בדומה לתחומים רבים, גם במאבק הנוכחי ישראל נחלקת למדינת ת"א וכל השאר. בת"א זה לקח בדיוק שלושה ימים להבעיר את המדינה ולהביא את כל צוותי התקשורת לשדרות רוטשילד. אבל את ירושלים, העיר שבה המאבק התחיל ומתנהל כבר שנתיים, איכשהו אף אחד לא ממש סופר. צוות גלובס TV עלה לעיר הבירה, כדי להבין מה בעצם ההבדל בין שני מחנות האוהלים.
מירב כהן, מנהיגת המאבק בירושלים: "המאהל הירושלמי באמת שונה מהמאהל התל-אביבי. אנחנו, כבר מההתחלה, התמקדנו יותר בדרישות. בתחום הדיור היו לנו דרישות ספציפיות - מחיר למשתכן, דיור ציבורי, מכירת קרקעות לא לכל המרבה במחיר. בת"א העדיפו להתמקד במסרים כלליים".
שתי מנהיגות יש למרד הזה. ולשתיהן, כמו לערים, אופי שונה לחלוטין. בזמן שדפני ליף רווקה ת"א עורכת וידיאו במקצועה שהגיעה משום מקום עולה לבמה מלהיבה את ההמונים ופונה בעיקר אל הרגש. מירב כהן, נשואה טרייה וחברת מועצת העיר ירושלים, פונה יותר אל ההגיון.
כהן: "הציבור בירושלים באמת עובד קשה, יש לו ילדים, הוא עייף. אנחנו לא יכולים לדרוש ממנו כל שני וחמישי להגיע לכיכרות. אנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה במדיניות מבפנים, בשביל זה שלחו אותנו, לא בשביל להביא כל שני וחמישי אנשים לכיכר. זה בסדר לעשות את זה פה ושם. אבל, זו בהחלט לא הדרך בעיני. הדרך היא להפעיל את הנציגים שלנו, את השליחים שלנו בממשלה כדי שהם ישנו את המדיניות מבפנים.
- מה את חושבת על מה שקורה בשדרות רוטשילד?
"המחאה בשדרות רוטשילד נותנת לי המון המון תקווה. אחרי למעלה משנתיים של מאבקים ומאבקים ומעט מאוד תוצאות, אני שמחה לראות שסוף סוף הכל התנקז למקום אחד ויוצא החוצה ועם ישראל קם מהספות ויוצא לרחובות. זו מהפכה, זה שינוי אווירה במדינת ישראל שלא ראיתי כמותו בתקופת החיים הקצרה שלי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.