון, ועוד פעם הבד האדום מופיע. אנו נכנסים למשרד והמזכירה אומרת משהו, הבד האדום יורד ואנו מתפרצים והופכים להיות "הבוס הצועק". אנו יושבים עם השותפים שלנו לעסק, שומעים משפט מסוים מאוד ומתפרצים.

בתוך תוכנו, אף אחד לא אוהב את עצמו כועס. גם אם אנו מכחישים זאת, אנו לא אוהבים את ההרגשה שיש משהו שמנהל אותנו, ששולט עלינו, שמכוון אותנו, בלי שיש לנו שליטה עליו. הכעס גורם לנו להיות מכוערים, להיות רעים, להתאכזר לאחרים, להשתמש בציניות מתוך רשעות, ולקבל החלטות עסקיות מוטעות.

הנה לפניכם רשימת טיפים לכועס או הכועסת הוותיקים (ומי לא?) ולמנהלי הכעס המתחילים:

1. להפנים את הרציונל שהכעס אינו מועיל לנו. להעתיק את הפסוק המופלא הזה של שנטידווה ולקחת אותו איתנו לכל מקום ולשנן אותו. אין מצב בו הכעס מביא לנו תועלת!!! ככל שניישם אותו יותר, כך העסקים שלנו יצליחו יותר.
2. תמיד יש סימנים מוקדמים להתקף הכעס. אם התפרצות הכעס היא גרעין במרכזו של מעגל, הרי העיגול מסביבו, שהוא שלב מוקדם יותר, הוא כעס שלא מתפרץ. מסביבו יש עיגול של המקום בו אנו מרגישים רק מעוצבנים. מסביבו יש שלב בו אנו סתם יוצאים מאיזון. לפני כן ישנו שלב בו אנו לא מרוצים ולא מבסוטים. כל המעגלים האלה מזינים את הכעס. ככל שנתפוס את הכעס במעגל יותר היקפי, כך יהיה לנו קל יותר למנוע אותו. זו הדרך האולטימטיבית לפתח אורך רוח.
3. בדרך כלל, אנו כועסים על האחר בגלל מעשה שמשקף לדעתנו תכונה שלו, שאנו לא אוהבים. צאו מתוך הנחה שאנו לא אוהבים אצל האחרים את התכונות שיש בנו במידה מועטה ואנו לא אוהבים אותן אצל עצמנו. במקרים רבות הן נסתרות מאיתנו וכאשר האחר משקף לנו אותן, זה הטריגר שלנו לכעוס. זה הבד האדום שגורם לנו לאבד שליטה. זיהוי המקומות האלה יעזור לנו לנהל את הכעס ולנהל טוב יותר את עצמנו.
4. אחד הכלים שלקוחות שלי אוהבים לאמץ הוא "להיות בול עץ". אתם מרגישים את הכעס עולה בכם אך עדיין לא מתפרץ? נתקו מגע! תתנצלו וצאו מהחדר. אם לדעתם זה יפגע באחרים, לכו לשירותים. זה תמיד לגיטימי. אתם לא מתארים לכם איך העולם נראה אחרת לאחר חמש דקות.
5. כלי יעיל נוסף הוא לא לנהל כל מגע עסקי, או כל מגע אחר (גם בזוגיות זה עובד!) עם אדם כועס. זה חסר טעם ולא אפקטיבי. התגובות שלו אינן רציונליות ולא תורמות לו ולכם. מצאו דרך לדחות את השיחה למועד מאוחר יותר.
6. תרגול מתקדם: לכעוס על הכעס ולא על האוביקט. להפנים את התפיסה שהבעיה היא הכעס ולא המושא לכעס, ולהפנות את הכעס אל הכעס. התוצאה היא תמיד הפחתת הכעס.

אפי לנדאו, עיתונאי כלכלי לשעבר, מאמן ומלווה מנהלים בכירים והנהלות במשק.