חיידקים טובים, וירוסים קופצים וחוקרות צעירות

כשד"ר נעמה גבע-זטורסקי רואה ילד משחק בארגז חול ועורם לתוך פיו אוסף של עלים וחול, היא מתמוגגת ואומרת: "הוא רוכש מושבות חיידקים חדשות". גבע זטורסקי מאמינה כי מרבית החיידקים הם טובים, ו"לכן חשוב לשמור על היגיינה של ילדים, אבל לא יותר מדי".

גבע-זטורסקי, החוקרת חיידקים ידידותיים, היא אחת משלוש חוקרות ישראליות צעירות אשר זכו השנה בפרס אונסק"ו-לוריאל לעידוד נשים במדע. שתי הזוכות האחרות הן ד"ר עדי שטרן, החוקרת מתי ומדוע קופצות מחלות של בעלי חיים לבני אדם, ורייזי גרודה-זוסמן, שחוקרת את המערכת החיסונית באמצעות מחלות גנטיות משפחתיות.

שלוש החוקרות מצויות בשלבים ראשונים של קריירות אקדמיות רשמיות. הפרס, שיוענק להן הערב (ב'), ניתן לנשים אשר פיתחו דרכים חדשות, לעתים מהפכניות, לשיפור איכות החיים של האנושות.

לפרויקט שני חלקים: הכרה בינלאומית בחמש מדעניות מובילות בכל שנה (שבו זכתה פרופ' עדה יונת ב-2008), ומתן מלגות ל-15 מדעניות צעירות ומבטיחות. גבע-זטורסקי ושטרן יקבלו 50 אלף שקל כל אחת, וגרודה-זוסמן תקבל 30 אלף שקל.

עולם החיידקים המופלא שבתוכנו

ד"ר נעמה גבע-זטורסקי (33), ממכון ויצמן, עזבה את תחום הסרטן עתיר התקציבים ויחסי הציבור, כדי לחקור את חיידקי המעי, שהם לדבריה "הפאשן שלי. אני רוצה להבין איך מתנהלת הסימביוזה שלהם עם גופנו, איך הם משלימים את מערכת החיסון שלנו. בסך הכול קיימים יותר חיידקים בגוף מאשר תאים".

* אז בעצם אנחנו, בני האדם, בעיקר נשאים של עולם חיידקים עשיר?

"אנחנו בני אדם קודם כול, אבל יש לנו יחסי גומלין עם החיידקים. אנחנו צריכים אותם והם צריכים אותנו. מעניין אותי לגלות מהם היחסים בין החיידקים שמועילים לנו ומגינים עלינו, לבין החיידקים הפתוגניים. אם נוכל לאפיין את ההשפעה החיובית של החיידקים, אולי נוכל בעתיד ליצור תרופות שהן קוקטיילים של חיידקים".

* במה עסק מחקרך בתחום הסרטן?

"הייתי חלק מצוות שפיתח מערכת שמאפשרת לעקוב אחרי חלבונים במצבם הטבעי; אנחנו קוראים לזה 'זבוב על הקיר של התא'. צילמנו בעזרת מיקרוסקופ סרטים של התנהגות החלבונים בתא, שבהם אפשר לראות בתא החי איך רמות של חלבונים עולות ויורדת לאורך זמן בתגובה להתערבויות שונות, וגם מתי חלבונים משנים מקום בתא.

"לפעמים, שינוי המיקום או הכמות היו בקורלציה לגורל של התא - נניח איתרנו חלבון שברגע שרמתו עולה, התא הפך חסין לתרופה. על בסיס הידע הזה פיתחנו נוסחה שמאפשרת לבדוק איך חולים יגיבו לקוקטיילים השונים, מבלי לנסות אותם בבני אדם".

בזמנה הפנוי, גבע-זטורסקי עוסקת בהוראה דרך ארגון "בשער" ובייעוץ לתלמידות תיכון ששוקלות לבחור במסלול מדעי לבגרות.

"אני מעודדת אותן לא להימנע מבחירה במדעים משום שזה קשה או 'לא מתאים לבנות'. העידוד הוא על-ידי סיפור החוויות האישיות שלי, כדי להראות להן שזה באמת אפשרי".

* זה באמת אפשרי?

"בהחלט. לא נתקלתי באפליה נגד נשים. מכון ויצמן מעודד מאוד נשים, ובמיוחד המנחה שלי, פרופ' אורי אלון. השילוב של משפחה וקריירה באמת מאתגר, אבל כל אחד מהתחומים תורם לשני".

מה יקרה אם לא נתחסן

המחקר של ד"ר עדי שטרן (33) ממכון ויצמן, עוסק בווירוסים העוברים מחיות לבני אדם, כמו למשל שפעת החזירים או שפעת העופות, או וירוס ה-HIV הגורם לאיידס והגיע מקופים.

"וירוסים שמקורם בחיות מסוכנים, כי מערכת החיסון עדיין לא מכירה אותם ולא מוכנה להתמודד איתם", אומרת שטרן. "שאלת המחקר שלי היא אם ניתן לחזות מראש איזה וירוס יש לו פוטנציאל לקפוץ לאדם".

נוסף על כך, חלק מן הווירוסים שמקורם בחיות - למשל ה-HIV - מאופיינים בכך שהם עוברים מוטציות במהירות.

"כך, בחולה איידס יחיד אין וירוס אחד, אלא ענן של וירוסים שכל אחד מהם קצת שונה מן השני. זה מייצר קושי למערכת החיסון". לדברי שטרן, וירוסים דומים ל-HIV, כלומר וירוסים עם מוטציות מהירות, קיימים גם בקופים אחרים, שאותם נהוג לצוד באפריקה. "הציידים מתעסקים עם הדם של הקופים האלה ונמצאים בסכנת הידבקות. הרבה תלוי בגורמים סוציולוגיים - עד כמה האוכלוסייה הצדה את הקופים באה במגע עם אוכלוסיות אחרות בעולם".

מוטציות מהירות יכולות להתרחש גם בווירוסים שאנחנו כבר מכירים. "גם הפוליו הוא וירוס שיכול לעבור מוטציות, אבל לשמחתנו כמעט שאין כיום חולי פוליו, כי ברגע מסוים שבו הווירוס היה יציב, מיגרו את המחלה כמעט לחלוטין. כעת אין לווירוס היכן להתפתח. לכן כה חשוב להתחסן. ברגע שהווירוס משגשג, אפילו בקבוצה קטנה של חולים הוא יכול להתפתח, לעבור מוטציות ולהפוך למשהו שאין לנו בעבורו חיסון, וגם לא טיפול".

אף שמחקריה מצליחים ומעוררים סקרנות, שטרן רואה את השילוב בין אימהות וקריירה בצורה מפויסת מעט פחות מגבע-זטורסקי. "אם לפני שלוש שנים היו שואלים אותי אם אישה חווה קשיים במדע, הייתי אומרת שאין הבדל ביני לגברים. כיום אני מרגישה שינוי אדיר, בגלל האימהות. הקושי הוא גם ברצון להיות בבית עם הילדים מול הנחישות שלי והאהבה שלי למדע. לשמחתי, אני פטורה מבעיה שיש לחלק מהחברות שלי, שהיא חלוקת עבודה בבית שאיננה שוויונית.

"בקרוב אעבור עם כל משפחתי לחו"ל, כדי לעשות פוסט-דוקטורט. בעלי ייאלץ להשהות בעבורי עבודה שהוא אוהב ומתקדם בה באופן מטאורי. היציאה לחו"ל לפוסט היא המהלך שרוב הנשים לא עומדות בו".

"הייתי עושה את זה גם בשביל 1,000 שקל בחודש"

רייזי גרודה-זוסמן (29) עוסקת בתאים במערכת החיסון, הנקראים תאי ההרג הטבעיים - Natural Killers או תאי NK. בה בעת שחלק הארי של העולם חוקר את התאים הללו בעכברים, גרודה-זוסמן חוקרת אותם בבני אדם, במעבדתו של פרופ' עופר מנדלבוים באוניברסיטה העברית.

"מדי פעם מגיע אלינו רופא עם ילד חולה ואומר 'אני לא יודע מה יש לו! אולי זה משהו ב-NK'", מספרת גרודה-זוסמן בשיחה עם "גלובס". "כך, הגיעה אלינו משפחה פלסטינית שכבר איבדה שני ילדים בגיל הינקות, עם תינוקת בת שנה שעמדה למות מאותה הבעיה. למזלה של התינוקת, בתקופה שבין מותו של אחיה ב-2009 ועד לידתה, חלה התקדמות במחקר. הסתבר שהילדה, כמו שני אחיה, נולדה בלי יכולת לייצר חלבון בשם קינדלין, שחשוב בפעילותו של חלבון אחר בשם אינטגרין. בין היתר אחראי האינטגרין לפעולה של תאי ה-NK, שתפקידם להרוג תאים מזהמים.

"כדי להרוג, תא ה-NK חייב להיצמד לתא המזהם, ממש ללקק אותו, ורק אז הוא יכול לשחרר לתוכו את הפגזים הקטנים שלו. כדי לעשות את זה הוא צריך את האינטגרין".

התינוקת שהובהלה למעבדה של גרודה-זוסמן עברה השתלת מוח עצם, וכעת היא בריאה. "לפני כן היא נאלצה לקבל עירויים, ובכל עירוי כזה הצלחנו לאסוף דם והמוני תאים של המערכת החיסונית הפגועה שלה, שאנחנו חוקרים אצלנו וגם בשיתוף פעולה עם מכוני מחקר אחרים. אני לומדת גם רפואה, אז מעניינים אותי החולים עצמם, ולכן יש לי מזל שהגעתי למעבדה הזו. הרי איך עושים מחקר גנטי בדרך-כלל? מזהים גן מעניין ואז גורמים לעכבר לא לייצר את הגן. אבל עכברים הם לא אנשים".

היא החלה בעבודה המעבדה בד בבד עם לימודי התואר הראשון במדעי הרפואה.

"זו מעבדה שמחה ומלאת חיים ומוזיקה. מתוך העבודה כאן, צץ אצלי חיידק הרפואה. דווקא לא הייתי מאלה שמגיל שלוש ידעו שהם רוצים להיות רופאים. אבל פתאום רציתי שהמחקר שלי יהיה פרקטי לאדם".

מאז התחיל המסלול המתיש של גרודה-זוסמן בין המעבדה - שעליה לא ויתרה - לבין השלמת התואר ברפואה. תוך כדי כך ילדה את בנה הראשון, כיום בן שנה.

לגרודה-זוסמן אין תלונות על הקושי להיות חוקרת אישה, אך מסתבר שהיא נמצאת בלא מעט קשיים כלכליים. "בעלי מקים עסק בקונדיטוריה, שעדיין אינו רווחי. המעבדה משלמת רק משכורת אחת, ושכר הלימוד ברפואה עצום. לכן אני עובדת בעבודות משלימות - בבית החולים, בתרגול באוניברסיטה ובתרגומים. הייתה לנו שנה קשה מאוד-מאוד. לא יכולנו לקנות אפילו מסטיק, אבל היה כיף כי הצלחנו להצטמצם. יש משהו נחמד בלעבור עוד חודש, ולראות איך אתה שורד. אני נהנית ממה שאני עושה, ומהבן המתוק שלי ומבעלי המדהים".

עם ההודעה על קבלת הפרס, מצב הרוח השתפר עוד יותר. "פתאום אתה מקבל פרס, ואי אפשר להסביר את התחושה הזו. זה ממש עוזר. הם השכילו להבין מה חוקר צריך כדי להקדיש את עצמו למחקר. מחלחלת תקווה שאולי יהיה לנו כסף אי שם, בפנסיה".

* כנראה שלא, אם תהיי רופאה.

"זו בעיה. אני רוצה רק רפואה ציבורית. להיות רופאת ילדים בבית חולים, להיתקל במקרים ללא מענה ולחקור אותם במעבדה שלי. בקיצור, משהו שלא ארוויח ממנו יותר מדי. השביתה של הרופאים מוצדקת, אבל מה שלא יקרה, הרופאים לא יעזבו כי הם לא עושים את זה בשביל הכסף. הייתי עובדת בניקיון כדי לעשות את זה. הייתי עובדת שם בשביל אלף שקל בחודש".