אולמרט בארץ הפלאות

האזנה לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מסביר מעל דוכן העדים מה ידע ומה לא ידע, בעת שהשיב לשאלות בעניין אישום מסוים במהלך חקירת המשטרה; והאם הבין ב-2008 שהשאלה מתייחסת ל-2003 או ל-2006; והסבריו לגבי ה"סטייט-אוף-מיינד" - מילה שחזרה שוב ושוב במהלך 24 ימי עדותו בבית המשפט - שבו היה בעת שנשאל; ולמה התכוון כשאמר "אני מניח שזה היה אפשרי" - אם התכוון באופן עקרוני או באופן קונקרטי; והאם ההמהום שהימהם בעדותו הראשית סותר או תואם את ההנהון שהינהן בחקירה הנגדית - כל אלה מעלים על הדעת את הלולאות המילוליות של ארנבון, או שמא היה זה הכובען המטורף, באליס בארץ הפלאות.

כך התנהל דיאלוג שגרתי בין התובע, עו"ד אורי קורב, לבין אולמרט, בימי החקירה הנגדית. קורב: האם כשנשאלת בחקירת המשטרה (הסנגור, עו"ד רועי בלכר, בהערת ביניים: מתנגד, מבקש שקורב יצטט במדויק מתמליל החקירה, ויציין עמוד ושורה) על המעטפות, ידעת שמדובר במעטפות ממוריס טלנסקי, שבהן יש כספים מזומנים; אולמרט: במהלך כהונותיי הארוכות אנשים רבים הגיעו ללשכה והביאו מסמכים שונים, אני מניח שחלקם הביאו את המסמכים שלהם במעטפות. וכך גם אמרתי בחקירת המשטרה; קורב: מר אולמרט, אתה שוב לא עונה לשאלה (בלכר בהערת ביניים: התובע מכניס לשאלותיו כל הזמן את המילים "מר אולמרט", זה מעצבן), אני אשאל את השאלה שוב; אולמרט: זו תשובתי, ואני לא אחזור עליה. אמרתי את הדברים שאמרתי, והתכוונתי למה שניתן להבין שאמרתי שהתכוונתי.

אולמרט - וזה היה ידוע עוד לפני שפתח לראשונה את פיו בבית המשפט - הוא נואם מחונן; לא בכדי זומן על-ידי מגוון רחב של ארגונים יהודיים לנאום באירועי התרמה וגאלות בארה"ב.

את כישרונו הרטורי הפגין אולמרט במספר גדול של הזדמנויות גם בבית המשפט, במהלך ימי עדותו. בחקירה הראשית, בתשובות לשאלות נוחות יותר, של נבחרת סנגוריו, ובחקירה הנגדית, בניסיונו להסביר את מכלול הסתירות בין דברים שאמר בהזדמנויות שונות, שבהן נחקר או העיד על הפרשיות שבהן הוא מואשם.

נואם מחונן

אולמרט יודע לנאום. חלק מתשובותיו בבית המשפט נשמעו כנאומים כאלה, עם פתיח, מסר וקרשנדו של זעם מתפרץ כלפי קורב. הוא מנופף בידיו, מזכיר מדי פעם את המגעים המדיניים הדרמטיים שניהל בתקופת כהונתו כראש הממשלה; הוא מתבדח, הוא נוזף, הוא מפזר זיקוקין די-נור ופעלולים אין-ספור.

רק דבר אחד אין ברשותו: גירסה הגיונית, קוהרנטית, שתוכל להפריך את האישומים. מכאן כל התעלולים המילוליים ופעלולי הזיכרון, השיכחה והלוגיקה. מי שלא מסובך כל-כך, יכול להרשות לעצמו לדבר יותר פשוט.

סנגוריו, כך נראה, מודעים למצב. אין שפנים בכובע, אין קלף סודי בשרוול. יש עוד כמה עדים, מטעם אולמרט ומטעם שולה זקן, שיישמעו בספטמבר, עם חידוש המשפט לאחר הפגרה.

לא פשוט היה לעקוב אחרי עדות אולמרט, שנמשכה על פני עשרות ישיבות של בית המשפט ואלפי עמודי פרוטוקול. אבל בסוף אוקיינוס המילים, נותרת תחושה מביכה, לא נעימה, של נאשם נשוא-פנים, המתעקש לפרפר פרפורים, בעוד קו הגמר של הכרעת הדין הולך ומתקרב.