כל מהפכה זקוקה לגיליוטינה שלה, כדי להמחיש להמונים את ההישגים, בייחוד אם הם צנועים משהו, ולהראות את השינוי בקו עבה בצבע אדום. באיחור של 220 שנה בהשוואה לצרפת, 370 שנה בהשוואה לאנגליה וכ-90 שנה בהשוואה לרוסיה, השיקה מצרים החדשה את משפט הראווה שלה, עם כמה חידושים.
הנאשם העיקרי, חוסני מובארק, דמות לא כריזמטית במיוחד, עקשנית ומפחידה גם בימיה הטובים, שכוב הפעם על אלונקת בית חולים מתגלגלת, כשהוא סובל מסרטן בלבלב ומתאושש מהתקף לב.
כלוב נאשמים, פריט תפאורה קבוע במשפט המצרי, עשוי מסבכת ברזל צפופה שאפילו נמרים בגני חיות מודרניים כבר פטורים ממנה, מעצים את הדרמה. לצדו ניצבים שני בניו בתלבושת אסירים ביחד עם שר פנים לשעבר ושישה קציני כוחות בטחון בכירים לשעבר.
מאחר ובית משפט רגיל אינו מתוכנן להציג את הדרמה בשידור חי כמו שצריך, גויסו תפאורנים שהסבו אולם באקדמיה לשוטרים (לשעבר על שם חוסני מובארק) להיכל משפט שיכול להכיל מאות ניצבים. חסרה רק סיסמת השיווק של "יס" לסרטים מהליגה הראשונה.
שני יעדים ניצבים לנגד עיניה של מערכת המשפט המצרית החדשה: מראית עין של התדיינות משפטית, כמו בהוליווד, והליך מזורז. תוחלת החיים של ה"מודח", כינויו של מובארק בעיתונות המקומית, לא צפוי להיות ארוכה, ולא ההמונים יחרצו את הדין.
מראית העין הזו חשובה במיוחד לראשי הצבא שקיבלו לידיהם את המדינה למשמורת עד לבחירות של ספטמבר. ספטמבר אמרנו? זה בחודש הבא. מפלגות חדשות אמנם נרשמות ומקבלות אישורים, אבל קשה לאתר מצרים רבים שמהמרים על כך שיהיו בחירות בחודש הבא. משפט מובארק ובניו הוא תחליף ראוי למדי למיצוי רצון העם לפי שעה. אלוהים הוא גדול.
איך תראה החוקה החדשה? מי ינסח אותה? מה יהיה משקל ההלכה המוסלמית בה? כל אלה הן שאלות שיכולות לפורר בקלות את האחדות העממית בכיכר תחריר. לכן, בואו נהנה מעוד כמה רגעים או כמה חודשים של אחדות.
הפלת מובארק הרי גרמה לכך שכל מצרי יכול לזקוף ראש בגאווה ולומר שארצו מובילה שוב את העולם הערבי, הפעם בדרך אל הדמוקרטיה החמקמקה. חוץ מזה, מובארק לא עשה משהו הרואי כמו קודמו סאדאת, אלא תחזק את מעמדה של מצרים כלפי פנים וחוץ, ויצר שכבת טייקונים מקומית ומשטר ביורוקרטי מסואב שרק מצצו את לשד העם.
כדי למצוא חן בעיני האמריקנים והמצרים הוא אפילו מכר גז מסובסד לישראל (באמצעות בניו, בעלי מניות בחברת הגז) והטיל סגר על רצועת עזה כדי לעזור לישראלים לחנוק את הפלסטינים האומללים. כך מניח לא רק מצרי דתי אלא גם מצרי לאומן.
אחרי הקראת שורת האישומים נגדו, בהם רצח של 849 מפגינים (15 שנות מאסר עד מוות בתלייה), ניצול כספי מדינה לצרכיו (5-15 שנות מאסר), מכירת גז בזול לישראל (5 שנים) ושחיתות במכרז קרקעות בשארם א-שייח (5 שנים), הכריז מובארק: "איני מודה ואני מכחיש את המיוחס לי". בניו, שלא ראו אותו חצי שנה, נשקו על מצחו. שר הפנים לשעבר, חביב אל-עדלי, הואשם אף הוא ברצח בכוונה תחילה. לטענת התובע, הנשיא לשעבר ושר הפנים סיכמו ביניהם על הירי שבוצע לעבר המפגינים ברחבי מצרים.
מראית העין נשמרה בקפדנות. בפתח הדיון הצהירו קרוב ל-50 עורכי דין כי הם מייצגים את בני משפחת מובארק. ההגנה ביקשה לזמן את ראש המועצה הצבאית העליונה, מוחמד חוסיין טנטאווי, את שר הפנים הנוכחי ואת עומר סולימאן, לשעבר יד ימינו של מובארק, למסור עדות בפני בית המשפט. כן דרש צוות ההגנה להפריד את משפטו של מובארק מזה של שר הפנים.
ההחלטה העקרונית ביותר הייתה להביא את מובארק לאולם המשפט מבית החולים המוגן שבו שהה בשארם א-שייח מאז חודש אפריל. כך יכלו המונים לצפות מעל גבי המסך הענקי שהוקם בסמוך לאקדמיה לשוטרים באמבולנס שפולט את "המודח" על גבי אלונקת בית חולים ניידת אל כלוב הנאשמים. הצדק עושה את שלו.
בקהל הייתה גם אם שנשאה את תמונת בנה שנהרג במהומות, והבטיחה שתישאר עד לתלייה. בכיכר תחריר ביולי עוד מחנה אוהלים בדרישה למיצוי הדין עם מובארק ולזירוז הרפורמות.
את החלק הראשון הקל של התביעה יקבל ההמון, כנראה במהירות. ההיסטוריה תתעשר בכל זאת בשיעור נוסף: גם אם נדמה לך שאתה המשרת המחונן ביותר של צרכי העם שלך, נא בדוק את עצמך מעת לעת ודאג ל"אקזיט" מסודר בעיתוי נכון, לא בכפייה. זה נכון גם לישראל.
חוסני מובארק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
