עומרי רונן: "ההצלחה נמדדת בשני פרמטרים: האזנה וכסף"

במשך 13 שנים היה עומרי רונן גלגל שיניים גדול במנגנון המשומן של גלגל"צ, מנגנון שהפך אותה לתחנת המוזיקה המרכזית שהיא היום. הוא הגיש את התוכנית "הבחירות", את מצעדי הפזמונים השבועי, השנתי והלועזי, והשתתף בישיבות הפלייליסט הידועות לשמצה שקבעו את גורלם של אמנים ואת טעמם המוזיקלי של המאזינים.

לפני שנה ומשהו החליט להתנתק מהרחם הצבאי המוגן, לחתוך את חבל הטבור, ולהצטרף כעורך המוזיקלי וכמנהל התוכניות של רדיו תל אביב. מישיבה בטוחה על השיבר הגדול של המוזיקה המקומית, עבר לשוק תחרותי, שחלק ממנו הוא התמודדות עם התחנה שהוא עצמו עזר לנפח לממדי מונופול.

לא נוח לרונן כשמדברים איתו על גלגל"צ. אולי כיוון שמדובר בבית הגידול שלו וחלק מחבריו עדיין נמצאים שם, ואולי כי הוא רוצה למצב את עצמו בפוזיציה ניהולית. "סוג העבודה בתחנה אזורית פרטית שונה מזה של תחנה ארצית שהיא כמעט מונופול", הוא נשען בגופו הכחוש וחסר המנוחה אל השולחן המשרדי בחדר הישיבות, מלהטט בין שני מכשירים סלולריים, קם מדי פעם לכיוון המזגן ומכוון אותו, ומוריד את הווליום של המוזיקה במסדרון ממול, ליד האולפנים השקופים של התחנה. "התחרות האמיתית שלי על המפרסמים היא בתחנות האזוריות. אני לא עוסק בצד הכלכלי של גלגל"צ, כי זו לא אותה סביבה עסקית".

- על אף שהם משלמים תמלוגים נמוכים בהרבה מכם, מה שוודאי כואב לכם בכיס.

"זה לא מעסיק אותי בכלל".

- אבל התחרות על המפרסמים מעסיקה אותך.

"בהחלט".

- ידעת שתיכנס לתחרות הזאת כשקיבלת את ההחלטה לעזוב את גלגל"צ.

"אני לא טיפש. הייתי מודע לפלוסים ולמינוסים. תמיד התעסקתי בדברים נוספים. הקמתי את אתר 'קולנוען' יחד עם איגוד המפיקים, את הטלוויזיה האינטרנטית הראשונה באתר נענע, השתתפתי בתוכניות טלוויזיה בפרונט וגם מאחורי הקלעים".

- סוג של יזמות מקבילה.

"זה תמיד עניין אותי. למדתי מכל דבר - פורמטים, טלוויזיה, ככה שכן חייתי בשוק שמחוץ לגל"צ. באיזשהו שלב באה ההצעה מדני נישליס לנהל ברדיו תל אביב. באתי כיועץ מוזיקלי, והייתי מעורב לגמרי בבניית האסטרטגיה".

- נישליס החליט לטרוף את הקלפים.

"היו כמה שנים שבהן היה כאן בלגן גדול, מה שלא טוב לשום גוף עסקי ובטח לא לרדיו אזורי. ההטמעה של מה שאתה עושה מול הציבור לוקחת המון זמן. במשך כמה שנים המקום הזה היה כמו מייבש כביסה. המאזין לא ידע מה הוא מקבל כשהוא לוחץ על כפתור".

- ואתם מצליחים לעשות את ההטמעה הזאת?

"ההצלחה נמדדת בשני פרמטרים: האזנה וכסף; שני דברים שלפעמים מתנגשים כשאתה מנהל תוכניות".

- הגלגול הראשון של רדיו תל אביב נחשב למוצלח. לתחנה הייתה תדמית מאוד איכותית.

"ההצלחה הזאת הייתה אולי אצלך, אצלי ואצל קוראי 'גלובס', אבל המספרים לא היו טובים. היום אנחנו מרוויחים יותר משידורי קשת, שהם גוף לא מאוד רווחי. עשיתי המון שיעורי בית של חפירה ב-TGI, כדי להבין לעומק את השוק באזור המרכז, שהוא שוק צפוף שנלחם על עוגת פרסום קטנה. זה כמו בתור למועדון, שצריך לשלוף מרפקים ולמצוא ולפלס את הדרך".

- או ללבוש חולצה עם מחשוף ולהתאפר, ולקבל כניסה של VIP, זאת אומרת ליצור בידול.

"למצוא את האפיק, את הנישה הייחודית שלך. מצאנו שהנכון בשבילנו לעשות תחנה של בידור, פאן, משהו כמו אבסולוט FM המצליחה בלונדון; להגדיר את קהל היעד שלנו ולהתמקד בו".

- ואז אתם מוותרים על מאזינים פוטנציאליים.

"תמיד מפסידים משהו. רצינו לבנות תחנה שפונה לגילאי 45-25, בעזרת הגדרות של העריכה המוזיקלית, אחוז מוגדר של עברי ולועזי, מה בא אחרי מה, אך ורק שירים קצביים. גם אם תהיה הבלדה הכי גדולה, זה לא הצבע שאנחנו מחפשים. אם חס וחלילה יקרה אסון בקנה מידה גדול, או מועדים עצובים, זה משתנה. אנחנו משדרים אסקפיזם במודע. זה לא דבר יוצא דופן. אנשים מפרקים ביום כיפור את הווידיאו ואת ה-VOD שלהם, כמובן שבלי להגזים, עד גבול מסוים".

- אז גם לכם יש פלייליסט.

"לשירים חדשים. יש לנו פול של אלף שירים. אין לנו ברירה אלא לעשות פלייליסט, כשיוצאים חמישים שירים ישראליים בשבוע".

- יושב לך על המצפון כשאתה משאיר שיר בחוץ?

"תמיד. ולכן אנחנו מתייחסים באופן שווה לכל שיר שאנחנו מקבלים. יש לנו פעם בשבוע ישיבה שבה אנחנו מקשיבים לכל מה שיצא, ואז מחליטים בלב כבד מה נכנס ומה לא".

- ומה קורה כשאמן מוציא סינגל והסוכן לוחץ?

"מהתחלה הטמעתי אצל העורכים המוזיקליים שלי שאנחנו עובדים בשביל המאזינים. הם הלקוחות שלנו, וזה מה שמשנה; לא מה זה ייתן לי אם אעשה משהו בשביל סוכן כזה או אחר. תמיד קיימים לחצים".

- ואיך זה עובד בגלגל"צ?

"אחרת. גלגל"צ היא תחנה ציבורית. כשמתווכחים על הפלייליסט, מי שלא משמיעים אותו רשאי להתלונן כי אלה כספי ציבור. כאן זה שוק פרטי".

- מה אתה עושה כשהטעם המוזיקלי שלך מתנגש עם הקו המוזיקלי של התחנה? סותם את האף?

"יש הפרדה ברורה בין מה שאני אוהב, מה שאני שומע באוטו והמוצר שאני מייצר פה. אני ילד רוק, ג'ז, שנים לא שמעתי פופ. אני נכנס לאוטו ושם לד זפלין".

- שזה ממש לא מה שהמאזינים שלך שומעים.

"המוזיקה היא כל-כך עבודה בשבילי, שכשאני שומע שיר חדש אני ישר מפרק אותו להפקה. עד כמה יש פה פקטור של להיט? האם אחרי פזמון אחד אתה יכול לזמזם אותו?".

- אתה אומר משהו מאוד עצוב. איבדת את ההנאה ממוזיקה. את היכולת להתמכר סתם לצלילים.

"גם מפיק טלוויזיה, או במאי קולנוע, שרואים תוכנית או סרט, מפרקים אותם לחתיכות. אין מה לעשות. אני עוסק במוזיקה כל-כך הרבה זמן, ואני באמת לא יכול להגיד שאני אוהב ז'אנר כזה או אחר. אני אוהב הכול מהכול, כל עוד זה עשוי טוב".

- התחנה ויתרה על טל ברמן ועל אביעד קיסוס. אתה מצטער על כך?

"המוצר שלנו שונה. ישנם סלוצקי ודומינגז, והחשיבה שלנו היא של תוכנית ארצית, שצריכה לפנות גם לפריפריה. אני לא יודע עד כמה התוכנית של ברמן ושל קיסוס הייתה מצליחה בקונספט הזה".

- אין מקום לתוכניות נישה? בכל זאת, מדובר בתחנה מקומית.

"אנחנו עושים מאס מדיה בשוק צפוף, ואנחנו מאוד מאופיינים, אז אין מקום לנישות. בשביל זה קיימים השידור הציבורי ותחנות אחרות שיכולות לעשות את זה, בעיקר באזורים צפופים פחות בארץ".

- מה אתה אומר על הכוונה של מנהל קול ישראל החדש לעשות רוטציה בהגשת תוכניות הדגל, במקום הגשה קבועה של ירון דקל ושל קרן נויבך?

"כל עוד הדברים נעשים במחשבה קדימה, זה בסדר. אנחנו בתהליך המיתוג מחדש כבר שנה, ועדיין אנשים חושבים שאנחנו עושים את הרדיו האשכנזי השמאלני של פעם. אנחנו, למשל, כבר לא עוסקים באקטואליה, כי זה לא מתאים לנו יותר. זאת הסיבה שנפרדנו מרון קופמן, אפילו שמאוד אהבתי מה שהוא עשה".

- רידדת את השיח במודע.

"אני עושה תחנה בידורית, שעושה פאן, ומאמין ב-100% בכל התוכניות שיש כאן. הדר מרקס ואני מתחילים להגיש מצעד שבועי בחמש תחנות במקביל".

- אתה יוצא למלחמה בתחנה האם שלך.

"זאת לא מלחמה אלא אלטרנטיבה. הרגשנו שזה הזמן הנכון, ובצורה שלטעמי מצעד אמור לשקף. אבל זה דבר אחד. יום שישי שלנו, בגלל השוני בהאזנה, הפרוגרמינג הוא אחר לגמרי. אנשים בנויים להכיל יותר. נחמה דואק, שי גולדן, דן ושירה מרגלית".

- למה החלפת את הצוות של ערוץ הספורט באופירה אסייג, באייל ברקוביץ' ובפיני גרשון?

"כי הם יותר מתאימים לנו. כשהסתיים החוזה של ערוץ הספורט ישבנו לא מעט והחלטנו לשנות כיוון".

- עד מתי תמשיך לשדר?

"עם כל האהבה שלי אליו, ברור לי שהמפגש שלי עם המיקרופון ילך ויצטמצם".

- נראה שאתה לא שלם עם זה.

"עדיין לא. אבל הניהול זה מה שמעניין אותי. קיבלתי הזדמנות שהיא סוג של חלום, קח תבנה תחנה כמעט מאפס, ואני עדיין עושה סטאז' בניהול. זה לא פשוט, אבל אני נהנה מכל שנייה, אפילו שקשה לי להיות ה'בד גאי'; זה לא אני".