כמו באירופה: גם בירושלים קיימים סיורים בעקבות הבונים החופשיים

ארגון הבונים החופשיים (המאסונים) עורר מאז ומעולם סקרנות רבה. האנשים המשפיעים והידועים שבין שורותיו, ההסתגרות והחשאיות שנקטו והמסתורין שאפף את טקסיהם הולידו לא מעט סיפורים, אגדות אורבניות ותיאוריות קונספירציה. בין היתר נטען שהם מתכננים להשתלט על העולם, שהם מבצעים רציחות ושטקסיהם כוללים עבודת שטן. פרסום ספריו של דן בראון, "הסמל האבוד" ו"צופן דה וינצ'י", המקדישים להם מקום של כבוד, עוררו עניין מחודש בארגון, ובמקביל גרמו לאנשיו להסיר חלק ממעטה הסודיות הרבה.

העניין הגובר בארגון המסתורי הוליד גם טיולים בעקבותיו. בפריז ובלונדון נוסדו סיורי "בעקבות צופן דה-וינצ'י" ו"בעקבות הבונים החופשיים", וגם ירושלים לא פיגרה אחריהן. מי שמוליכה את הסיורים הללו בירושלים (גם במסגרת יד בן צבי ובית שמואל) היא תמי צדוק (אינטרנט: http://tammytsadok.co.il, טל' 054-2104770).

אף שהתנועה מתועדת רשמית רק מהמאה ה-18, הבונים החופשיים מייחסים את עצמם, ולו סמבולית, לבונים התנ"כיים של בית המקדש הראשון, ואת המלך שלמה - למייסד המסדר. לפי המסורת נחצבו האבנים למקדש שלמה ממערת צדקיהו, שנודעה מאז גילויה המחודש באמצע המאה ה-19 כ"מחצבות שלמה המלך".

ב-13 במאי 1868 (האומנם תאריך מקרי, ישאלו חובבי הקונספירציות) נערך במערה טקס ייסוד הלשכה הראשונה של הבונים החופשיים בארץ הקודש. בין העומדים בראשה היה הקצין הבריטי צ'ארלס וורן, מראשוני הארכיאולוגים בירושלים (שחפר גם בנקבת חזקיהו ובמנהרות הכותל). טקס ההקדשה האחרון שנערך במערה לרגל מינוי נשיא הלשכה הירושלמית התקיים באביב 2008. ימי הקיץ החמים הם הזדמנות מצוינת להימלט מחום השמש אל צלה של המערה הענקית. מבוכיה התת-קרקעיים העצומים נחשפים תוך כדי צעידה ממושכת באפלולית מסתורית.

מי שרוצה להציץ בבניין, ששימש כמרכז פעילותו של הארגון בירושלים, ימצא אותו מסתתר בקצה סמטת עזרת ישראל, הפונה מרחוב יפו ותוחמת את בית החולים ביקור חולים ממערב. הסמטה הציורית משמרת משהו מחצרותיה של ירושלים של פעם. מעל משקוף בית מספר 13 (האומנם צירוף מקרים, יתהו חובבי הקונספירציות) קבועים כמה אריחים מצוירים, ועליהם מצויר סמל הארגון. את הלשכה כאן הקים איש החינוך דוד ילין, שבשנת 1940, בהיותו בן 76, מונה לראש הסניף הירושלמי של הבונים. הבית סגור ומסוגר וכל התריסים בו מוגפים.

האתר הבא בירושלים המאסונית הוא קבר דוד, שעל-פי חלק מהמסורות נחשב גם למקום קבורתו של שלמה המלך, מה שכמובן משמש מגנט לחברי הארגון. מעל קבר דוד נמצא החלל המכונה חדר הסעודה האחרונה, היכל צלבני שהוסב בתקופה העות'מאנית למסגד. תהפוכות ההיסטוריה ומקורותיהן המשותפים של הדתות המונותיאיסטיות הביאו לכך שהאתר חשוב גם ליהודים וגם לנוצרים ולמוסלמים. עירוב האמונות המשתקף באתר מתאים מאוד גם לרוחו של הארגון, המחוקק על דגלו חופש דת ואמונה. הצצה במעקה המתכת המודרני התוחם את גרם המדרגות באתר מגלה עקבות של בונים חופשיים במקום. לאורך מעקה המתכת מולחמים סמלי הארגון: מד הזווית המציין אמינות, יושר וערכי מוסר, והמחוגה המסמלת מגוון תחומי עיסוק.

אחד המבנים המרשימים ביותר, שהוקמו בהשפעה ישירה של הבונים החופשיים, הוא מבנה ימק"א (טל' 02-5692692), המהווה חלק בלתי נפרד מקו הרקיע של הבירה, שנבנה אגב מאבנים שנחצבו במערת צדקיהו. ימק"א הוקמה בשנת 1920, ממש מול מלון המלך דוד, ונועדה להשכין שלום, להשכיח יריבות מדינית ודתית, ולטפח אחדות ואחווה בין עמים. המבנה כולו מהווה מעין דרשה מפוסלת באבן. רומו צופה לעבר הר הבית, ולכל פרט בו יש משמעות, כולל 12 הברושים הנטועים בחזית, המציינים את 12 שבטי ישראל ואת 12 השליחים.

המתחם נועד לסמל את מסעו הרוחני של האדם. אגפו הדרומי, שבו בריכת השחייה הראשונה בעיר ואולם ספורט, מסמל את גוף האדם. ברומו כתוב בגרמנית "המקדש היחיד בעולם הוא גוף האדם". הצד הצפוני, שבו האודיטוריום, מסמל את רוח האדם. המבנה המרכזי, השואף מעלה, מסמל את הדרך שבה על-פי הבונים החופשיים אדם צריך ללכת - ממצב של שפלות וענווה למצב של קרבה יתרה לאל. את השרף הגדול החקוק במקום סיתת האמן זאב רבן, איש בצלאל (גם הוא בונה חופשי) שנמנה עם חברי הארגון. בפתח המבנה צמד עמודים המסמלים את עמודי בועז ויהויכין בבית המקדש, שהם חלק בלתי נפרד מכל לשכה של בונים חופשיים בעולם.

באכסדראות הצדיות ארבעים עמודים, מספר טעון בפני עצמו. ברום העמודים שלל כותרות שבהן מפוסלים בעלי חיים ומוטיבים צמחיים. בעלי החיים מציינים שלל תכונות אנושיות (למשל: הטווס יהירות והשקנאי הקרבה). בצד הדרומי מוצג רעיון האחווה על-ידי נמר עם כבש ואריה עם גדי. בצד הצפוני מוצגות דמויות אנושיות המובילות חיות. הן מסמלות את היכולת לשלוט בתכונות רעות. במקום פועל בית קפה נחמד.

בחדר שנמצא בקומת המרתף של המבנה קיים מזבח תפילה עשוי מ-12 אבני גוויל לא מסותתות, כפי שסופר בתנ"ך על אבני בית המקדש של שלמה. ברום המגדל ישנו חדר ריק, שנועד לציין כי האל חסר תואר ושם. מאחורי הדלת נכתב "אנחנו אוהבים את זה שאנחנו לא רואים". לחלל העליון כיפה כפולה: העליונה מסמלת שמיים, והתחתונה, שבמרכזה עין פעורה, מסמלת את הראייה. ניתן להעפיל בסולם אל "חדר ההתייחדות", שבו מסגרת ריקה שלתוכה יכול אדם לצקת את תוכני אמונתו (העלייה למגדל אפשרית בימי ב'-ה' 8:00-20:00, בשישי 8:00-13:00. המחיר 5 שקלים לאדם. שימוש במעלית: 10 שקלים לאדם). המעפיל אל המגדל לא יוכל לפספס את מערכת הפעמונים המרשימה, מהגדולות במזרח התיכון.