הלוקשים שמוכרת תקשורת הספורט

"הקורא יהושע מתלהב", כך הכתיר מדור המכתבים למערכת של מוסף "7 ימים" ("ידיעות אחרונות" 29.07.11) מכתב של קורא בשם יהושע עמישב מראשל"צ. המכתב הגיע כתגובה לראיון השער שפרסם העיתון רק שבוע קודם לכן, עם הבעלים החדשים של בית"ר ירושלים, דן אדלר ואדם לוין. עמישב (להלן "המתלהב") העריך במכתבו שהשינוי האדיר שמתכוונים הבעלים החדשים לחולל, גדול יותר מאשר כדורגל. "זהו עניין לתדמית ישראל" קבע "המתלהב".

האמת שמר עמישב בכלל לא "מתלהב", לכל היותר הוא קצת נאיבי, אחד שהניח שאם הוא קורא משהו בשער מוסף השבת הנקרא ביותר בישראל, זה מוכרח להיות נכון. אם כבר מישהו מיהר להתלהב פה אלה עיתונאי הספורט בישראל, אלה שבמשך שבוע העניקו כבוד מלכים לשני ליצנים, במקרה הטוב, שהבטיחו הרים וגבעות, בית וגן, אבל התאדו כמו ענן של אוויר הרים צלול כיין, ברגע שהגיע הרגע להפוך מנערים מתלהבים לגברים בעלי קבוצת כדורגל.

***

לכאורה עסקנו בשלנו: עוד ידיעה במדור הספורט שקצת יצאה מפרופורציות והתבררה לבסוף כמפוקפקת. הקיץ, "עונת המלפפונים", הרי מלא בכאלה, עד שיש אפילו מדורי ספורט שמקדימים את הכותרת "מלפפוני קיץ" לכל ידיעה בתחום. הכותרת הזאת יש בה כדי להרים ידיים מראש ולומר לקוראים משהו כמו: "תראו, בין הסוכנים, האבות המודאגים, הבעלים שרוצה עוד שקל מהעירייה, הווישפול-ט'ינקינג של האוהדים ועוד, אין לנו שום סיכוי לוודא אמיתות של ידיעה על מעבר אפשרי של שחקן פלוני לקבוצה אלמונית, ולכן קחו את הדיווח הבא בעירבון מוגבל". אפשר שהרמת הידיים הזאת היא בעייתית, אבל היא לפחות מהווה גילוי נאות מול הקורא. הבעיה היא שבעלילות "אדלר ולוין בעיר הגדולה", נפלו בפח לא "רק" עיתונאי הספורט החשודים ממילא, אלא גם מהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 2 וערוץ 10, עיתונים יומיים מכובדים ועוד: במשך שבוע שלם ראינו, שמענו וקראנו על הזוג המוזר מאמריקה, השמן והרזה שמקיפים את מגרש האימונים בריצה ושמתכוונים להביא דרך בית"ר בשורה של ציונות ואחוות עמים.

זו לא היה המקרה הראשון הקיץ, אבל זה ללא ספק היה הבוטה שלהם. קחו ידיעה ב"מעריב" לפיה יותם הלפרין חוזר למכבי ת"א. בדרך כלל אני לא מתעמק בידיעות שנוגעות לכדורסל ישראלי בכלל ולמכבי ת"א בפרט, אבל זימן לי הגורל למחרת פגישה עם דמות מוכרת בתחום הכדורסל שפסק: "אין סיכוי, המיסים יהרגו אותו או את מכבי". אני מניח שמה שעלה בידי לברר במקרה יכול היה הכתב לברר בשני טלפונים יזומים. אבל אז "מעריב" (ואתר NRG) היו מאבדים את הכותרת על יותם שחוזר הביתה.

אם נדמה למישהו שאני שמח לאידו של קולגה, הוא טועה. ההיפך, אני מרחם עליו. אפשר שמדובר בבעיה של העיתונות בכלל, אבל במדור הספורט היא בולטת שבעתיים: כתבים צעירים שמשתכרים משכורות זעומות, מלחכים כל פיסת אינפורמציה ממקורות מפוקפקים (בעלי קבוצות, סוכנים ומקורבים) אין להם לא את הכלים ולא את הזמן לבדוק כל סיפור לעומק, והם מפרסמים. הנחת העבודה של המערכת היא ש"זה רק ספורט": אם הידיעה תתברר כנכונה, אפשר יהיה לכתוב "כפי שפורסם לראשונה ב... ". אם היא תתברר כשגויה - מי בכלל זוכר?

***

תקצר היריעה מלפתח עכשיו את הדיון על מידת התועלת שבחשיפה הבאה בעקבות בעלות על קבוצת כדורגל, אבל אין ספק שדי בהתעניינות באחת כזאת רק כדי להבטיח את החשיפה עצמה. כשהתעניין שון מקייטן, איש עסקים ישראלי אלמוני כמעט מבחינת כלל הציבור ברכישת מכבי ת"א בכדורגל מיהרו באתר ONE לפרסם שהאיש שווה 4 מיליארד דולר (17/09/2007). אני לא אומר שלא מדובר בטעות שמקורה בתום לב, אני רק בטוח שבסביבתה של אופירה אסייג למשל, יש לא מעט אנשים שהיו יכולים להסביר לה שאין דבר כזה איש עסקים אלמוני ששווה 4 מיליארד דולר. אגב מקייטן עצמו, כך נטען במדורי הספורט "העביר בשבוע שעבר מיליון וחצי לבני יהודה". העביר, בטח העביר.

***

לא רק המערכת אשמה בעובדה שמדורי הספורט עמוסים בקיץ בידיעות כוזבות. גם אנחנו, בהכללה, הקוראים אשמים. כי בפגרה אנחנו ממירים את ההתלהבות שלנו מהספורט והתחרות בצריכה אובססיבית של כל פרט מידע על קבוצתנו.

הלחץ על התקשורת לספק את הסחורה גובר, העיקר שיהיה לנו במה לעסוק בפגרה, לדבר עליו עם חברים-אוהדים כמונו, לקשקש קצת ולהרגיע את הציפייה לעונה הבאה. מדובר כנראה בתופעה בינלאומית: חלק ניכר משעות הפנאי שלי בקיץ הזה הקדשתי לסאגת ווסלי סניידר, והמעבר שלו מאינטר למנצ'סטר יונייטד. לא רק הטבלואידים האנגלים היו מלאים בשטויות, גם עיתונים רציניים יותר בממלכה, לא הפסיקו לפמפם ידיעות על שכרו הצפוי של הכוכב ההולנדי אצל אלופת אנגליה. בינתיים מנצ'סטר יונייטד במסע משחקי ראווה והכנה בארה"ב, סניידר עדיין במילאנו, אבל האוהדים קיבלו נושא לעסוק בו בלילות הקיץ החמים.

אם מישהו היה משיב לי את הזמן האבוד שהקדשתי לסוגיה במסרונים, מיילים, שיחות טלפון עם "אחים לצרה" ושיחות פאב מזדמנות, הייתי יכול להיות עכשיו אדם שעתותיו בידו.

***

לכאורה ניתן לטעון שמדובר רק בבעיה של מדורי הספורט ושל קוראיהם. אלא שבדיוק כמו שהכדורגל מצליח להציף, מבעוד מועד, תופעות חברתיות שמתגלות מאוחר יותר מחוץ לאצטדיון, אפשר להניח בדאגה שמדובר בתופעה שהגיחה שלה למהדורות החדשות בטלוויזיה ולשער של "המוסף של המדינה", הייתה רק תצפית קטנה אל היעד: ביום שבו יתערער סופית האמון בין יצרני התקשורת לצרכניה, הדבר האחרון שנהיה מוטרדים בגינו הוא האם השמנמן יותר מבין שני "השמאלנים" שקונים את בית"ר הוא אדלר או לוין.