כך מסקרת העיתונות הזרה את המחאה החברתית בישראל

המחאה החברתית, אולי הגדולה ביותר שנראתה במדינת ישראל אי-פעם, שהחלה את דרכה בחיבוק התקשורת המקומית, הולכת ונחשפת בשבעות האחרונים בקצב הולך וגדל בעיתונות הבינלאומית.

למרות זאת, ועל אף מספרם הגדול יחסית של המפגינים ודיירי הרחוב החדשים, בעין הבינלאומית המחאה מצאה את עצמה מתחרה בכמה אירועים תקשורתיים חדשותיים בעלי משקל חדשותי רב: הטבח בנורבגיה, משפט מובארק, הטבח בסוריה, משבר כלכלי-פוליטי באמריקה והורדת דירוג האשראי של ארה"ב.

מטבע הדברים, התקשורת הבינלאומית מוצאת יותר עניין במחאה ככל שהיא עקבית יותר. בעוד שבימים כתיקונם העין של התקשורת הבינלאומית עוקבת בעיקר אחר ההתרחשויות בישראל הנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הפעם נפלה בחלקה מחאה חברתית חוצת-מפלגות, שעיקר זעקתה היא קריאה נרגשת ברחובות ל"צדק חברתי".

ואולם, בעוד שמושגים כלכליים-פוליטיים חדרו לכל סלון ברחבי המדינה וציבור גדל של אנשים, מכל קצות הקשת הפוליטית, החל לגלות עניין ותמיכה במאבק לשינוי חברתי, מצאה עצמה התקשורת הבינלאומית במבוכה קלה. זאת, בשל חוסר היכולת לשנות את הנרטיבים והמסננות שדרכם עוברות בדרך-כלל ידיעות חדשותיות מישראל. במלים אחרות, הסיקור התקשורתי הבינלאומי שלו זכתה המחאה ההמונית לא נראה דרך החור של הגרוש אלא דרך הסוגיה הפלסטינית.

מחאה פוטוגנית ועדכנית מבחינה טכנולוגית

עיתונאית בכירה מאוד באחד מכלי התקשורת הזרים בישראל, המתגוררת בארץ כבר שנים ארוכות, פורטת את הסיבות לעניין שיש בתקשורת הבינלאומית במחאה. לדבריה, "קודם כל ולפני הכול, המחאה הזאת, על צעיריה הישראליים והפגנותיה ההמוניות, היא מאוד פוטוגנית.

"שנית, מבחינת המזרח התיכון, היא משתלבת יופי תחת המגירה של מהפכות בעולם הערבי שסובב אותנו, מה שזכה לכינוי 'האביב הערבי'. שלישית, זאת מחאה שהיא מאוד עכשווית מבחינת אופייה הטכנולוגי - כלומר פייסבוק וטוויטר דומיננטיים במאבק הזה כפי שהיו במהפכות אחרות. רביעית, העין הבינלאומית מתפקסת זה חודשים על הכרזת העצמאות הפלסטינית בספטמבר, שנמצאת ממש מעבר לפינה.

"עוד דבר שצריך לקחת בחשבון, שגם קשור לסעיף הרביעי, הוא שכל כלי התקשורת שמסקרים את ישראל ביומיום מכסים את ההתרחשויות בישראל בפרספקטיבה של תהליך השלום. כלומר, עיתונאי שמסקר את הזירה הישראלית יתהה כמעט בכל סיקור על הקשר האפשרי לסכסוך - מה זה אומר על השלום? כיצד זה משפיע על נתניהו וממשלתו בהקשר לפלסטינים? וכך הלאה", היא מוסיפה.

"בכלל", היא אומרת, "העיתונאים הזרים הרבה יותר נחרצים ממקביליהם בישראל. אם בארץ העיתונאים 'נזהרים' שלא להיכנס לסוגיה הפוליטית בכל הקשור למחאה - בחו"ל המצב שונה למדי. הכתב הזר מראש רואה קשר ישיר בין הכלכלה של ההתנחלות לבין המאבק הזה. במובן הזה, לתקשורת הזרה יותר ברור על מה משפיעה המחאה".

ניתן לומר כי הדחיפה המרכזית שקיבלה המחאה מבחינת הסיקור הבינלאומי הייתה ההפגנה הראשונה בתל-אביב. לפתע התברר, הן לציבור הישראלי והן לכתבים הזרים, שלא מדובר בכמה מאות צעירים מוזנחים שהתלבשו על שדרת רוטשילד המטופחת, אלא במחאה בעלת גוון המוני יותר, עממי יותר, ובעיקר לא חד-גוני.

יחד עם הכותרות הראשיות שלה זכתה "המחאה ההמונית שבדרך" בישראל, החלה המחאה לתפוס כותרות צנועות ברחבי העולם. אט-אט, עם התפשטות המחאה ויציאתה מכלל שליטת אנשי המאהלים, החלה זאת לקבל צבעים חדשים בדמות השתתפות פלחים שונים ומתוסכלים של החברה - כגון הפגנת נהגי המוניות והפגנות האימהות במספר מוקדים - וצברה המחאה עניין הולך וגובר בה מבחינת התקשרות הבינלאומית.

הגדיל לעשות "לוס אנג'לס טיימס", שם הכותרת הראשית והתמונה הראשית של העיתון הוקדשו ביום שבת האחרון לכתבה על המחאה הגוברת בישראל.

מתוך בדיקה שערכה לשכת העיתונות הממשלתית בין כלי התקשורת המרכזיים שאינם ערביים, ביום ראשון ה-27 ביולי, יום לאחר הפגנת ה-30 אלף, זכתה המחאה לסיקור מצד בלומברג, CNN, "גארדיאן" הבריטי, "האינדיפנדנט" וכן שתי כתבות בסוכנות הידיעות הצרפתית AFP - בסך-הכול 6 אזכורים.

בימים הבאים עד להפגנה מוצאי שבת הבאה הצטרפו עיתונים רבים אחרים לסיקור. ביום שני דיווח העיתון החשוב, "וול סטריט ג'ורנל" על ההתפתחויות. ביום שלישי ה-26 ביולי ה-BBC, סוכנויות הידיעות אי.פי ובלומברג שהוסיפו סיקור שני למחאה.

ביום למחרת צברה המחאה תאוצה, כאשר 9 כלי תקשורת דיווחו על האירועים, ובהם העיתון המוביל "ניו-יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", "לוס אנג'לס טיימס", רויטרס, "גארדיאן", הסוכנויות אי.פי, אי.אף.פי ועוד.

כצפוי בהמשך, התאריכים המרכזיים שבהם זכתה המחאה לסיקור היו ימי ראשון לאחר ההפגנות בכל רחבי הארץ. ב-1 באוגוסט, למחרת הפגנת ה-150 אלף איש, 11 כלי תקשורת שונים סיקרו את המחאה. שבוע לאחר מכן, ב-7 באוגוסט, כבר זכתה הפגנת ה-300 אלף ל-18 דיווחים שונים בכלי תקשורת הבינלאומיים.

בהקשר זה מעניין לבחון את הערכת מספר המפגינים והסיבות למחאה כפי שהן מוצגות בתקשורת הזרה. ברשת BBC, לדוגמה, נקטו הערכות זהירות וציינו כי להפגנה שלשום הגיעו 250 אלף איש כדי למחות על יוקר המחיה בישראל. עוד מציין BBC, כי בעוד ש"הצמיחה של ישראל בריאה" ו"האבטלה ירדה מ-11% ל-6%", העם כלל לא נהנה מפירות צמיחה אלה.

MSNBC נקב אף הוא במספר 250 אלף איש וציין כי המחאה הישראלית המתפשטת מציבה את הנושא הכלכלי בחזית סדר היום הפוליטי בישראל.

המקום לסיקור בעיתונים הזרים מוגבל

"צריך לזכור שהמקום מוגבל ושאי-אפשר להכניס כל כתבה שרק רוצים. יש סדר עדיפויות והיררכיה של העורכים", אומר כתב של התקשורת הזרה המתגורר בישראל. "ובכלל, יש מספר פעמים מוגבל שאפשר להכניס אייטם באותו הנושא לעניין. אי-אפשר לצפות שיעקבו אחרי המחאה הזאת בתדירות גבוהה מדי. זה עניין פשוט של פרופורציות".

"זה מאוד תלוי באיזה שלב כתבו על זה. עיתונאי זר שיודע שלא יכניסו כל כתבה שלו ימתין לראות לאן יתפתח הסיפור כדי שהוא יתפוס אותו בשעת השיא, ככה שזה נורא תלוי מאיזה שלב כתבו על הנושא בפעם הראשונה. יש גם את אלה שלא כתבו בכלל ואז הבינו שיש כאן סיפור מעניין", מוסיפה הכתבת הבכירה, שמשרטטת מעין מפתח לסיקור הפרשה. "נראה לי ששתי כתבות בפרינט לסיקור המחאה זה לא רע. פחות מזה זו 'פאדיחה', ויותר מדי זה 'קצת חופר'".

עתיד הסיקור הבינלאומי תלוי במידה רבה בהתפתחויות הפוליטיות. "בהנחה שרוב כלי התקשורת כבר התייחסו לנושא לפחות פעם אחת, אני מניחה שהפעם הבאה שיכתבו על זה בתקשורת הזרה הכללית, תלויה בכך שתהיה התפתחות פוליטית מרחיקת לכת, כשהעניין יסתיים או כשיבואו מיליון איש להפגנה. במקרה של העיתונות הכלכלית הבינלאומית, הסיקור תלוי במידה רבה בתוכנית פעולה מעניינת לשינוי הפרדיגמה הכלכלית".

מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, אורן הלמן, מספר כי ללשכת העיתונות הממשלתית לא פנו כתבים זרים בהקשר לסיקור המחאה, אבל מוסיף גם כי "מדוחות שערכנו ברור שהנושא מעורר התעניינות בעולם בכלל ובקרב כלי התקשורת הערבים בפרט".

"אנחנו שמים דגש נרחב על תחומים שהם כלכליים-אזרחיים ולאו דווקא בסכסוך הערבי-ישראלי", מוסיף הלמן, "על-פי הנחיית שר ההסברה מוקמת בימים אלה יחידה שכזאת, וסיקור זר של נושאים כאלה משתלב עם המגמה הנוכחית של לשכת העיתונות. ישראל דמוקרטית, חיה ותוססת היא בהחלט דבר שמשרת את התפיסה החיובית בעולם".

האינתיפאדה החברתית בתקשורת הערבית

התקשורת הערבית בעולם עוקבת ומדווחת על המחאה ברחוב הישראלי מתחילתה ועד היום. בכלי התקשורת הערביים המחאה מקבלת גוון פוליטי-מפלגתי מובהק, ובחלקם היא הוגדרה "אינתיפאדה חברתית".

העיתון הלבנוני החשוב "אל חיאת", היוצא בלונדון מדי יום בכ-200 אלף עותקים, הגדיר בשבוע שעבר את המחאה המתפשטת כהמשך ישיר למהפכות בעולם הערבי. "'האביב הערבי' רודף את נתניהו", כהגדרתם.

עד כה התאפיין הסיקור הערבי בשני מישורים מרכזיים. האחד - דיווח חדשותי בעיתונות הכתובה כגון "אל חיאת", "אל שארק", "אל אווסאת", "אל קודס", "על ערבי" וכן באתרי האינטרנט ובערוצי הטלוויזיה כגון "אל ג'זירה", "אל ערבייה", BBC בערבית ורשת "אל חורה" האמריקנית ו"רוסיה היום" בערבית. לדוגמה, כתבת "אל ג'זירה", ג'וורה אלבודירי, שידרה כתבה על העצרת בתל-אביב ובירושלים שנמשכה כ-3 דקות.

המישור השני הוא הסיקור ההשוואתי-פרשני. התקשורת הערבית מתחה קווים משווים בין המתרחש בחודשים האחרונים במזרח התיכון, "האביב הערבי", לבין המתרחש ברחובות ישראל. בין היתר ניתן דגש על חופש הביטוי והדמוקרטיה בישראל, השפעת ההפגנות על הקואליציה, ההשפעה הישירה על מדיניות החוץ של ישראל בהנחה ויחולו שינויים קואליציוניים וכן עיסוק נרחב בסוגית ההתמודדות של הממשלה עם דרישות המפגינים.

 העיתונים וסוכנויות הידיעות שהובילו את סיקור המחאה בעולם