אנחנו צפרדעים שחיממו אותן לאט

כשמחממים את המים לאט, מספרת המעשייה הנודעת, מתרגלת הצפרדע ולא קופצת מהסיר. 20 שנה חיממו את המים סביבנו לאט ובהדרגה, העלו את החום לאט-לאט, ורגע לפני הרתיחה, בסוף קלטנו.

זה זול יותר. תקנה יותר. תיקח עוד הלוואה

כשהתחילו לחמם את המים, הם היו נעימים. השיטה הכלכלית ששמה יעילות וצמיחה אפשרה לנו לקנות יותר ויותר בפחות ופחות. מצד אחד, כמעט לכל מי שאנחנו מכירים יש בבית מסך HD, מחשב נייד, טלפון חכם, מקרר side by side וכו’, ומצד שני ליותר ויותר אנשים קשה לגמור את החודש. מידי פעם הם מוצאים את עצמם עם הלוואה של 40 אלף שקל, בריבית 14% לבנק, אבל זה הם ולא אנחנו, ובסוף כולם או כמעט כולם מסתדרים וחוזרים לקניונים.

התייעלות על חשבון אנושיות

מה הקשר בין קוטג’, דיור בר-השגה לוואלמרט או לקניון? השיטה, ההתייעלות. בכדי שניתן יהיה למכור HD במחיר נמוך יותר צריך להתייעל - להעסיק עובדי קבלן בשכר מינימום בלי הוצאות מיותרות על זכויות סוציאליות, להעביר את המתפרות, ומפעלי ההרכבה והייצור מארה"ב וישראל לסין וכששם נהיה יקר אז לאפריקה. יותר אנשים עובדים בשכר נמוך, אבל אפשר לקנות יותר ויותר דברים בחנויות גדולות, יעילות, נעימות וממוזגות.

הנתונים הם שבעוד שבאיטליה, יוון ושאר המדינות "הכושלות" של אירופה כמעט 100% מהעסקים מעסיקים פחות מעשרה אנשים ; בארה"ב קצת פחות מ-80% מהעסקים הם עסקים קטנים ובישראל המצב אפילו יותר קיצוני מארה"ב, כשכ-70% מהעסקים בלבד מעסיקים 10 עובדים ומטה.

המשמעות היא שפחות מ-10% מהמועסקים במדינת ישראל עובדים בעסקים קטנים. רובינו עובדים בשביל איזה קונגלומרט גדול שהדרך שלו להמשיך ולגדול היא על-ידי רכישות והקטנה נוספת של היקף העסקים הקטנים והבינוניים. זה טוב לכלכלה - היא גדלה ומתייעלת וזאת בלי להעלות את המחירים - קסם כלכלי.

ישראל היא אחד המקומות המסובכים בעולם להקים בו עסק קטן - למעשה, קצת יותר מסובך אצלנו מאשר בברזיל. וקצת יותר פשוט מתורכיה (מקום 8 לפי סקר של ה- OECD). זה לא מפתיע כשבעשור האחרון המערכות כולן גויסו לתמיכה בצמיחה כלכלית וגידול ביעילות התפעולית.

תנו כוח לעסקים קטנים

יש כמה סיבות טובות מאוד לא לוותר על העסקים הקטנים, על אף שהם פחות יעילים ואינם תורמים כמו עסקים גדולים לצמיחה של המשק. הדבר החשוב ביותר הינו פיזור ההון. ככל שיש יותר עסקים קטנים כך יש יותר אנשים בעלי רכוש ולא רק המאיון העליון.

הנקודה השניה הינה תחרות והיצירתיות הנגזרת ממנה; אפילו הקניונים, שבמקור נבנו על ידי חברות שונות, שיכים כולם כיום ל 2-3 חברות נדל"ן ענקיות (בריטיש ישראל ועזריאלי מחזיקות כיום למעלה מ 50% משווי מגזר הקניונים).

כשיוצאים מג’קוזי חם בחורף, בדקה הראשונה מאוד נעים. אבל ככל שנשארים יותר זמן בחוץ ,כך מתחילים להתגעגע לחום של המים בפנים. יש הרבה יתרונות לשיטה הנוכחית - אם מפעילים אותה במידה, אם זוכרים שיעילות היא לא חזות, אם זוכרים שלתת למעט מדי אנשים יותר מדי כוח - משחית ומסוכן.

יש יתרונות לוולמארט, יש יתרונות לקניונים. רק שאולי זה לא בריא שיהיו שתי חברות שישלטו בשוק, ואולי לא כל חנות ספורט בפנים צריכה להיות מגה, ולא כל סופרמרקט צריך להיות שופרסל.

השיטה חייבת לא רק לתמוך בגדולים אלא גם לעודד ולחזק את הקטנים. אם משפחה מנסה להתפרנס מיקב במושב - לא חייבים להעלות לה את הארנונה, ואם מנהל תיקים מוכשר מנסה להקים חברה - לא חייבים להציב בפניו את אותן חומות החלות על חברות המנהלות מיליארדים.

כמו שדפני ליף אמרה בעצרת, נקווה שהמחאה הציבורית לא תתמקד בהפלת הממשלה, כי המטרה היא גדולה יותר. לא להרוס את הקיים, כי אם להשיג מארג איזונים טוב יותר מזה שהיה נהוג במקומותינו עד היום.

זה לא פשוט. זה מורכב הרבה יותר משינוי פוליטי מכיוון שזה מחייב שינוי מיבני ו"חינוך מחדש" של הדרג המקצועי המבצע, אבל אם זה יושג - מצבנו לאורך זמן ילך וישתפר. יש מצב שנצליח גם לשמור על הצמיחה של המשק וגם להרחיב דרמטית את המעגלים הנהנים ממנה.