על האמריקנים הם נמאסו, כמה שהם נמאסו. הפוליטיקאים נמאסו, הרפובליקנים נמאסו, הדמוקרטים נמאסו, הנשיא נמאס. הרבה שנים לא היה לאמריקנים חשק כל-כך ברור לשבור את הכלים. מה הם יעשו בחשק הזה? הדעת נותנת שלא הרבה. אבל התבוננו-נא בממצאיו של סקר דעת קהל חדש, שעתה זה התפרסם (ב"וושינגטון פוסט" וברשת הטלוויזיה איי.בי.סי).
שאלה: מה יקרה אם הקונגרס יימנע מלהגביה את תקרת האשראי של הממשלה מבעוד מועד, ראשה ייתקל בתקרה ב-2 באוגוסט, והיא לא תוכל עוד ללוות כסף כדי לממן את גרעונה האסטרונומי?
תשובה: 82% אומרים שייגרם "נזק חמור" לכלכלת ארה"ב; 77% אומרים שיינזקו המוניטין של ארה"ב כמקום בטוח להשקעות; 60% אומרים שיורע מצבם הכספי הפרטי.
80% אומרים שהם "לא מרוצים", או אפילו "כועסים", לנוכח חוסר האונים של "הממשלה הפדרלית" (באנגלית אמריקנית, "ממשלה" מתארת הן את הבית הלבן והן את הקונגרס). זה השיעור הגבוה ביותר מאז 1992. אז, הסלידה מפני "הממשלה" הוציאה את ג'ורג' בוש האב מן הבית הלבן, והכניסה לשם את ביל קלינטון.
בין הבוחרים המכונים "עצמאים", זאת אומרת אינם מזוהים אוטומטית עם שום מפלגה, 79% מטילים את האחריות על הרפובליקנים, 62% מאשימים את הנשיא. אמנם יש כאן חפיפה, המקהה חלק מן העוקץ, אבל נראה שלרפובליקנים יש סיבה טובה יותר לדאגה. המצביעים המתונים נוטים עכשיו לחשוב את הרפובליקנים ל"קיצונים".
הצלחתו של ביל קלינטון לשכנע את הבוחרים שהרפובליקנים הם "קיצונים", ב-1996, סללה את דרכו לתקופת כהונה שנייה בנשיאות. זה בדיוק מה שינסה אובמה לעשות עד נובמבר 2012, כאשר הסקרים מוסיפים להעניק לו ציונים הרבה יותר נמוכים ממה שנשיא צריך כדי לחזור ולהיבחר (47% סומכים את ידיהם על תפקודו בסקר הנ"ל).
הרפובליקנים נגד הרפובליקנים
לא הכול הוא עניין של טקטיקה פוליטית. הסימנים המובהקים של חרדה ציבורית מפני השיתוק הפוליטי בוושינגטון עלולים להשפיע על ציפיות ועל התנהגות. גם אם תקרת האשראי תוגבה "בשעה ה-11", בלשונו של הנשיא, ספק אם תתפוגג התחושה שאין בעל בית בוושינגטון.
הבורסה מעדיפה בינתיים להיתלות ברמזים אופטימיים, ולהגיב על מאזניהם הרבעוניים הטובים של התאגידים (איך אפשר להיות פסימיים, כאשר אפל של 2011 מכפילה את אפל של 2010). אבל אופטימיות יחסית של אמצע הקיץ מעולם לא מנעה דיכאון עמוק של תחילת הסתיו. בין יולי לאוקטובר הפרידו כמה מן הטראומות הפיננסיות הגדולות ביותר של הזמן המודרני.
רק 12 יום נשארו עד התייבשות האשראי. הרפובליקנים בבית הנבחרים מקניטים את הרפובליקנים בסנאט. מנהיגם בסנאט הציע בשבוע שעבר נוסחת התחמקות מבריקה: לנשיא תוענק הסמכות להגביה את התקרה, ושייחנק עם הסמכות הזו.
הרפובליקנים של בית הנבחרים אינם מוכנים לשחק את המשחק הזה. הם מעדיפים משחק משלהם: הם מוכנים להגביה את תקרת האשראי אם החוקה הפדרלית תתוקן, והממשלה הפדרלית תחויב לאזן את כל תקציביה. לזה אין כל סיכוי. הסנאט יצביע נגד, והנשיא יטיל וטו. אז בשביל מה זה טוב, חוץ מאשר כדי להניח את דעתו של האגף הרדיקלי במפלגה הרפובליקנית, זה המזוהה עם תנועת "מסיבת התה".
"כנופיית השישה", פחות או יותר
יש עכשיו רק מקור אחד של תקווה: נוסחה שעיבדה "כנופיית השישה". זו קבוצה של שישה סנאטורים משתי המפלגות, אחד מהם נשר בדרך. היא יצאה מחלציה של ועדה נשיאותית לענייני הגרעון בתקציב, שפרסמה המלצות רדיקליות למדי בשלהי השנה שעברה. ארבעה מן השישה ישבו בוועדה. השישה חזרו והתכנסו במחיצת סגן הנשיא, כדי לפלס דרך פוליטית.
התוצאה הונחה על השולחן השבוע: הם מציעים לקצץ 3.7 טריליון (3,700 מיליארד) דולר מגירעונות הממשלה בעשר השנים הבאות. אמנם הגירעון בתקציב השנה בלבד יעמוד על 1.5 טריליון דולר, והחוב הלאומי כבר עבר את משוכת 14 הטריליון. אבל שום בית ספר למינהל עסקים עדיין לא לימד איך מקצצים 3.7 טריליון. הששה-שהיו-לחמישה אינם נכנסים ליותר מדי פרטים.
טריליון דולר יבואו מסגירת כל מיני פרצות מס, וגם מביטול כמה מהקלות המס הפופולריות ביותר באמריקה. על-פי תוכניתם, אמריקנים לא יוכלו עוד לנכות את מלוא הריבית על המשכנתה שלהם מן הסכום החייב במס; והם ייאלצו לשלם מס על החזרי ביטוח בגין טיפול רפואי.
על-פי חשבונם, רפורמת המס תאפשר הורדה של שיעור המס השולי מ-35% ל-29%. הנוסחה הזו עשויה להניח את דעתם של הרבה רפובליקנים ושל הרבה דמוקרטים: הראשונים, מפני ששיעורי המס יירדו; האחרונים, מפני שיותר מס ייגבה מתאגידים ומעשירים.
הבעיה היא שבנוסחה הזו כרוכות הרבה יותר מדי הנחות לא בדוקות. בדרך כלל, תהליך חקיקה נפתח בבדיקה מקיפה של משרד התקציבים של הקונגרס, אשר כשמו לא הוא: הקונגרס אמנם מממן אותו, אבל הוא לאמתו של דבר מכון מחקר עצמאי.
ציניקן או ריאליסט
אלא שנשארו רק 12 יום, ואין כנראה דרך סבירה להשלים את התהליך, גם כאשר מנהיג הרוב בסנאט מבטיח לעכב את פגרת הקיץ, ולעבוד יומם ולילה כדי להינצל מאימת 2 באוגוסט. היסכימו הרפובליקנים בבית הנבחרים להסתפק בשטר-חוב פוליטי, לסמוך על חקיקה שתושלם לאחר 2 באוגוסט, ולהצביע בינתיים בעד הגבהת התקרה?
את זה אין איש יודע בינתיים. הסקר המצוטט למעלה, וגם סקר נוסף (של "וול סטריט ג'ורנל" ורשת NBC), מראים ביקורת גוברת בתוך המפלגה הרפובליקנית על המקסימליזם של ציריה בקונגרס, על נטייתם לתפוס מרובה אפילו לא יתפסו שום דבר.
הקושי עם קנאים הוא שהתנגדות הרוב נוטה לעתים קרובות ללבות את קנאותם, בעיקר כאשר אחדים מן הקנאים מאמינים כי קנאותם תעזור להם לגייס מצביעים ולאסוף תרומות לקראת עונת הבחירות. באמריקה, מיעוטים פוליטיים מגויסים הם לעתים קרובות הרבה יותר חזקים מן הרוב הדומם.
מה מסתמן אפוא? מאחר שעדיין קשה להאמין שוושינגטון תצא מדעתה, ותייבש את קו האשראי של ארה"ב, הדעת נותנת שהתקרה תוגבה. סביר עכשיו שתחילה תהיה הגבהה קטנה וקצרת זמן, רק לכמה ימים, כדי לאפשר השלמת המשא ומתן. אחר כך יבוא הסדר גדול.
לפחות ציניקן וושינגטוני אחד אמר השבוע בשידור ברדיו הציבורי, שלא יהיה שום הסדר; ואלה התומכים בנוסחת 3.7 הטריליונים לא היו תומכים בה אילו האמינו שהיא תתקבל. ציניקן, אמרנו. או אולי ריאליסט מפוכח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
