המקרתיזם של ליברמן

דלטון טרמבו היה מגדולי התסריטאים בהוליווד. בשנת 1947 הוא נקרא להעיד בפני ועדת הקונגרס האמריקני לחקר פעולות אנטי אמריקניות. הוא נחקר על חברותו במפלגה הקומוניסטית, ונדרש לספק שמות של חבריו ש"חטאו" כמותו. הוא סירב, וכך זכה למקום של כבוד במה שנודע כ"העשירייה ההוליוודית" - עשרה אנשי קולנוע שסירבו להלשין, תוך הסתמכות על הסעיף הראשון של החוקה האמריקנית המקדש את חופש הדעה והביטוי.

על המאבק האצילי הזה שילמו טרמבו וחבריו מחיר כבד, לעתים קטלני. הם נכלאו, לא קיבלו עבודה, התרוששו, משפחותיהם נהרסו או סבלו קשות. תקופה זו מתגלמת בדמותו של הסנטור ג'ו מקארתי, שעמד בראש הוועדה החוקרת. הוא היה פשיסט מרושע במסכה של פטריוט אמריקני.

רשעות, לא חקירה

מאז התוודעתי אל אותה תקופה, אני מתעב ועדות חקירה פוליטיות, במיוחד כשמדובר בזכויות האזרח לדעה עצמאית, לביטוי חופשי. ראיתי לאחרונה את הסרט הדוקומנטרי על טרמבו. מה שקרה שם, בסנאט האמריקני, לא היו חקירות, אלא רדיפה מצד פוליטיקאים, המתחרים ביניהם בגסות רוח ובאכזריות.

שאף אחד לא ישלה עצמו שזה יהיה אחרת אצלנו - אם ייתנו לוועדות פרלמנטריות סמכויות חקירה בתחום זכויות הפרט, או בעצם כמעט בכל תחום שהוא. לכל פוליטיקאי בכל מקום יש אותו אינטרס של קידום עצמו. מה שראינו אצל מקארתי נראה גם בארץ - אם אביגדור ליברמן יקבל את מבוקשו לאפשר לכנסת לחקור תנועות שמאל כאלה ואחרות.

הטראומה ממשיכה להתקיים

אמריקה נחלצה מתקופת מקארתי, לא בלי טראומה שהוויברציות שלה קיימות עד היום. אצלנו זה יכול להתפתח הרבה יותר גרוע, בגלל המידות הקטנות שלנו, ובעיקר בגלל הקיטוב הגדול באוכלוסייה.

אני לא נכנס לפאניקה בקלות, אבל תהליך כזה יכול לגמור לנו את הנכס הכי חשוב שלנו: הדמוקרטיה, על כל משמעויותיה. כדי להבהיר עד כמה זה מפחיד אותי, אומר כך: לי יותר חשובה הדמוקרטיה מהיהדות, אפילו מהישראליות. ישראל שאינה דמוקרטית, שלא ניתן בה לחשוב ולדבר בצורה חופשית - מדינה כזאת לא יכולה להיות המדינה שלי, וגם לא תהיה.

מי עומד מאחורי הארגונים הפוליטיים?

לאחר שהבהרתי את הנקודה הזאת, אני מבקש לומר שיש ארגונים שבאמת מרחיקים מאוד לכת במעשים הפוגעים במדינה. מותר וחשוב לנו לדעת מי עומד ומממן ארגונים כאלה. אם מדובר בגורמים ישראליים, הרי שפעילות כזאת היא לגיטימית ואסור לפגוע בה. מותר לאזרח ישראלי לחשוב שהתנחלויות, למשל, מסכנות את עתיד המדינה - ולפעול על פי אמונתו זו.

אבל אם, לעומת זאת, מעורבים בפעילות זו גורמים זרים; אם יש ביניהם כאלה שיש להם אג'נדה פוליטית באזור; אם הם בעיקרון עוינים לישראל - אנחנו רוצים וזכאים לדעת זאת. ואנחנו רוצים וזכאים להפסיק זאת. לא צריך לאפשר תמיכה של ממשלות וארגונים זרים בתנועות הישראליות, משום שהמשמעות היא התערבות בחיינו, בדמוקרטיה שלנו, במדיניות הממשלה שלנו.

אפשר וצריך לחקור - אבל ...

כלומר, בהחלט אפשר וצריך לחקור, אבל בשני תנאים ברורים: חקירה כזאת לא יכולה להתנהל על ידי הכנסת בכלל, ועל ידי פוליטיקאים בפרט. יש אצלנו משרד משובח לביקורת המדינה שעל יושרו והגינותו אנחנו יכולים לסמוך. זה המקום שבו יש לחקור נושאים כאלה. והתנאי השני - החקירה חייבת לכלול גם ארגוני ימין. למעשה, אנחנו רוצים וזכאים לדעת מי מממן את המתנחלים וכל השאר, ממש כמו שאנחנו יודעים מי ואיך מממנים את המפלגות בכנסת. כי בשני המקרים מדובר בהשפעה על חיינו ועתידנו. הבעיה אינה רק ממשלות זרות, אלא כל גורם זר, ארגון או אדם פרטי, המבקש להשפיע על חיינו כאן.

אלה שני תנאים שהם בבחינת ייהרג ובל יעבור, אחרת הדמוקרטיה תיהרג. מי שרוצה חקירה יכול לפנות אל מבקר המדינה. מה שליברמן דורש עכשיו זה את ה"זכות" החוקית להיות אינקוויזיטור נוסח מקארתי. מי שרוצה להבין את משמעות הדבר, שיבקש לדעת ככל שיוכל על פעילות ועדת הקונגרס לחקר פעולות אנטי ישראליות - סליחה, אנטי אמריקניות.