אני גרה ברוטשילד, ולא ישנה שבועיים

אני ליאת, אני גרה ברוטשילד, ואני תומכת במחאה. כבר שבועיים אני מרוגשת מהמחאה האותנטית שעושה גלים ושייכת גם לי, זו שנותנת לי תקווה לעתיד טוב יותר. אני ליאת, ואני גאה בכם, הצעירים המקסימים שעושים היסטוריה, אבל בחייכם, תנו לישון כמה שעות בלילה.

למרות השמועות, ברוטשילד לא גרים רק אוליגרכים עשירים. בעצם, בשדרה גרים אנשים הרבה לפני שרוטשילד הפך למחבת הנדל"ן הרותח של ישראל. רוב התושבים שמתגוררים בשדרה ולא במגדל הם בני המעמד הבינוני הזה, שעל הבית שלו נלחמים עכשיו אלפי צעירים בשדרה, וכן, גם הם נקרעים מהמשכנתא.

שלושת האוהלים שצילמתי אי-אז לפני שבועיים צמחו ל-300, ובימים הראשונים נשבה רוח של מהפכה כנה, שיוצאת מהלב. ההפגנה במוצאי שבת היתה השיא המרגש וסימנה את הצורך לא להרפות עד שיקרה משהו.

החגיגות, השלטים, ההופעות, שיפוצי האוהלים והשיחות הבלתי נגמרות על המצב - הו, כמה נעים ונחמד זה היה כל עוד הצלחנו, אנחנו דיירי השכונה, לישון. כרגע, כך נדמה, כולם נהנים. אנחנו, כמו חיילים בטירונות, פשוט לא ישנים.

לפני שתאכלו לי את האוזן ותקראו לי עוכרת ישראל, אנא הקשיבו ונסו לרגע קצר לדמיין: השעה חצות, והבית שלכם רועד מהבסים של ההופעה מול הבית שלכם. אם הייתם אי-פעם בלילה לבן, אז תחשבו על כל הבלאגן ותכפילו ב-14 לילות.

לבלאגן, לצרכים שעושים אצלנו בחצר, למקלחות בגינה וגם לדלת הכניסה הנשברת שוב ושוב - התרגלנו. את הכול קיבלנו באהבה ובהבנה. אבל בלי שינה אנחנו כבר ממש מתקשים - בימים האחרונים המוזיקה אינה נפסקת ב-23:00 ונמשכת עד 2:00 או 3:00 לפנות בוקר, ועדיין לא דיברנו על כלי הרכב שצופרים כעידוד למוחים, גם כשאלה כבר הניחו ראש באוהל.

ניסינו לבקש יפה. החבר'ה בחוץ לא הקשיבו, הקהל בשדרה - זה שבא לבקר מהפריפריה - רואה בנו בוגדים, בעירייה כולם ממש נחמדים, והמשטרה פשוט מודיעה באופן רשמי שבשדרה לא נוגעים ולא מתערבים.

ממה מפחדים בעיריית תל-אביב ובמשטרה, אפשר רק לנחש. לא מהדיירים, המוחזקים כשבויים בביתם שלהם. הם רואים את ראש הממשלה מזיע, את שריו עולים על הגריל, את הפוליטיקאים רצים לשדרה ולאולפנים - ומבינים שלא העירייה ולא המשטרה יכולות להיות חתומות על סגירת המחאה העממית המבעבעת מזעם ותיסכול. הם גם צודקים, מפני שכל ניסיון להטלת מרות יעמיד אותם בדמות האויב, ואת זה הם ממש לא רוצים. כשראש הממשלה מלפסס, כולם מבינים שחייבים לשמור על פרופיל נמוך.

תגובת דובר מחוז תל-אביב: "המשטרה מאפשרת את חופש הביטוי על-פי חוק ותגיע לטפל בכל אירוע של הפרת מנוחה בהתאם לחוק. נציין כי נפגעי רעש הינם באחריות עיריית תל-אביב על-פי חוק הגנת הסביבה, וכי על העירייה לטפל בנפגעי רעש. משטרת מחוז תל-אביב עושה ככל יכולתה וככל המוטל עליה על-פי דין."

תגובת דובר עיריית תל-אביב: "העירייה אמנם תומכת במחאה, אך בהחלט נמצאת בהידברות שוטפת עם נציגי המאהל על מנת לוודא כי הסדר הציבורי נשמר. אנו מודעים לתלונות התושבים ומנסים, יחד עם משטרת ישראל, למזער את המטרדים ואת הפגיעה בתושבי האזור".

מבולבלים? גם אנחנו.

כל שנותר לנו לעשות הוא לפנות לשכנינו מהמאהל: חבר'ה, אנחנו אוהבים אתכם, אבל בעבודה שלנו מגלים פחות הבנה לטישטוש הקבוע, והילדים שלנו יורדים מהפסים. ברוכים תהיו בשכונתנו, אבל אנא, סגרו את ההגברה ב-23:00. זה הכול.