הסוסים של פישר כבר ברחו מהאורווה

1. איך יכול נגיד בנק מרכזי להיות מנותק כל כך מהאזרח הקטן? הרי רק בחודש פברואר האחרון החליטה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לעדכן את מדד המחירים ולהחזיר את סעיף הדיור לראש הטבלה, עם משקל של 24.4% מתוך המדד (לעומת 20.4% קודם לכן).

הכול טמון בבעייתיות השוק שנקרא נדל"ן. בעייתיות שהוציאה כבר לפני יותר מעשור את מחירי הדיור מתוך מדד המחירים לצרכן, והיא שאפשרה למעשה למחירי הדירות להשתולל פה במשך שלוש שנים, בזמן שהאינפלציה, שעליה אמון הנגיד פישר, המשיכה לנוע בגבול הסביר והרגוע. מחירי הדירות עלו בשנה שעברה (נומינלית) ביותר מ-18%? זה לא הפריע למדד המחירים לצרכן להסתפק בעלייה שנתית כוללת של 2.7%.

ככה זה כשסעיף הדיור של הלמ"ס אינו קשור למחירי הדירות, בגלל גודלו המצומצם של השוק ועוד שיקולים של סטטיסטיקאים, והוא נגזרת של מחירי השכירות בלבד ("שירותי דיור בבעלות הדיירים") - שלא התקרבו אפילו לעלייה במחירי הדירות בשלוש השנים האחרונות. מה לעשות ששוק השכירות אינו ממונף על ידי הלוואות זולות בבנקים, כך ש"כוח הקנייה" המוגבל של השוכרים הרבה יותר דומיננטי.

נסו לחשוב בעצמכם מה היה מצבו הבוקר של פישר במסיבת העיתונאים, לו לעלייה של 60% במחירי הדירות בשלוש שנים, הייתה ההשפעה ההגיונית והמתבקשת בשיעור של רבע ממדד האינפלציה.

2. כתוצאה מכך, יותר מדי זמן הביט פישר כצופה מהצד בעליית מחירי הדירות. הבנקים בישראל הרי לא נותנים הלוואות בשיעור מימון הגבוה מ-70% מערך הדירה, כך שמבחינתו צריכה הרי להתרחש קטסטרופה כדי שמשהו ידגדג לבנקים במאזן. ולהבדיל מאמריקה, אצלנו ההלוואות הן אישיות, ואי אפשר פשוט להניח את המפתח ולשכוח מההלוואה. אי לכך, כל עוד הדאגה של פישר הייתה למונחים גדולים כמו ה"מערכת" וה"משק", הוא הלך לישון כל לילה בשלווה גמורה, ורק דאג פה ושם שלפחות המפקח על הבנקים יצנן מעט את התלהבות הבנקים.

ובינתיים הכול דפק וה"מערכת" שגשגה. וכמו שאמר הבוקר פישר: "אם הריבית הייתה גבוהה, לא הייתה כאן עבודה ואנשים לא היו יכולים אפילו לחשוב על קניית בית". אז הריבית של פישר באמת הייתה נמוכה, ואנשים שהתברכו בהון עצמי מירושה או מהורים אמידים במיוחד חשבו ומימשו בקלי-קלות מחשבות על קניית בית, ועוד בית, ועוד בית. לא מהכסף שלהם, שכלל לא צמח בשנים האחרונות, אלא מכספי המלווים, שהעניקו להם את הכסף כמעט בחינם ותדלקו עוד ועוד את הענף ואת קופת הבנק.

וזה היה כמובן מצוין לכלכלה - מאות אלפי אנשים הרי עובדים בתעשיית הנדל"ן (מפועלי הייצור בתעשיית המלט ועד אחרוני המתווכים שמוכרים את הדירות), עשרות אלפי אנשים קנו דירה ראשונה בשלוש השנים האחרונות והרגישו מדי חודש עד כמה הם בני מזל שקפצו על הרכבת (כמעט) בזמן, מקומות נדחים וזנוחים במשך שנים - כמו יבנה, ראש העין, חדרה, חיפה ועוד - נהנו פתאום מביקושי שיא לדירות, המחירים שם עלו (ועדיין שמרו על הפער המתבקש מול מרכז המדינה) והעשירו את קופת העירייה, והמדינה עצמה גזרה קופון ענק, כ-18 מיליארד שקל רק בשנה האחרונה ממסי נדל"ן וממכירת קרקע.

אבל לפני שלושה שבועות הסתבר שהעבדים החותרים בירכתי הספינה, אלה שמניעים את "המערכת" ו"המשק", פתאום החליטו לדבר ביניהם. וככה הם לפתע גילו שאין שום סיכוי שיום אחד הם יעלו לנשום אוויר מסיפון הספינה, שם חוגגים אלה שכבר מזמן הדחיקו את קיומם של העבדים שם למטה.

3. הבעיה היא שבכלכלה אי אפשר ללכת אחורה. לא בכדי אמר הבוקר פישר שהוא "מקווה שלא נראה כאן ירידה של 30% במחירי הדירות". תחזית לדפלציה (ירידת מחירים), חזונם של יושבי האוהלים ומארגני המחאה, היא בפועל מכה אנושה לכלכלת מדינה: אם מחר יהיה יותר זול, אין שום סיבה לקנות היום. בשלב ראשון לקבלנים/מתווכים/שמאים/אדריכלים לא יהיה יותר מקום עבודה, ובשלב הבא יצטרפו אליהם עוד ועוד מעגלים שיסבלו מההאטה.

זו גם הסיבה שמנסים כעת לייצר לנו בעיקר מוצרים ופתרונות שלא יתייחסו חלילה למדד הדירות הקלאסי - מוצרים כמו דירות להשכרה, מעונות סטודנטים וכו'. שחלילה לא נחשוב יותר מדי זמן שגם הדירות הקלאסיות הולכות להתרסק פה, נקפיא את כל התוכניות ונרסק את הכלכלה.

בשורה התחתונה, על רקע כל הססמאות, התחזיות והנבואות ששמענו ועוד נשמע בימים הקרובים, רק דבר אחד כנראה כבר בטוח: נגיד בנק ישראל - שגילה בדיעבד שהסוסים ברחו לו מהאורווה ושלהחזיר אותם עלול לגרום ליותר נזק משעשתה עצם הבריחה - מצטער יותר ויותר על כך שברחה לו המשרה הנחשקת בקרן המטבע. העיתוי ההוא היה מושלם לעזוב את הספינה בכבוד, רגע לפני שהחותרים החלו להתקומם שם למטה.