בוטל הפסטיבל של גינדי

1. גינדי

שוק הנדל"ן המקומי התרגל בשנתיים האחרונות לפסטיבלים התקופתיים שערכה משפחת גינדי. אחת לחצי שנה בערך, נבחר קהל לקוחות ממוקד (אנשי חבר, חברי מועדון גינדי וכד'), הוכן מבעוד מועד בידור וכיבוד בגני התערוכה או בהיכל התרבות, נבחר בוקר של יום שישי - ועם ישראל נהר בהמוניו כדי לקנות דירה חדשה.

גם ביום שישי הקרוב (12.8) תוכנן פסטיבל כזה, הפעם מבית גינדי החזקות. מעגל הלקוחות הורחב ל-370 אלף מחזיקי כרטיס אשראי שופרסל ("ובני משפחותיהם מקרבה ראשונה ומצטרפים חדשים"), הובטחה הנחה בלעדית של 150-235 אלף שקל לפרויקט של גינדי במערב ראשל"צ, וכינוס המכירות נקבע ליום שישי הקרוב, במתחם המכירות שבפינת הרחובות לוי אשכול וישראל גלילי, מתשע בבוקר ועד שתיים בצהריים. "לקוחות כרטיס אשראי שופרסל אשר לא נרשמו ברישום המוקדם ו/או לא ישתתפו בכינוס המכירות", נאמר בהודעה מלפני כחודש, "לא יוכלו להשתתף בהגרלה לקביעת סדר התור לרכישת הדירה".

אבל כידוע, בחודש האחרון עם ישראל נהר בהמוניו לשדרות רוטשילד במוצ"ש, ולא לפרויקטים של גינדי בשישי. עם ישראל החליט לדרוש את זכאותו לדירה במחיר סביר, במקום לנסות "להגריל" דירה במחיר מטורף (הדירות בראשל"צ, לחברי כרטיס שופרסל, הוצעו למכירה החל מ-1.789 מיליון שקל).

וככה, בשקט, החליטו גינדי ושופרסל בימים האחרונים לוותר על חגיגת המכירות ביום שישי הקרוב. בקיפאון אליו נכנס ענף הנדל"ן, חבל על הפקת פסטיבל כל כך יקר.

2. ענבל אור

הבעיה עם מי שקנה ביוקר, גם אם החרב מונחת על צווארו והקונים לא באים, שהוא לא יכול בקלות להוריד את מחירי הדירות. מחיר הקרקע לדירה הכתיב מראש מחיר גבוה, בשעה שהבנקים, שהעמידו את מרבית המימון, לא יתנו לאף יזם "להתאבד" ולצאת עם מחירי הפסד משמעותיים, רק כדי להחזיר ריבית ולהתגלגל.

אז מה עושים? הפאניקה הנוכחית מאלצת יזמים לנסות לירות לכל הכיוונים, בשיווק וגם בתכנון. הדוגמה המובהקת היא ענבל אור, שהוסיפה דירות 3 חדרים לפרויקט שלה בשכונת בורוכוב בגבעתיים, מה שאיפשר לה להוריד את המחיר ההתחלתי של הדירות מ-1.92 מיליון שקל ביולי ל-1.25 מיליון שקל בשבוע האחרון.

בפרויקט אחר, בגבול בני ברק-רמת גן (רחוב גולומב), היא הופכת פרויקט של 38 דירות גדולות, שיועד מראש לאוכלוסייה הדתית, ל"מגדל הצעירים 2", שיכלול בשאיפה כמעט 70 דירות קטנטנות. כך, עדיין בלי לספוג הפסדים ולהסתבך עם הבנקים, יכולה אור לנסות למכור דירות 2 חדרים ב-750 אלף שקל, במקום את הדירות הגדולות ב-1.4 מיליון שקל.

האם זה יצליח? לא בטוח. למרות הדיבורים על הצורך בדירות קטנות וזולות, לא בטוח שבמדינת ישראל מרובת הילדים (ולא רק בבני ברק) יש לדירות כאלה באמת שוק.

3. נתנאל

נתנאל היא חברת נדל"ן משפחתית סימפטית הפועלת בשוק המגורים כבר עשרות שנים. כמו כל יזמית נדל"ן, הדינמיקה של החברה במשך שנים הייתה מאוד ברורה: קונים מגרש, מוכרים שיעור מסוים של דירות, יוצאים לביצוע, וכשמרגישים מספיק בטוחים, מתגלגלים לרכישה ולפרויקט הבא.

אבל אז הגיע הכסף הגדול ושינה גם את אופייה הסולידי של החברה המשפחתית. בשנים 2010-2006 החברה הנפיקה מניות וגייסה אג"ח בבורסה בתל אביב בהיקף של יותר מ-110 מיליון שקל. וכשיש כסף, ויש גם מסגרות להרחבת הגיוסים, צריך כמובן לנצל אותו - בהתחלה לרכישות ברומניה, ובשנים האחרונות לרכישות מסיביות בישראל, שהפכו במצגות החברה לפרויקטים מרשימים שאו-טו-טו יוצאים לדרך, וגוזרים רווחים חריגים בשיעור של עשרות אחוזים.

אבל 2011 היא שנת הפירעון של אותם גיוסים. ומה לעשות, שמספר ניסיונות לגיוס אג"ח גם השנה, בהיקף של כ-50 מיליון שקל, נתקלו בינתיים בכתף קרה מצד המשקיעים. ומה לעשות שגם בשוק הנדל"ן המקומי למגורים, שבו מתכננת ובונה נתנאל פרויקטים בהיקף מוצהר של כ-1,800 יח"ד, קפוא כרגע כמעט לחלוטין.

בשנה הקרובה צריכה נתנאל, חברה עם הון עצמי (נכון למארס האחרון) של 62 מיליון שקל, להחזיר אשראי בנקאי, חוץ-בנקאי ואג"ח, בהיקף של 120 מיליון שקל, לא כולל ריבית בגובה 19 מיליון שקל.

וככה, בשקט, החלה בימים האחרונים חברת נתנאל להוציא למכירה מגרשים שהיא קנתה רק לפני שנה ושנתיים במחירים יקרים, מתוך תקווה לבנות עליהם פרויקטים יקרים עוד יותר. בצוק העיתים, התקווה כעת צנועה בהרבה: שמישהו יסכים לקנות את הקרקע, ל-26 קוטג'ים בתל ברוך ולמגדל מגורים (כ-110 דירות) בחולון.

4. רמלה

ובמחוזות אחרים לגמרי: רק לפני מספר ימים הדהימה סוכנות S&P העולמית כשהורידה את דירוג האשראי המושלם של ארה"ב ל-AA .

והשבוע, בלי שום קשר כמובן, אבל בתזמון מעניין, הודיעה השלוחה שלה בישראל (S&P מעלות) על העלאת הדירוג של...העיר רמלה (החברה למימון רמלה) ל-AA.

רמלה, עיר המדורגת 4 מ-10 באשכול הסוציו-אקונומי של הלמ"ס, עיר עם תמהיל לא פשוט של ערבים ויהודים, עיר בלי שום עוגן משמעותי של מסחר או של היי-טק, זכתה להעלאת הדירוג בשל "הניהול הפיננסי האחראי", שלהערכת סוכנות הדירוג הבינלאומית יאפשר לה, בסבירות גבוהה יחסית, להחזיר את החובות במועד.

אי אפשר להעמיד זה מול זה את הדירוגים (מדינת ישראל, בה נמצאת רמלה, מדורגת ב-A), אבל העובדה היא שבעוד שזו הגדולה והחזקה יורדת, זו הקטנה והחלשה דווקא עולה.

ואולי זו מסקנה קטנה וחשובה מהימים האחרונים: עם כל הכבוד למותגים ולענפים נחשקים (וממונפים), בסוף בסוף, כשהשמיים קודרים מסביב, חוקי הכלכלה חוזרים לבדוק הוצאות מול הכנסות. ואז, לפעמים, לעיר כמו רמלה יש אופק בהיר ומשכנע יותר.