אפרופו הבלגן במערכת הבריאות - 109 ימים של שביתה! - ומחאת המתמחים, אי אפשר שלא להיזכר במשפט שאמר השבוע גורם עלום שם בליכוד בהקשר למחאת הדיור דווקא. מי זוכר היום, שאל הגורם, את מחאת חולי הסרטן. בחור רגיש, אין מה לומר. אבל האמת, צודק במיליון אחוז.
למה ללכת רחוק למחאת חולי הסרטן. מי זוכר היום את מחאת העו"סים, בקושי במחאת הקוטג', שמנסה להתרומם מחדש בימים אלה, אנחנו מצליחים להיזכר.
אבל אולי מרוב שהתרגלנו לחשוב שאנשים מסוגו של הבכיר בליכוד צודקים, הפסקנו לשים לב לזה שהם בעצם טועים. כי הזמנים משתנים. הזיכרון שלנו אולי קצר ומחורר, אבל נדמה שבזמן האחרון גדשה הסאה. השיטה של להרוג מחאה ולנוח עד שתתעורר המחאה הבאה, כמו שהמדינה עושה כבר שנים רבות, כבר לא ממש עובדת. תחושה עזה של אובדן שליטה עומדת באוויר. לאן שלא תביט, בלגן.
אז יכול להיות שהמתמחים נזכרו קצת מאוחר מדי. אז מה? ויכול להיות ששוכני האוהלים ברוטשילד לא יודעים בדיוק מה הם רוצים. אז מה? ויכול להיות שאלה מהקוטג' התקפלו מהר מדי. אז מה?
הממשלה כבר לא יכולה להמשיך ולבנות על הזיכרון הקצר. היא יכולה להוציא צווי מניעה נגד מתמחים, להזמין מג"ב נגד מפגינים, להעסיק יחצנים נגד ועדים, להגיד שההם שמאל הזוי ושההם שמנים ושאלה עצלנים וההוא תאב בצע - אבל את הברוך הגדול בו אנו נתונים כבר אי אפשר להסתיר.
היציאה המרגיזה של הבכיר בליכוד רק חשפה את המצב הנפשי שבו נתונה הממשלה הזו: חיה בעבר.
ממשלה מאבק / מאייר: טל אביב
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
