בין נמרודי למרדוק

האם פרשת העיתון האנגלי "ניוז אופ דה וורלד" יכולה לקרות גם אצלנו? למי שאינו עוקב, מדובר בפרשה חמורה של האזנות סתר ותשלומי שוחד, בהם חשודים מנהלים, עורכים וכתבים של העיתון הצהוב והסנסציוני. בעקבות הגילויים החליט הבעלים של העיתון, רופרט מרדוק, לסגור אותו.

מעניין ולא חשוב

המשמעות הבסיסית של עיתון צהוב, שהוא עוסק במה שמעניין את הציבור ופחות, או בכלל לא, במה שחשוב. ומה שמעניין כמובן זו רכילות, לכלוך, דם, סקס וכיוב'. אנחנו יכולים לראות בכמה מעיתונינו סממנים ברורים לגלישה ליכוון זה. העמודים הראשונים של כמה מהעיתונים מלאים בידיעות על סלבריטאים, פשעים, שערוריות מין - כל מה שהיה לחם חוקו של ה"ניוז אוף דה וורלד". כך גם בטלוויזיה. רוב הזמן מוקדש בחדשות העיקריות לאסונות, אירועים פליליים, סחיטת דמעות ואירועים, שסקס ודם מעורבים בהם.

השוני הוא יותר בכמות מאשר באיכות, כי מבחינה התוכן יש אצלנו כל מה שהיה ב"ניוז" (ועיתונים אחרים כמותו) - אבל בצורה קצת יותר מתונה. בישראל עדיין, למשל, נרתעים מהפעלת אמצעים בלתי חוקיים לצורך השגת ידיעות. לכך צריך להוסיף את המילה "אולי", כי לא בטוח שאנחנו יודעים הכל.

האזנות סתר גם אצלנו

האזנות סתר, למשל, כבר היו אצלנו. הכוונה לבעלים לשעבר של "מעריב", עופר נמרודי, שהורשע פעמיים על עבירה זו (ועבירות נוספות), וריצה את עונשו בכלא. אלא שיש הבדל מעניין. אנשי העיתון האנגלי האזינו כדי להשיג ידיעות לעיתון. נמרודי האזין לעיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות" - וגם לעיתונאיו שלו. אבל אין הבדל לגבי המניע: כסף.

מהשוואה זו עולה השוואה נוספת, שלחלוטין לא מחמיאה לנו. כבר עכשיו איבדו כמה מבכירי "ניוז אוף דה וורלד" את משרותיהם, והם חשודים ונחקרים בעבירות פליליות. ברור מאליו לכולם, כולל החשודים, שאת הקריירה העיתונאית הם סיימו. אצלנו זה כלל לא ברור. לאחר שיצא מהכלא, חזר נמרודי לנהל ולערוך את העיתון שלו, גם אם לא נשא בתואר העורך. לתפקידי המפתח בעיתון הוא מינה עיתונאים, ששירתו אותו במהלך הפרשה, כתבו למענו ותקפו את הפרקליטות בשמו ולמענו.

קרקע פורייה לצמיחת גידולים

אצלנו לא קמו כל הח"כים ודרשו שנמרודי המורשע לא יחזור לעמוד בראש העיתון. גם רוב העיתונאים נאלמו דום. הייתה, ועדיין קיימת, התקרנפות כללית ומאסיבית. גם הפוליטיקאים וגם חלק מהעיתונאים חששו להתעמת עם נמרודי, שמא יבולע להם (למעט כותב שורות אלה).

הפרקליטות חוששת עד היום להגיש כתבי אישום נגד עיתונים ובעליהם בעבירות לכאורה, שהם מבצעים קבל עולם. הפחדנות, היעדר החוסן המוסרי, גם של חלק מהעיתונאים, גם של פוליטיקאים, וגם של גורמים בפרקליטות - כל אלה מהווים קרקע פורייה לצמיחת גידולים, כמו ה"ניוז אוף דה וורלד".