אתרים פיראטיים? מחאת הקוטג' הקטנה של אוהד הספורט

בניסיון לעמוד על הנקודה מדוע גם אני הפכתי לפושע שמחזיק לינקים לצפייה ישירה של כדורגל/‏NBA‏/טניס במחשב, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה הרבה יותר מהעניין של הקמצנות. הרי 100 או 150 שקל נוספים לערוצי טלוויזיה הם דיל סביר בהחלט עבור מה שתופס בערך חמישים אחוז מזמן הפנאי שלי.

‏‏אצל אנשים רבים ההסבר לצריכת ספורט באינטרנט היא בין היתר טכנולוגית ולא כלכלית. להבדיל מעד לפני שנתיים-שלוש, השינויים הטכנולוגיים (מהירות רשת, גודל מסך מחשב) הפכו את חוויית הצפייה בספורט באינטרנט לכזאת שלא רחוקה מהשידור הטלוויזיוני, ודאי למי שעוד לא עבר לשידורי ‏HD‏. לזה תוסיפו את הניידות של המחשב בשילוב עלות מודמים סלולריים אפסית, שהופכים את הצפייה במשחק כדורגל באינטרנט לאפשרית בכל מקום ורגע (ברכבת, בחוף הים עם ה-‏ipad‏, בבית קפה) ומרחיקים אותנו עוד צעד מהסלון. נגמר העידן שצריכים לרוץ הביתה לטלוויזיה כדי להספיק לראות משחק כדורגל.

‏העניין השני לחוסר הרצון להתחייב לערוצי הספורט וליהנות מאלטרנטיבה הוא משהו שרכשנו אותו במהלך השנים האחרונות בזכות ההתנהלות של ערוצי הספורט. זוהי מחאת הקוטג' הקטנה שלנו. אותה תחושת שחרור נהדרת כנגד המונופול שאלו מחזיקים על התכנים, כיפוף הרגולטור בכל פעם עוד קצת, והעברת התכנים אחד אחרי השני מערוצי הבסיס לערוצים בתשלום. הצפייה באינטרנט היא כנראה נקודת ההתקוממות האמיתית היחידה שנותרה לאוהד הספורט כנגד ערוצי הספורט.

‏עכשיו לגבי המאבק לדוג את אותם אתרים פיראטיים. מאחר שהאינטרנט שינה לעד את חוקי המשחק בכל הקשור לזכויות יוצרים או עניינים של קניין רוחני, המאבק של ערוצי הספורט לתפוס את מפירי הזכויות באמצעות בתי משפט הוא די מגוחך. אין בו שום עניין הרתעתי לאור כמות האתרים הפועלים בשוק, ולאור חוסר היכולת לסגור את הברז למשהו שאפילו בתי המשפט חלוקים בינם לבין עצמם על כשירותם.

במלחמה המשולבת של צ'רלטון וערוץ הספורט באתרים הפיראטיים יש עוד משהו משעשע, לאור הטיעון ששני הגופים האלו נאלצים להיקרע היום כלכלית בשל הזינוק במחירי הזכויות של שידורי ספורט. אם הזיכרון שלי אינו מטעה אותי, הסיבה היחידה לזינוק במחירי זכויות הספורט בעשור האחרון היא אותו מאבק עכור בין צ'רלטון וערוץ הספורט על רכישת תכנים.