אופנוע דוקאטי מולטיסטראדה - הרבה הנאה, הרבה כסף

בשנים האחרונות הגיעו לשוק אינספור אופנועים שלא היו שייכים לשום קטגוריה מסורתית. יצרנים החליטו לקחת כלים מעולמות שנחשבו מרוחקים אחד מהשני - נאמר בהגזמה סופרבייק וקטנוע - להכליא ביניהם, לראות מה יצא ואם זה יתפוס. וזה תפס ובגדול: הרוכבים אהבו את היכולת שניתנה להם פתאום ליהנות מכמה עולמות.

כשמהנדסי דוקאטי רקחו את המולטיסטראדה (מרבה דרכים בתרגום מילולי מאיטלקית) הנוכחי, הם זרקו לסיר מנוע ושילדה של סופרבייק, תנוחת ישיבה ומבנה של דו-שימושי ומתלים שהגיעו מעולם המרוצים. ליתר ביטחון הם הוסיפו כמה צ'יפים רבי עוצמה, מיגון רוח משובח וכמובן ליטרים של אדום-לוהט כדי שאף אחד לא יחמיץ שמדובר בדוקאטי.

מבט ראשון על המולטיסטראדה לא ממש חושף את הסודות שלו. מדובר באופנוע גברי מאוד, עם נוכחות בולטת ומרשימה ומן "מקור" בולט בחזית. אני לא בטוח שהוא "יפה" או "מעוצב", אבל הוא בהחלט שונה מהמקובל.

זוכרים את הצ'יפים ההם מהסיר? אז המולטיסטראדה כולל כמות של אפשרויות כיוונון ובקרה שלא הייתה מביישת חללית קטנה, ולכן רכיבה עליו מתחילה בהסבר ארוך. יש לו, למשל, ארבעה מצבי נסיעה - ספורט, טורינג עיר ואנדורו - שבכל אחד מהם ניתן לכוון את ההספק המרבי של המנוע ופרמטרים נוספים. או מערכת בקרת אחיזה שמותאמת לכל אחד ממצבי הנסיעה, ושגם את מידת התערבותה ניתן לכוון כדי להתאים לסגנון הרוכב. ויש גם כיוון חשמלי של המתלים בהתאם למשקל המועמס על האופנוע ומצב הנסיעה שנבחר. וזה לא הכול: יש גם ABS, מפתח אלחוטי, מד לחץ אוויר בצמיגים, ובטח שכחתי עוד כמה דברים.

מחוספס, נוהם ומווברץ

ההסבר נגמר באיחולי הצלחה וזהירות והמנוע מתחיל לפמפם. שתי בוכנות בתצורת L, 1,200 סמ"ק, 150 כוחות סוס. קשה מאוד להסביר עד כמה המנוע הזה הוא לא פוליטקלי-קורקט במובן הכי חיובי שאפשר: הוא מחוספס, הוא נוהם בווליום אימתני, קצת מווברץ, ויש לו כמות כמעט פסיכית של כוח שמאוד מאוד רוצה להגיע לכביש.

אנחנו מגיחים מהעיר כדי למצוא שהמולטי אוהב מאוד כבישים ארוכים, וגם שיש לו בעיה רצינית מאוד עם הסמכות שניתנה לשר התחבורה לקבוע מגבלת מהירות. והכוונה היא לא למהירות המותרת פלוס עשרים קמ"ש פלוס עשרה אחוז סובלנות, אלא למספרים שיעניקו לך משבצת בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות. ואגב, זה מגיע עם תנוחת ישיבה נהדרת ומיגון רוח מצוין. במילים אחרות, ממש כיף וקל לזלול מרחקים רציניים.

הכביש הישר נגמר בפאתי ירושלים יחד עם תחילתה של שקיעה מרהיבה וכמה עיקולים מאתגרים. אני צולל פנימה רק כדי להתפעם מההרמוניה של השלדה והמתלים ומהיכולת של המולטי לספק את השילוב החמקמק והנדיר של אחיזה, נוחות וכיף.

ואיפה החסרונות? אז יש כמה: האגזוז פולט הרבה חום על הרגל, הגיר קצת קשה ומחוספס וגם פעולת המנוע לא לגמרי סדירה, בעיקר בסרק. אבל באמת שזה בקטנה יחסית לכיף שהאופנוע הזה יכול להעניק. אה, וכן, יש עוד חיסרון אחד וקשה להגדיר אותו כקטן - המחיר. 153 אלף שקל לגרסה הבסיסית, 173 לגרסה שנבחנה כאן. אז בואו נסכם את זה כך: הרבה כסף לאופנוע נהדר.