■ איזה ביש מזל, הממזרים התעוררו דווקא אצלי. פי-ת-אום, כשאני סוף סוף מלך הביצה, נופל להם האסימון והם קולטים שסוחטים אותם, מנצלים אותם, מועכים אותם, צוחקים עליהם ומתעשרים על גבם.
בינינו, הם צודקים. אם אני, ביבי נתניהו, הייתי בן 25, הייתי נשכב לצדם במאהל. אולי. אבל מה אני אשם, למה הם מפילים את זה עליי? איפה הם היו כשהכושל החשוד והפטפטנית הכרונית היו כאן? האם הקוטג' אצלם עלה שקל, דירה מאה אלף שקל ושני מתמחים טיפלו בחולה אחד? פאק, רק אני אכלתי אותה.
אני הולך לישון עם יובל ואריאל, ומתעורר עם אורית ושלום. אני חי את ריח הגוף שלהם, הזיעה, המניפולציות. אם האוהלים רק היו יודעים איך הפוליטיקאים שתפסו פוזה של אכפתיים בעצם צוחקים עליהם מאחורי הגב ודואגים רק לעצמם.
אני לא קולט איך הלוזרים לא מצליחים להסביר להם שאני, רק אני, אבחנתי את המחלה עוד באופוזיציה, שאת האינפוזיה עם האנטיביוטיקה כבר נתתי - אני! - ברפורמה במינהל ובחוק הווד"לים, שנתקעו עד היום בגלל שטייניץ הקמצן ואטיאס התחמן.
עכשיו שוב אני צריך להציל אותם - אני, שמתעסק בברק אובמה והאטום של אחמדיניג'ד, צריך לספק אקמול, ואליום והמון פרוזק כדי להרגיע את ההורמונים הסוערים של האוהלים כדי שיחזרו מהר הביתה, או לאן שלא יהיה.
הבטחתי "הפתעות"? אז הבטחתי. הרי אי אפשר לייבא דירות מסין. בעצם, רעיון לא רע. תקראו מיד לכולם, כולם. אאוריקה! קרוואנים וקרווילות. מה שטוב לגוש קטיף טוב לכולם. שוויון! תוציאו מיד הזמנה בסינית, תסדרו פגישה עם הו ג'ינטאו, תגידו לעידן עופר שאני מבקש שיעמיס אותם, לתשובה שיתדלק אותם, לנוחי שיחלק להם קוטג' בזול, ותעזבו אותי סוף סוף במנוחה לניהול הארץ הזאת, ולתפארת מדינת ישראל!
■ אני לא מבין מה הוא רוצה מהחיים שלי. אני, שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ - הוא מינה אותי, הדריך, לימד, שם עצמו מעליי, אבי ובנו. שק החבטות שלו. כשאני שומר על הקופה בדיוק כפי שאמר לי - אז הוא, או אנשיו, מתלוננים שאני קמצן חלש שמסרב לכופף את פקידי האוצר.
אם אני נכנע ומסכים, כבר ארבע פעמים השנה, להעלות את תקציב הביטחון, אחרי שכל כך התגאיתי בקיצוצו, הוא אומר שאני לא יודע לעמוד זקוף ולדפוק על השולחן. אני, בדרכו, מאמין ב"תחרות, תחרות, תחרות", אבל הוא רוצה שאוותר לשמחון שלו ושלא תהיה תחרות בחלב.
לא מזמן נפגשו אנשיו עם אנשיי. הם דרשו שאפסיק לדבר בתקשורת, מספיק עם ההצלחות, ששינסקי "התקציב-הדו-שנתי", האבטלה הכי נמוכה, הצמיחה. דרשו שאשתוק כי אני לא מספיק מפרגן לראש. אז שתקתי. דג.
פתאום השבוע, מבוהל מהאוהלים, בישל אחד מצמודיו מסע השמצות: יובל שותק בכוונה, בורח מאחריות, זורק את ביבי לבדו, מוכה בזירה. אז התחלתי לדבר ולא הפסקתי. כל יום ראיון, שניים, וכל הזמן נתניהו על ראש שמחתי. עכשיו הם יגידו שאני לוקח את כל הקרדיט. לך תבנה מדינה.
■ החילונים האלה - לא למדו גמרא, לא תלמוד, לא שיננו ולא התפלפלו. הם לא מבינים איך עושים את זה נכון. איפה הם ואיפה אני, אריאל בן הרב חיים אטיאס, מבני ברק. מהמוחות המשוננים והמבריקים של ש"ס.
ישר באתי ואמרתי לצפונבונים האלה שאין לי קרקע בתל אביב, שצעירים לא חייבים לגור דווקא בפריז, שגם בעולם נוסעים שעה לעבודה. שמתי להם את האמת על השולחן, ומאותו רגע התחלתי להאשים את כל העולם ואשתו נטולת המגבעת. את ראש המינהל ירון ביבי פיטרתי, בלי שביבי הגדול צייץ, שיידעו שיש אשם והוא לא אני. את שר האוצר, שאיתו יש לי חשבון פתוח מאז ימי התקציב, הצגתי כתאוותן רודף כסף. אריה דרעי השתתק, אלי ישי נפל שוב לבור ורץ לאיים שתכף נעזוב את הממשלה.
כולם צחקו עליו, ואני בינתיים, בשקט בשקט, מבשל. טשולנט, רגל קרושה, קרעפלך וקניידלך. אז מה אם אני, שהוריי ממרוקו, מנהיג חרדי מזרחי גאה, לומד אצל הליטאים, מפטפט יידיש ואוכל פולנית. נון סטופ בנייה לחרדים שלי. יישובים חדשים והרחבות. כל הזמן זורק הצעות נפלאות, לגמרי שוויוניות, שבעצם בעיקר חרדים ייהנו מהן. אני מדבר לאוהלים ומתכוונן לחרדים. פיקח שכמוני. כל הכבוד לי. ניפגש בבחירות.
אריאל אטיאס יובל שטייניץ בנימין נתניהו / אייר גיל ג'יבלי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.