22+19+28=0

לגופו של צוות רוטשילד שהקים בנימין נתניהו יש אנטומיה מובהקת של מוות ידוע מראש

זה לא הדבר האידיאלי לכתוב יותר מפעם אחת על אותו הנושא, ואני כבר כתבתי על כך פעמיים. אבל אעשה זאת פעם נוספת (ואולי לא אחרונה), כי ביומיים האחרונים סופקה הוכחה ברורה לרלוונטיות של ההצעה שהעליתי, ושאחרים חזרו עליה (כמו התנועה לאיכות השלטון הבוקר), אולם לא מספיק. אני מתכוון לצמצום מספר חברי הממשלה ל-18 שרים, כפי שראש הממשלה דרש לפני כשלוש שנים, כשהיה באופוזיציה.

והנה זה חוזר על עצמו. כפי שהממשלה של בנימין נתניהו צמחה, כך צוות ההידברות לענין המחאה גדל בצורה מבהילה. זה התחיל עם הבטחה ל"צוות קטן ויעיל", היום יש כבר ... 22 !!! וספק אם זה מספר סופי, כי כל שעה במשך יום אתמול (ב') הביאה איתה חברים נוספים לצוות "הקטן והיעיל".

69 אנשים

כלומר: עד שהממשלה תידרש לעניין, ידונו בנושא 22 איש? - ממש לא. הצוות הזה, לאחר שיסיים את עבודתו (אם יסיים אותה), אמור להביא את הצעותיו אל הקבינט הקרוי כלכלי-חברתי, ובו 17 שרים, שאליהם הוסיף ראש הממשלה שני משקיפים. 22 אנשי צוות פלוס 19 חברי קבינט: 41 בני אדם האמורים לגבש הצעות שיובאו אל הממשלה, שבעצמה מונה 28 שרים. כלומר, עד שכל העסק ייגמר (אם ייגמר) יעסקו בו 69 (!) אנשים,

... שאף אחד מהם אינו שתקן

זו הסיבה לכך שהצעתי מההתחלה להציג לביבי דרישה אולטימטיבית לצמצם את מספר חברי הממשלה. כי היה לי ברור מה הולך לקרות. זה האיש. מי שלוחץ מקבל מקום בצוות, בקבינט, בממשלה.

וככה כמובן אי אפשר לעבוד, בלתי אפשרי להגיע לתוצאות, כי זאת לדעת ולהבין. זה לא סתם עשרות אנשים, כל אחד מהם הוא או שר, או פקיד בכיר, או סתם "מומחה". כלומר, כל אחד משוכנע שחיוני כי דעותיו יישמעו, ובפירוט הכי גדול שאפשר. אלה לא אנשים שיושבים בשקט. הם חייבים לדבר גם אם אין להם מה לומר.

מוות ידוע מראש

זו אנטומיה של מוות ידוע מראש. מותה של אפשרות ההידברות, מותו של הסיכוי לדיון ענייני שיניב פירות מעשיים. איך זה קשור לצמצום מספר חברי הממשלה? - ראשית, לדעתי חוליי החברה מתמצים בשחיתות המוסרית של חברי ממשלה שאינם נחוצים, פרזיטים המוצצים את לשד אוצר המדינה.

לו ניתן היה להביא את ביבי לבטל את השחיתות הזאת היה סיכוי שיקרו שני דברים: הממשלה עצמה תוכל לתפקד טוב יותר; והיה מתמנה צוות "קטן ויעיל". חבל שהדבר הזה לא הובן, ועדיין לא לגמרי מובן. חבל, מכיוון שעדיין לא מאוחר לדרוש, ואולי אפילו לעשות זאת.