למחאה גדולה צריך מנהיג גדול

מחאה גדולה דורשת מנהיג גדול, שיהיה מסוגל לטפל בצרכיה. כגודל המחאה, כך שיעור קומתו הנדרשת של המנהיג. האם המנהיג שיש לנו כיום עונה על הצורך הזה? כדי להשיב לשאלה זו צריך לדעת קודם כול אם המנהיג הנוכחי, בנימין נתניהו, בכלל מבין מה שקורה.

כלומר, האם הוא תופש את גודל המצוקה שהוא, ואחרים, הביאו על העם הזה, שגרמה לו להתנער בשאגה גדולה מהתנומה הגדולה, מהסבלנות המופלגת, שבה היה שרוי? האם ביבי מבין, האם הוא יכול?

מנהיג לעת

נתניהו הוא מנהיג, בכך אין ספק. לולא היה כזה, לא היה שולט בחיינו תקופה כה ארוכה. אבל יש סוגים של מנהיגים המתאימים לסוגים שונים של אתגרים. הדוגמה הבולטת ביותר היא וינסטון צ'רצ'יל, שנבחר להיות ראש הממשלה של בריטניה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ומנהיגותו הייתה אחד הגורמים לניצחון בעלות הברית. אבל מיד לאחר המלחמה התקיימו בחירות, וצ'רצ'יל עטור תהילת הניצחון לא נבחר. הציבור אמר לו: חשבנו שאתה מתאים להנהיג אותנו במלחמה, ועשית עבודה נפלאה שעליה נהיה אסירי תודה לנצח. אבל עכשיו יש שלום, ולדעתנו קיים צורך במנהיג אחר.

מנהיג "העם", לא העם

נתניהו הוכיח, כאמור, שהוא מנהיג. אבל של מי? הוא אף פעם לא היה המנהיג של העם. הרטוריקה והאישיות שלו עשו אותו למנהיג של "העם", כלומר, אותו ציבור המתמסר לדמגוגיה, לסיסמאות לאומניות. אותו ציבור של כיכרות, של "ביבי, ביבי, ביבי", של "הוא זכאי הוא זכאי הוא זכאי". זה, בהכללה, "העם" של נתניהו.

האנשים שראינו באוהלים ובהפגנות ההמוניות, ברובם, אינם משתייכים ל"עם" הזה. נוצר מעין עם חדש שבסיסו בעם שמעולם לא נכנס למירכאות של נתניהו. זהו עם שגרעינו הקשה הם צעירים, חושבים, יצירתיים, אכפתיים. אסור לטעות: זה כולל גם אנשים וגורמים שקודם לכן השתייכו אל "העם", וגם נפשם שלהם מאסה בסיסמאות מוליכות שולל. עובדה זו היא אחת מההתפתחויות החשובות של המחאה.

רק ב"ישראל היום"

וכך נוצר עם שנתניהו לא יודע איך לדבר ולהידבר אתו. את הסיסמאות שלו, כמו הסופר-טנקר והאלונקה, קונים כיום כמעט רק ה"פובליציסטים" של ביטאונו, "ישראל היום". הציבור ברובו, גם אלה שפעם שתו בצמא את המשלים הללו, מתייחס אליהם עכשיו באי-אמון מוחלט. קשה מאוד לנתניהו להתחבר לציבור החדש הבוחל במילים, ורוצה מעשים. אישיותו של נתניהו, אם היו עושים לה נתיחה, היו מוצאים בה כמעט רק מילים, מילים, מילים.

יכול להיות חיבור?

אני חש קצת רחמים לאדם שיום אחד מתברר לו שלסחורה שלו, שקודם הייתה כל כך מבוקשת, פתאום אין לה כמעט קונים. מה יעשה אדם כזה? בשביל שנתניהו יוכל להתחבר אל העם, הוא צריך להתנתק מהמנטליות של "העם". נתניהו אמנם אינו אדם זקן, אבל גם בגילו ספק אם אפשר לחולל שינוי אישיות של 180 מעלות. וגם אם יעשה זאת, האם יוכל להיות המנהיג הראוי למחאה כל כך מפוארת?