דודו זקן מחדד את המסר: סוף עונת הדיבידנדים בבנקים?

כולם אוהבים דיבידנדים. בעלי מניות אוהבים לקבל דיבידנדים, להרגיש את המזומן ביד, לזכות בהחזר על ההשקעה, מה עוד שלפעמים יש גם חוב לשרת. מנהלי בנקים אוהבים לחלק דיבידנדים כי זה מפגין עוצמה, מעלה את התשואה על ההון, ומעלה את קרנם אצל בעלי הבית. גם אנליסטים אוהבים להמליץ על חברות שמחלקות דיבידנדים. מבחינתם אלו חברות יציבות עם תשואה שנתית בסיסית. רק הרגולטור מתעקש מדי פעם להרוס את המסיבה ולהזכיר שלפעמים צריך קודם כל לחזק את ההון, ורק אחר כך אפשר לדאוג לבעלי המניות.

בשנת 2010, אחרי הפסקה של שנתיים, חזרו כל הבנקים, למעט דיסקונט, לחלק דיבידנד. מבחינתם זו הייתה חזרה לשגרה. לפני המשבר, היו להם שנים מצוינות במהלכן הם חילקו כדיבידנדים כמעט את כל הרווחים החד פעמיים שנוצרו בעקבות מכירות קופות הגמל וקרנות הנאמנות, וכן חלק ניכר מהרווח השוטף.

בכמה כסף מדובר? שימו לב למספר. מאז 2005 חילקו הבנקים לבעלי המניות דיבידנדים בסך 14.3 מיליארד שקל, 4% מההון העצמי בממוצע. אם ננטרל את שנות המשבר, בהן אסר בנק ישראל על הבנקים לחלק דיבידנד, מדובר בסכום עתק של 3.4 מיליארד שקל בשנה בממוצע. השיא היה בשנת 2006 בה חולקו באדיבות ועדת בכר 4.6 מיליארד שקל. 2010, אגב, הייתה שנה מתחת לממוצע עם דיבידנדים בהיקף של 2.6 מיליארד שקל.

הנדיב ביותר לבעלי מניותיו היה לאומי, שחילק 6.7 מיליארד שקל ללא פגיעה בהון. הבנק הקפיד לאורך כל התקופה לשמור על הלימות הון גבוהה בלפחות 0.5% מעל ממוצע המערכת. במקום השני היה הפועלים עם 5 מיליארד שקל, שרובם המכריע חולק בשנים 2005-2007. במקום השלישי מזרחי טפחות עם 1.2 מיליארד שקל שחולקו, ואחריו הבינלאומי (800 מיליון שקל), אגוד (260 מיליון שקל), דיסקונט (250 מיליון שקל) ובנק ירושלים (93 מיליון שקל).

זקן מחדד את המסר

אך בניגוד לעונה הקודמת שנמשכה שלוש שנים רצופות, הפעם החגיגה הייתה קצרה. בעוד הפועלים מבקש (ומקבל) אישור מיוחד לחלק דיבידנד, ושאר הבנקים מרעננים את מדיניות הדיבידנד שלהם, מתכונן כעת המפקח על הבנקים, דודו זקן, להכריז על סיום עונת הדיבידנדים. "צפוי שהמגמה המתפתחת בעולם בדבר חיזוק ההון, שיפור מבנה ההון ועיבוי הון הליבה, בחינת הדרישות מבנקים בעלי השפעה מערכתית מהותית (SIFI), ופעילות הפיקוח להידוק הכלים החשבונאיים, יפחיתו את יכולתם של הבנקים לחלק דיבידנד בעתיד", שפך הדוח השנתי של הפיקוח על הבנקים שפורסם השבוע, מים צוננים על כוונות הבנקים.

ולמי שלא הבין את הכוונה או עדיין שוגה באשליות חידד זקן את המסר. במסיבת העיתונאים השנתית של הפיקוח על הבנקים שנערכה ביום ראשון, הוא היה חד ובהיר. "דבר אחד ברור וצריך להיות ברור", אמר, "הגדלת הרזרבות ההוניות חיונית. הבנקים צריכים לחזק את הון הליבה ויפה שעה אחת קודם. לכן, יש לצפות שיכולת הבנקים לחלק דיבידנדים תפחת".

בבנק ישראל מוטרדים מאוד

אז מה בעצם השורה התחתונה של זקן? למעשה, הוא לא אסר על חלוקת דיבידנדים. בניגוד לקודמו, רוני חזקיהו, הוא אפילו לא הודיע כי כל מי שרוצה לחלק דיבידנדים יצטרך לעבור קודם דרכו. זקן פשוט הבהיר כי מאחר שדרישות הלימות הון הליבה צפויות לגדול - בשל אימוץ תקנות באזל 3 - ראוי שהבנקים יביאו בחשבון את הצורך בעתיד בהון נוסף.

אבל באזל 3 יכנס לתוקף רק בין השנים 2013-2017, אז מדוע מוצא זקן לנכון להתריע בפני הבנקים כבר כעת, במחצית 2011, ולהעביר להם מסר של איפוק? הרי הבנקים נמצאים במרחק סביר מיעד ההון. הלימות הון הליבה הממוצעת היא 8.05%, כשבאזל 3 מדבר על יעד מומלץ בטווח של 8%-9.5%.

התשובה היא שבבנק ישראל מביטים קדימה אל סוף המחזור הכלכלי ומוטרדים מאוד. הם מעריכים כי המשק הישראלי גולש לאיטו להאטה בצמיחה. הם רואים את תיק האשראי הבנקאי המוצף בנדל"ן, את ההפרשות הנמוכות מאוד לחובות מסופקים, ואת המינוף הגבוה של חלק מהלווים הגדולים. לא פלא שבבנק ישראל מגיעים למסקנה שבעת הזו, מוטב לחזק את ההון. וכמו שאמר זקן, "יפה שעה אחת קודם".