האוצר מחלק לכם פירורים: כמה עלתה הפחתת מס הבנזין?

כ-80 מיליון שקל. זוהי העלות הריאלית למדינה של "צו השעה" להורדת הבלו על הבנזין שעליו חתם שר האוצר בשבוע שעבר. לכאורה, אין לנו על מה להתלונן; לא אחת הפצרנו באוצר מעל עמודים אלה ממש להשתמש בבלו הבנזין המנופח בתור "כרית אוויר" לספיגה דינמית של קפיצות וזעזועים חדים במחירי הדלק העולמיים. זה, כביכול, מה שהאוצר עשה באוגוסט.

אלא שהצו להפחתת הבלו לא נולד כחלק מתהליך חשיבה ארוך טווח באוצר, או כחלק מניתוח מושכל. הוא נוצר "בשליפה" על שולחנם של יועצי תקשורת פוליטיים ונחת "מלמעלה", כשהוא עטוף בשכבה כה עבה ומורכבת של ציניות, עד שאפילו ציניקנים ותיקים ומנוסים שכמותנו עומדים מולו פעורי פה.

ציניות א': העיתוי

רובד הציניות הגלוי והברור ביותר של המהלך הוא, כמובן, העיתוי. הדבר האחרון שהממשלה הייתה צריכה בעיצומן של מחאת הדיור, הרפואה והמה-לא, הוא שמחירי הדלק יזנקו באוגוסט לסביבות ה-8 שקלים לליטר. זינוק כזה היה פוגע, כמעט בוודאות, בהטבת הדלק החופשי של בעלי הרכב הצמוד, והיה עלול להוסיף למעגל המחאה גם את המעמד הבינוני-גבוה המרופד.

אנשי הרכב הצמוד והדלק החופשי, שעליהם נמנים, אגב, גם כל חברי הכנסת, אלפי עובדי ממשלה ויותר מעשרת אלפים קצינים ונגדים בצה"ל, לא צריכים להקים אוהל בשדרות רוטשילד כדי שמחאתם תישמע. הם מחוברים בצמידות לצינורות שלטוניים שיכולים לקצר תהליכים במהירות ובעוצמה שעליהן יכולים שוכני האוהלים רק לחלום.

במקרים דומים בעבר, שבהם ניצבה הטבת הרכב הצמוד תחת איום (במקרה העלאת שווי השימוש, למשל) כבר ראינו כיצד חברי כנסת מוכנים לשכב על הכביש לטובת "העיקרון", וכיצד ארגוני התעשיינים והמעסיקים החזקים יוצאים למאבק חורמה בממשלה. מול איום פוליטי בקליבר כזה, הזרמת 80 מיליון שקלים מכספי הציבור לצורך כיבוי שריפה נקודתית בחודש בודד היא אקט שולי.

ברור שבטווח הארוך לאוצר אין שום כוונה לוותר על תנובת הפרה החולבת של מיסוי הדלק, או אפילו על מקצתה. לפיכך הקפיד שר האוצר לציין, במקביל להורדת הבלו, שהוא פועל להפחתה קבועה של מחירי הדלק באמצעות הקטנת מרווחי השיווק של חברות הדלק.

גם זה, כמובן, רובד נוסף של ציניות. באוצר יודעים היטב שחברות הדלק והאנרגיה הן ענקיות, שכוחן במסדרונות השלטון חזק מספיק לעצב תהליכים בקנה מידה לאומי, ושהן זוכות ל"גב" רחב ויציב מאוד ממשרד התשתיות. השר העומד בראש המשרד אף מיהר להבהיר את עמדתו בנושא. "מרווח השיווק קטן ביותר בהשוואה לנושאים האחרים, אז אי אפשר לתלות בו את הכל. אבל גם בתחום זה אנו עוסקים. צוות שהקמתי יגיע לסיכום בקרוב מאוד, ואני מקווה שנוכל גם אנחנו לתרום את חלקנו ולהקל על הציבור, אבל אי אפשר לתת לבעיה פתרון מהשרוול מתוך היסטריה".

בסמיכות חשודה הצהיר משרד התשתיות גם כי הוא מתכוון להגביל את ההנחות הנכבדות שמעניקות חברות הדלק לציי רכב. אם היינו ציניים, חלילה, היינו מתרגמים את ההצהרה הזו בתור אזהרה לאוצר: "אל תתעסקו עם מרווחי השיווק של חברות הדלק, כי מי שייפגע מכך הם קודם כל בעלי הרכב הצמוד, שההנחות שלהם מסובסדות בסבסוד צולב על-ידי מחירי הדלק לצרכן הקטן".

אבל מכיוון שאנחנו נאיביים, נצא מנקודת הנחה שמדובר בצירוף מקרים בלבד.

בשורה התחתונה, אנחנו מוכנים להמר על התוצאה הסופית: הבלו על הדלק יחזור לרמתו המקורית ויירד שוב בעתיד רק במקרה של חציית רף מחיר פסיכולוגי, שעלול להשפיע על הטבת הדלק החופשי, או, חלילה, על תהליכים אלקטורליים; חברות הדלק והאנרגיה יתבקשו בקרוב, בעדינות, לתרום איזו תרומה סמלית ופיקטיבית ממרווחי השיווק שלהן לטובת יחסי הציבור ושימור קשרי השלטון, והלקוח הקטן ימשיך לבכות בתחנת הדלק. כמה טוב שלסטודנטים ולשוכני האוהלים אין רכב צמוד.

ציניות ב': התומכים מכחישים

בתוך כל מצעד הפוליטיקאים, שהוקיעו בשבועות האחרונים בכלי התקשורת את המסים העקיפים בתור "הרעה החולה של הכלכלה והחברה בישראל", שמענו לא מעט קריאות ישירות ומרומזות להורדת מס הדלק, שתרומתו להכנסות המדינה ממסים עקיפים נאמדת בכ-16 מיליארד שקל בשנה.

בשבוע שעבר ראינו במו עינינו את כבוד יו"ר ועדת הכספים מתייצב מול המצלמות ומבשר לעם ישראל כי המסים העקיפים הם שורש כל רע. אלא שכבוד היו"ר שכח כנראה, שבתחילת השנה הוא עצמו הרים את ידו, ביחד עם רוב מוחלט של חברי הכנסת, בעד אישור חוק ההסדרים, שחלק נכבד מהמימון שלו, לא פחות מ-1.3 מיליארד שקל עד סוף 2012, אמור היה להגיע משתי העלאות חדות של הבלו על הדלק (שבוטלו בדיעבד).

למי ששכח, נזכיר שחוק ההסדרים הוא אבי כל טומאה. זהו פרגוד אטום וטחוב, שמאחוריו מתכנסים אחת לשנתיים מיטב נבחרי הציבור ולוביסטים של חברות וגופים כלכליים, וסוגרים מול פקידי האוצר "דילים" מפוקפקים לטובת שולחיהם, פטרוניהם ומצביעיהם הסקטוריאליים. כל העסק מתבצע באנונימיות מוחלטת ואפשר רק לנחש מי עמד מאחורי סעיפים שונים בחוק.

גם ההצבעה היא קולקטיבית; אמנם מי שיטרח, יוכל לבדוק מי הצביע בעד חוק ההסדרים ומי התנגד לו, אבל מכיוון שמדובר בחבילה רב-תחומית ארוזה היטב, תמיד שמורה למצביעים בעד החוק יכולת הכחשה בנוסח "לא היינו מודעים לסעיף הזה". כאמור, בכל הנוגע למסים העקיפים, ולבלו הדלק בפרט, זכות ההכחשה הזו אכן מנוצלת בימים אלה על-ידי פוליטיקאים רבים.

מכיוון שכבר בחודשים הקרובים תחל העבודה על חוק ההסדרים הבא, או לפחות על עדכוני חקיקה לחוק הנוכחי, שתוקפו עד סוף 2012, אפשר להמר שמישהו כבר ימצא את הדרך להחזיר בדלת האחורית לקופת האוצר את עלות המהלכים "הכלכליים-חברתיים" האחרונים. מכיוון ששוק הרכב היה ונותר מקור לא אכזב לגיוס מסים וסתימת חורים תקציביים, אנחנו מוכנים להמר על עדכונים קיצוניים הרבה יותר מהמתוכנן ב"מס הירוק", שיגדילו ריאלית את המסים העקיפים על רכישת רכב במאות מיליוני שקלים.

משבר עולמי כחבל הצלה?

למרבה הפרדוקס, מה שיכול להוריד כיום את שר האוצר מהעץ הגבוה של בלו הדלק, הוא דווקא המשבר הכלכלי המסתמן. אם הזעזועים הנוכחיים בשוקי ההון יתגלו כתחילתו של משבר עולמי בסדר הגודל של 2008, ולא כמהמורה מקומית, אחת התוצאות הוודאיות תהיה ירידה חדה במחירי הדלק העולמיים, ממש כפי שהתרחש לפני שלוש שנים.

ירידה כזו תאפשר לאוצר להחזיר את בלו הדלק למלוא גובהו, ועדיין לקבל חסינות מפני התוצאות, ומי יודע, אולי אפילו להצטייר בצורה חיובית בציבור אם הירידה תהיה חדה מספיק. מנגד, משבר כזה עלול לתקוע, שוב, מקל גדול בגלגלים של שוק הרכב ושל שוק הליסינג עתיר המימון, ולהאט את קצב הרכישות.

ירידה חדה במחירי הדלק בעולם עלולה להיות בעייתית מאוד גם עבור בטר פלייס, יזמית הרכב החשמלי, שנמצאת כיום בשלב קריטי של תחילת שיווק כלי הרכב שלה, שמתבסס לא מעט על ההפרש בין מחירי הדלק לרכב רגיל לבין העלות החודשית של הרכב החשמלי. מנגד, כאשר חלק לא מבוטל מהמודל העסקי שלך מתבסס על המחיר התנודתי של משאב אנרגיה עולמי, זהו סיכון שאתה צריך לקחת מראש.

 הכנסות המדינה ממסים ינואר עד יולי