נתניהו קורץ לשמאל והולך לימין

השבוע הפרלמנטרי האחרון הוא תמצית הקדנציה הנוכחית של נתניהו. התנהלותו של ראש הממשלה מאז ההצבעה על חוק החרם בשבוע שעבר ועד הגעתה למליאה אמש (ד') של הצעת החוק להקמת ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת מימון ארגוני השמאל, משקפת במדויק את השנתיים האחרונות שלו: הוא זיגזג בין ימין לשמאל, ניסה ללכת למרכז, אבל לא רצה להפסיד את הימין, קרץ לקהל של ציפי, אבל פחד לאבד את הציבור של איווט. בדיוק כמו בתהליך המדיני. עושה שני צעדים לעבר אובמה, ואחר כך מדלג בעליצות אל עבר מועצת יש"ע.

לא שחוק החרם עצמו לא יכול לשמש מיקרוקוסמוס לכהונת נתניהו: הוא הצליח לזגזג בין להיות ולא להיות. ד"ר נתניהו ניסה להיות מדינאי ולא הגיע להצבעה בכנסת אף שהורה על משמעת קואליציונית. אולם למחרת, כשהבין שהפקיר את הזירה לליברמן, החליט מיסטר ביבי לקבל אחריות והצהיר שהחוק לא היה עובר בלעדיו. פחות מ-24 שעות אחר כך הוא כבר שבר שמאלה ואמר שלא יצביע בעד הקמת ועדות חקירה לארגוני השמאל.

ליברמן, ליד נתניהו, נראה הדבר הכי יציב בסביבה. הוא הלך עם החוק ולא סטה מהדרך גם כשידע שאין לו רוב. טכנית הוא הפסיד, אבל בגדול, הוא רשם עוד הישג. הוא הצליח ליצור מבוכה בליכוד ולהביא לפיצול בסיעה. חברי הכנסת והשרים שחששו לחיסול חשבונות - מצד אחד של נתניהו ומצד שני של המתפקדים - העדיפו להיעדר מההצבעה. וכך גם מרבית חברי סיעת ש"ס, דבר שרק הדגיש את הקיטוב האידיאולוגי בתוך הקואליציה של נתניהו: הקואליציה שלו הולכת ימינה ממנו.

החברים מרמזים לו שהוא לא יכול ללכת לתהליך מדיני, או למהלך עם הפלסטינים, כי הקואליציה שלו תתפרק. בחורצ'יק, הם אומרים לו, אנחנו לא איתך. יהיה זה יותר מסביר לשער שקרב המרפקים בין ליברמן לנתניהו על ההגמוניה הימנית ודאי יביא את ראש הממשלה לשבור ימינה בקרוב שוב.

נראה שנתניהו ויתר על המרכז. חובב סקרים מושבע כמוהו יודע שהתמודדות אפשרית של אריה דרעי ויאיר לפיד בתוספת לבני, תגזול ממנו את קולות המרכז, ולכן היריב האמיתי הוא ליברמן. הדאגה העיקרית שלו היא מהתחזקותה של ישראל ביתנו בסקרים ומהיחלשות הליכוד. גם אם זה בנקודות בודדות. כל מנדט שיורד מהליכוד הולך לליברמן. ככל ששר החוץ יתקרב אליו במספרים, כך יאבד נתניהו את ההגמוניה הימנית בממשלה הבאה. זו אולי הסיבה שבסביבתו של נתניהו מהרהרים אולי כדאי לבצע בקרוב רישאפל בתיקי שרי הליכוד.

הברגים שמחברים בין הליכוד לשותפות הקואליציוניות שלו מתחילים לחרוק. מה שמתחיל בהסתבכויות תכופות עם השותפים הבכירים, נגמר בדרך כלל בבחירות. את חלק מהפלונטרים האלה מצליח ראש הממשלה למנוע, ואת חלקם לא. השבוע הוא בחר לריב עם ליברמן ולא עם ש"ס, אבל גם שם הגיזרה מתחממת.

נחזור ליום שני, ישיבת סיעת ש"ס בכנסת. יו"ר ועדת הפנים לשעבר, ח"כ דוד אזולאי, ויו"ר הוועדה הנוכחי, ח"כ אמנון כהן, מחליטים לקרוא את האותיות הקטנות ברפורמת הוד"לים, הסופרטנקר של נתניהו, ומגלים שעל פיה ראש הממשלה הוא זה שימנה את ראשי הוד"לים (ועדות תכנון לאומיות) שיפעלו לצד ועדות התכנון המחוזיות, ולא שר הפנים, הממונה על ענייני התכנון.

יו"ר ש"ס, אלי ישי, שנכח בישיבה, רתח כאילו מישהו הזכיר את אריה דרעי, והנחה את אזולאי להפיל את החוק. לא ייתכן שראש הממשלה יתערב גם בעניינים שתחת סמכותי, זעם ישי. אם נתניהו רוצה - אז בבקשה, שיכפיף את ענייני התכנון למשרד ראש הממשלה.

בשעת לילה מאוחרת, כשהכנסת התרוקנה כמעט מדייריה, נכנסו ללשכתו של נתניהו מנכ"ל משרדו, אייל גבאי, יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, וישי.

גבאי ניסה להגן על ההחלטה שראש הממשלה הוא שיקבע מי יעמוד בראש הוועדות והציע ששאר חברי הוועדה ייקבעו בתיאום עם ישי. אם ככה, אין בעיה, אמר יו"ר ש"ס לנתניהו. מחר בהצבעה נופל לך החוק. נתניהו, שעמידותו בלחצים היא שם דבר, שינה את ההחלטה. ישי יקבע מי יעמוד בראש הוועדה ויעדכן את ראש הממשלה. וההצעה עברה.

בעוד נתניהו מוותר על המרכז, ישי דווקא בוחר להתמרכז. קולו לא נשמע במאבקי הימין. יו"ר ש"ס מבין היום שהבחירות הבאות לא יהיו על מזרח ירושלים ומדינה פלסטינית, אלא על דיור, קוטג' וחיתולים. על יוקר המחיה. על נדל"ן. ואם כבר ש"ס מחזיקה את משרדי הפנים, השיכון ומינהל מקרקעי ישראל, הוא רוצה להיות זה שהביא את פתרון למצוקת הנדל"ן. זו גם הסיבה שישי איים השבוע כי ש"ס תתפטר מהממשלה, כשברור שהאקדח הטעון שלו לא יירה באופן מיידי. חשוב לו לקשור בין האיום הפוליטי לתוצאות.

הקרבות האלה, גם אם חלקם נותרים בינתיים מאחורי הקלעים, מזכירים מערכת בחירות. כשמגלגל אחד יוצא מפעם לפעם האוויר, הגלגל השני לא יושב טוב, ואת הגלגל הרזרבי כבר לא ניתן להחליף, סביר להניח שתיגרם תאונה שתוביל לטוטאל לוס. השאלה היא רק מתי.