מדינת ישראל אישרה שימוש בקנביס לצרכים רפואיים, בניגוד לפקודת הסמים, כבר לפני עשר שנים. בשנתיים-שלוש האחרונות תפס התחום תנופה משמעותית, וכיום ישנם כ-6,000 משתמשים קבועים בקנביס רפואי בארץ, רובם בגלל כאבים או בחילות. על גידול החומר, שיווקו והדרכת הצרכנים בשימוש, אחראים שמונה חקלאים בכל הארץ. השוק מגלגל כ-30 מיליון שקל בשנה במחירי צרכן סופי.
בשנים האחרונות תפסה התופעה תאוצה תקשורתית, לאחר ששודר הסרט הדוקומנטרי "גראס באישור רופא" בהנחייתו של אברי גלעד, ולאחר שהנושא כיכב בסדרות טלוויזיה כמו "רמזור" ו"מחוברים". הדיון הגביר את הביקוש, וסגן השר לפיתוח הנגב והגליל, איוב קרא, אמר לאחרונה כי תוך שנתיים ישתמשו בישראל במריחואנה רפואית כ-40 אלף חולים, שיספקו למגדלי הצמח כ-1,500 מקומות עבודה.
אגב, אתמול הודיע משרד הבריאות כי "עם העברת הצעת המחליטים בנושא הקנביס הרפואי לממשלה ועם אישורה הצפוי ,החליט מנכ"ל משרד הבריאות להקים יחידה לניהול הנושא במשרד שתשמש כסוכנות על פי דרישות האמנה הבינלאומית".
בשבועות האחרונים התחזקה הסערה התקשורתית לקראת דיון שייערך בכנסת ביום ראשון הקרוב בשאלה האם להמשיך לגדל את הקנביס בישראל, או שמא לייבא אותו מחו"ל.
"אני חקלאי", אומר חגי הילמן, אחד ממגדלי הקנביס בישראל. "יש לי גידולים מגוונים. קנביס הוא לא גידול רווחי עבורי היום, אבל כבר עשיתי את ההשקעה. ייתכן שבעתיד, כשכמות המשתמשים תעלה, נוכל גם להרוויח מכך. היום מדובר בשוק מצומצם, והמון עלויות וכאב ראש מסביב".
בכל זאת, הילמן נלחם להמשיך לגדל את המריחואנה הרפואית והוא מוטרד מהמהלך שיזמה חברה הולנדית בשם בדרוקאן, להעברת המשק הישראלי לייבוא קנביס.
עמדת המגדלים היא כי בדרוקאן כלל אינה מעוניינת בשוק הישראלי, ומטרתה היחידה היא להחליש את המגדלים הישראלים, כדי שחלילה לא יגיעו הם לשוק האירופי וישחזרו את ההצלחה שהייתה לה בתחום הפרחים. מריחואנה היא צמח שדורש תאורה רבה, ולכן קל וזול יותר לגדלה בישראל השמשית.
"הייתי יקיר תוכניות האירוח"
המחיר לצרכן בישראל מפוקח, ועומד על כשבעה שקלים לגרם. המגדלים טוענים כי מחיר הגראס המיובא יהיה בדיוק פי עשרה, אלפי שקלים בשנה לחולים. גורמים התומכים במהלך ההולנדי טוענים כי בשל הריכוז הגבוה יותר של חומר פעיל בצמחים המיובאים, בסופו של דבר הפרשי המחיר אינם גבוהים.
האינטרס של מדינת ישראל בעניין הזה ברור - להוציא כמה שיותר מן העסק הנפיץ החוצה, כדי למנוע בריחה של החומר לשוק החופשי. המגדלים, מצדם, מספרים על סידורי אבטחה מרחיקי לכת שהם נוקטים. "החוות שלנו זה כמו פורט נוקס", אומר הילמן. "ויש פיקוח משטרתי על כל העובדים שלי, שכולם אזרחים ישראלים".
הילמן מוסיף כי אם החומר המיובא יעלה יותר, יהיה למשתמשים החולים דווקא אינטרס יותר גדול למכור חלק ממנו, כדי לממן את השאר.
ד"ר איתי גור אריה, מנהל מרפאת הכאב בבית החולים שיבא, תומך בייבוא, או בהחמרה משמעותית מאוד של הפיקוח על המגדלים. "כרופא, אני רוצה לתת לחולים מוצר מוכח מחקרית, במינון מדויק", הוא אומר. "הקנביס ממילא אינו כזה - אין מספיק מחקרים גדולים ומבוקרים התומכים ביעילותו. לכן אני שומר אותו למוצא אחרון".
גם תופעות הלוואי נמצאות בסימן שאלה. "אמנם יש ניסיון של 5,000 שנה בשימוש בחומר, אך הריכוזים בצמחים של היום הם בלתי ניתנים להשוואה לאלה של פעם. הג'וינט שעישנת בוודסטוק לא אומר כלום על איך שתרגיש בעישון הצמחים המסתובבים בשוק היום", אומר גור אריה.
גור אריה מאמין שהקנביס הוא תרופה טובה - עובדה שהיא שהחולים מעוניינים בו גם במינונים שהשפעתם אינה ממסטלת, וכשהם משתמשים בו הם נגמלים ממשככי כאבים אחרים. "אבל אם כבר לרשום קנביס, אז אני רוצה לדעת מה המינון של החומר, מה הריכוז, ושאין בו כל מיני עובשים או שבלולים או חיידקים. הגראס ההולנדי מפוקח ברמה הזו. מדינת ישראל רצתה גם היא להשית על המגדלים הישראלים פיקוח כזה בדיוק, אך ההצעה נתקעה בגלל עתירות שהמגדלים הגישו לבג"ץ".
הילמן מתנגד לדברים נחרצות. "יש לנו מסמכים מהסוכנות ההולנדית שאומרים שהאיכות של הקנביס של בדרוקאן ירודה. דווקא בארץ יש פיקוח". גור אריה טוען כי ישנו פיקוח עצמי של המגדלים, אך זה לא מספיק לו.
הוא מוסיף כי בעולם התרופות, חל איסור חמור על מצב שבו מייצר החומר (חברת התרופות) הוא גם המשווק שלו ופוגש את הצרכן, ואילו מגדלי הקנביס הם המדריכים של החולים - מעין רוקחים ללא הכשרה.
"אז תחליטו - אתם תרופה או לא תרופה, או אולי אתם מוצר רפואי רק כשזה נוח לכם. מפוצץ לי את המוח שמנהלים את העניין בצורה כל כך חאפרית. אנשים רוצים לעשן? זו החלטה מוסרית אמיתית של מדינת ישראל, אבל לא רלוונטית לסיפור התרופתי".
המגדלים: אנחנו נערוך מחקר
גור אריה משוכנע שהגראס דולף לשוק החופשי, אם כי אינו מאשים בכך דווקא את המגדלים. "הגראס שגודל לשימושים רפואיים נמצא היום ברחובות. המשטרה יודעת את זה בוודאות, אפילו תפסו כמה חולי סרטן שמכרו". הוא מציין כי בארה"ב נחשף קשר בין מגדלים הגראס הרפואי ובין כמה אוליגרכים, ולדבריו אין סיבה שאלה לא יפעלו גם פה.
המגדלים, מצדם, מעוניינים כמובן להגדיל את כמות המשתמשים. "אין כיום מספיק מחקרים על האפקטיביות של המוצר לתחומים מגוונים ולגבי איזה צמח מתאים לאיזו מחלה", אומר הילמן. "אנחנו מוכנים לערוך את המחקרים, ומקווים שמשרד הבריאות יפרוס על זה חסות". משפט כזה גורם חלחלה לגור אריה, שרגיל למחקרים על ידי גופים מנוסים יותר: ככלל, משרד הבריאות הישראלי כמעט ואינו עורך היום מחקרים בתרופות או מוצרים רפואיים. מי שעושה זאת הן חברות התרופות, או מכוני הבריאות הגדולים שבארה"ב.
גור אריה רומז כי הנראות התקשורתית של הגראס הרפואי בשנה-שנתיים האחרונות, הגיעה באופן תמוה בדיוק כשנרשם יובש בשוק הגראס הכללי - אולי מכיוון שחלק מאנשי התקשורת לא טומנים בעצמם ידם בצלחת. "פעם הייתי יקיר תוכניות האירוח, כי הייתי מבין הרופאים הראשונים שרשמו גראס לחולים", הוא נזכר. "אחר כך כהתחלתי לבקר את המגדלים. פתאום אמרו לי שאני לא דואג לחולים".
למה חברות התרופות מתרחקות מהקנביס הרפואי
כיוון שלקנביס הרפואי כשלעצמו אין פטנט, לחברות התרופות אין עניין לחקור אותו. לו היה ניתן למצות מן הקנביס חומר פעיל ספציפי ולמכור אותו בכדור במינון מדיד ומדויק (שאולי גם איננו ממסטל, מה שיוציא כליל את העוקץ העברייני מהמוצר), רופאים כמו פרופ' גור אריה היו מרגישים יותר נוח, וגם המשטרה. או אז, סביר להניח שגם המחקר היה פורח, במימון חברות התרופות, וניתן היה להשתמש במוצר גם למחלות נוספות.
בעיה אחת עם הפיתרון הזה היא המחיר הגבוה יחסית, ואחרת היא העובדה שהיום עדיין לא יודעים בדיוק כיצד הקנביס פועל.
החוקר הישראלי פרופ' רפאל משולם מן האוניברסיטה העברית הוא שבודד לראשונה את ה-THC והוא עוסק בתחום עד היום. "שני עלים של צמח קנביס הם כה שונים אחד מהשני, שקשה להתייחס אליהם כתרופה", הוא מודה. "לבקשת משרד הבריאות עזרתי בפיתוח בדיקות לרמות החומר בצמח, אך האנליזה היא לא ברמה רוקחית".
כיום מספקת מעבדתו של משולם THC לבית החולים הדסה ללא תמורה, למניעת תופעות לוואי של השתלת מח עצם, כרגע ברמה מחקרית, אך באופן שמעיד על הצלחת הטיפול.
משולם מאמין כי שיקולי המחיר הם שיכריעו את הסוגיה. "כל עוד THC סינטטי או תחליפיו לא יהיו בסל הבריאות, אין לזה סיכוי".
מה עושה הגראס?
במיוחד עבור תרופות עם חומרים פעילים שקשה לבודד ולמדוד, פתחה לאחרונה ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקנית, את מסלול התרופות הבוטניות. "זהו מסלול מיוחד לצמחים שידוע שיש להם השפעה אך לא ניתן לסנתז את החומר הפעיל בהם, אז עושים מיצוי שלו מהצמח", אומר רון גוטרמן, מנכ"ל חברת SeCure אשר מתמחה בעצמה ברישום תרופות בוטניות, אם כי לא מתחום הקנביס.
אלא שעדיין ישנן בעיות - האחת היא הקושי להגדיר מה בדיוק עושה הגראס עבור החולים. "הגראס תורם לאיכות החיים של החולים, אך קשה להסביר זאת במדד מסוים", אומר גוטרמן. "ה-FDA אומר - האם אתם תרופה נגד כאב? נגד חרדה? נגד בחילות?" "חולים שמשתמשים בגראס לאורך זמן, כבר אינם מתמסטלים", אומר גור אריה, אבל האם השינוי שהם חווים הוא בתחושת הכאב? ביכולת ההתמודדות עם הכאב? במצב הרוח הכללי?
תרופות שהבססו על החומר הפעיל העיקרי, ה-THC, לא היו ממסטלות - אך גם לא יעילות כל כך. למשל תרופת המרינול של חברת Unimed Pharmaceuticals אושרה לשיווק בארה"ב בקלות, שכן לא נחשבה ממש לקנביס. בישראל היא כבר אינה משווקת, מחוסר ביקוש.
התרופה הקיימת: עולה פי 10 מהקנביס
חברת GW הבריטית היא אחת הבודדות שמנסה לשבור את המחסום של חברות התרופות. החברה מפתחת את המוצר סטביקס, המשווק בישראל על ידי ניאופארם. סטביקס מבוסס על מיצוי של שני חומרים פעילים, מהצמח עצמו ולא באופן מסונתז.
GW נסחרת היום בבורסת ה-AIM לפי שווי של כ-250 מיליון דולר ומוצריה נמצאים בניסויים בארה"ב בתחום מניעת הכאב בסרטן. "אנחנו לא מאמינים שתרופה בהכרח חייבת להיות חומר סינתטי", מסרה החברה ל"גלובס". "אך באופן כללי, תעשיית הפארמה לא אוהבת לפתח תרופות על בסיס צמחים, מעדיפה לא להתעסק עם חומרים שנחשבים סמים ומכירה באתגר של פיתוח מוצרים לקהל כה מגוון כמו זה שלו מיועדת התרופה". לכן מאמינה החברה כי גם בשנים הבאות, היא תהיה בודדה בשטח.
הסטביקס עולה כ-2,000 שקל לחודש - פי 10 מהקנביס הרפואי. "גם אנחנו מוכנים להפיק תמציות של קנביס, ובמחיר נמוך יותר, אבל זקוקים להיתר של המדינה", מציין חגי הילמן.
חיים אביב מתעניין
"אני חושב שקנביס זה חומר מעניין וטוב לטיפול בכאבים", אומר פרופ' חיים אביב, בעבר מנכ"ל ומייסד חברת פארמוס שביקשה להביא לשוק תרופה נגד פגיעות ראש על בסיס אחת המולקולות שבצמח הגראס. היום אביב הוא יו"ר הרבמד, המפתחת תוספי מזון מגובים בניסויים קליניים. "חלק מהפטנטים של הרבמד שהיו בעבר של פארמוס, קשורים לשיפור הבליעה של חומרים האלה. אפשר ליצור כדור שיש בו מנה אחידה של חשיש, שהיא פעילה ולא ממסטלת, אך אין צורך לסנתז אותה כי היא לא תימכר כתרופה. זה לא שוק של מיליארד דולר, אבל זה בהחלט מעניין", מסכם אביב.