"התפשרתי על לוד - ויש לי דירה וכסף בבנק"

לא מעט מכתבים מגיעים למערכת "גלובס" מקוראים המשתייכים למעמד הביניים הכורע תחת נטל המסים, ממכתבם של איש ההיי-טק י' והמהנדס רוברט פרישקו, דרך א' מהעשירון העליון ועד העובדת הסוציאלית שירה דהאן.

לכולם יש אותה מצוקה: הקושי לסגור את החודש; אך מסתבר כי יש מי שמשקיף מהצד השני וטוען כי המפגינים אשמים במצבם ואחראים לגורלם, ולו רק היו מתנהלים באופן כלכלי מחושב - לא היה צורך בהפגנות.

אורן שמיר, יועץ פוליטי במקצועו, מספר על מהלך לא קל מבחינתו שנאלץ לקבל, מהלך שגרם לו לרדת ברמת החיים - אך גם אפשר לו לסגור את החודש בקלות יחסית. מדובר במעבר ממרכז הארץ לעיר לוד, תוך רכישת דירה בשכונת גני אביב. ויש לו מסר ברור למפגיני האוהלים: דיור בר-השגה קיים באזורים רבים בארץ, פשוט צריך להתפשר.

וכך כותב אורן:

"גדלתי במקום יוקרתי בגוש דן, ובגיל 28 החלטתי לרכוש לי דירה. היו לי חסכונות נאים מ-3 שנים שבהן עבדתי כמה שיותר והוצאתי כמה שפחות, וידעתי שבתוספת משכנתא - החלום ניתן להגשמה. חיפשתי וחיפשתי באזור גוש דן, אך לא מצאתי משהו שיתאים גם לציפיות שלי מהדירה וגם לתקציב העומד לרשותי. עד שבמקרה הגיע לידיי חומר פרסומי על שכונה חדשה בלוד - 'גני אביב', או בשמה האחר מאותם ימים: 'השכונה של דודי אפל'.

"עד אז פסלתי את האזור על הסף, הזהירו אותי מהנרקומנים, מהערבים, מהפושעים, מהזנות, מהיריות ברחובות, מהביוב על הכביש, מליקויי הבנייה, מה לא... אבל הפעם חשבתי, מה יש להפסיד? לקחתי את הטרנטה שלי ונסעתי לראות.

"ראיתי שכונה חדשה ויפה, 5,000 דירות שנמכרו בעיקר לעולים מרוסיה, ברובם זוגות צעירים ואקדמאים. רחובות נאים, מוסדות ציבור, קניון גדול שבו יש ממש הכול, אוכלוסייה איכותית והבטחה לתחבורה מהירה לתל-אביב. הופתעתי לגלות שבמחיר של דירה ישנה בת 2.5 חדרים בגבעתיים, אוכל לקנות פה דופלקס חדש של 150 מ"ר.

"כשנכנסתי לדירת-הגג האחרונה שנותרה פנויה נדהמתי מהנוף, מהאוויר, מהמרחבים, מהירוק שבעיניים, מקו האופק שכולל את ראשון-לציון, תל-אביב, פתח-תקווה והרי יהודה. שמתי בצד את הסטיגמות על העיר - וקניתי.

"לא היה אחד שלא התפלא. 'לוד?', הם נדהמו, 'מה יש לך לחפש בלוד?'. כמובן שגם אני הייתי מעדיף לקנות דירה במגדלי פאר במרחק הליכה מהבימה, אבל זו היתה יכולתי הכלכלית. בחיים צריך להתפשר. 'אתה עובד בתל-אביב', הזכירו לי; 'אסע', עניתי - מדובר ב-20 דקות ברכב, מאז הוסיפו גם תחנת רכבת - 12 דקות לתל-אביב.

"הייתי אז רווק, ובתל-אביב קל יותר להכיר בחורות. אז כשצריך - פשוט נסעתי, לא יותר מ-20 דקות עברו מרגע שאני דורך על סף דירתי ועד שאותה סוליה ממש דורכת בתוך בית-קפה ברחוב רוטשילד (לא כולל 40 הדקות של חיפוש חניה בתל-אביב). מי שפסלה אותי בגלל שאני גר בלוד - לא כאב לי הלב עליה.

"14 שנה עברו מאז, הסטיגמה נותרה כשהייתה, אבל חוץ ממנה - הכול פה נהדר. שכונה יפה, תוססת, מלאה בילדים, עם חברת ניהול שמטפלת בבניינים, שפע של חניה, אין-ספור מרכזי מסחר סביבה, המולה וחגיגיות בחגים - ושקט בשאר הזמן. אני עדיין משלם משכנתא של 2,500 שקל בחודש (נשארו עוד 6 שנים), על דירה שבצפון תל-אביב היתה מחולקת ל-3 חלקים של 5,000 שקל בחודש כל אחד.

"אך זה לא החיסכון היחיד: הארנונה זולה יותר, גם הגנים, המתנ"ס, החוגים לילדים. בחנויות סביב אפשר לקנות עוף ב-5 שקלים לקילו, אבטיח ב-60 אגורות לקילו, קופסאות שימורים 4 ב-10, מסך 29 אינץ' של טושיבה ב-1,900 שקל.

"לא תתפסו אותי קונה 500 גרם חומוס ב-15 שקל, קופסת סרדינים ב-7 שקלים או מלפפון חמוץ ב-9.99. כשאני מגיע למכולת תל-אביבית אני המום מהמחירים, המום מהקונים, והמום מכך ששני אלה לא מסתכלים זה על זה.

"'חכם גדול', אומרים לי, 'האם תגדל בלוד ילדים?' כמובן שכן. לכן נשארתי פה גם לאחר שהתחתנתי, הרי חבר טוב שלי גדל בלוד, מה שלא מפריע לו להיות כיום מנכ"ל היי-טק מצליח.

"מוסדות החינוך בשכונה הם מהטובים ביותר, 3 בתי-ספר יסודיים (אחד דתי), חטיבות-ביניים ותיכונים. הילדים איכותיים, מוכשרים, תרבותיים ויפים כמו שאפשר לצפות מכאלה שהגיעו מרוסיה: הם עוד מאלה שקוראים ספרים, רוקדים ריקודים סלוניים, ומשחקים שחמט. אמנם לא צפונבונים של מותגים ופלצנות, אבל לא פחות מוצלחים ומחונכים.

"כמה מספרים: זוג שירצה לקנות את דירת-הגג היפה שלי (לא שאני מוכר) - 150 מטר עם אין-סוף כיווני אוויר, ושיש לו חיסכון, למשל, של 300 אלף שקל - יצטרך להוסיף עוד 700 אלף, שהם 1,166 שקל לחודש לכל אחד מבני-הזוג, אם לחלק את הסכום ב-25 שנה. כמובן שבמשכנתא יש גם ריבית והצמדה, אבל למי שמשתכר משכורת ממוצעת במשק, מדובר בערך בשישית המשכורת החודשית, לא יותר.

"מי שזה יקר לו, ימצא בשכונה דירות זולות בהרבה. אפשר לשכור פה דירות ב-1,500 שקל לחודש, והמקסימום בפנטהאוזים הגדולים ביותר לא יתקרב ל-4,000 שקל. דיור בר-השגה רציתם? הנה הוא, 20 דקות מכם.

"אלא שחבריי מתל-אביב, גם התפרנים שבהם, צוחקים כשאני אומר להם את זה. 'לגור בלוד?', הם מגחכים בזלזול. לדעתם לוד זה לא מקום לגור בו, לא אופציה בכלל, פחיתות כבוד שהם לא יכולים להרשות לעצמם, לא זה המקום שהם איחלו לעצמם בסולם הדרגות החברתי, ובכלל לא בטוח שסביבתם הבורגנית תקבל אותם כלודאים. הם מעדיפים תל-אביב, שהם, חולון או הרצליה, גם אם זה לא תואם את יכולתם הכלכלית ומבטיח להם מצוקת דיור מבחירה.

"אז אני גר בגני אביב. אני יודע שזה לא מגניב. יותר מגניב לגור בדיזנגוף, להזמין טייק-אווי ולצאת פעמיים בשבוע למסעדת שרימפסים, יותר מגניב לקנות במכולת בלי להסתכל על המחירים ולגור בתוך מועדון בילויים ענק שוקק חיים 24 שעות ביממה. יותר מגניב לקנות בכיכר המדינה, ללכת ברגל לים ובעיקר להגיד ש'אני תל-אביבי', אני מודה.

"אז אני לא מגניב, אני מתפשר. אבל יש לי דירה מרווחת מאוד, אוטוטו בלי משכנתא, וביטחון כלכלי בצורת חיסכון בבנק ששוויו כדירה דומה שאותו חסכתי ב-14 השנה האלה רק מההפרש בין הוצאות המחייה פה - לאלה שבגוש דן. בני גילי מתל-אביב - הם המגניבים האמיתיים, אבל להיות מגניב זה יקר. עכשיו הם חיים באוהל בשדירה, ומאשימים את ביבי שהם לא גומרים את החודש".

כתובת המייל של אורן שמיר: owrens@gmail.com