מיהו שלומי שני, החשוד במתן שוחד לבכירים בשוק ההון?

"חי את החיים יום-יום, משתדל למצות את הכיף שבחיים, הרי בסוף כולנו נלך...". המשפט הזה, סוג של מוטו, מופיע בדף הפייסבוק של סוחר שוק ההון שלומי שני. למקרא המשפט קשה להימלט מהמחשבה שאם יתאמתו החשדות לכאורה נגד שני, כנראה שהרבה כיף לא יהיה לו למצות, לפחות לא לתקופה מסוימת. מן העבר השני יש לציין ששני, בשורה לא מבוטלת של דיונים משפטיים, תמיד נפל על הרגליים.

שני נעצר לפני כשבועיים על-ידי חוקרי רשות ניירות ערך, בחשד להרצת מניות, שוחד ומידע פנים. יחד עמו נעצר מנהל קרנות הנאמנות של מנורה מבטחים, רונן אביגדור.

על-פי החשד שפרס בבית המשפט עו"ד ערן שחם-שביט מפרקליטות מיסוי וכלכלה, שני רכש מחוץ לבורסה מניות שהמסחר בהן דליל במחירים נמוכים. בהמשך הוא שכנע גורמים מוסדיים לרכוש אותן במחירים גבוהים יותר. השכנוע, על-פי החשד, הושג באמצעות שוחד. אביגדור, המיוצג בידי עורכי הדין איתן מעוז ועמית בן-ארויה, חשוד כי הוא אחד הגורמים שהשתכנעו. אביגדור, יצוין, מכחיש את החשדות המיוחסים לו.

מטבע הדברים, מעצרו של אביגדור, דמות בכירה ומוכרת בשוק בהשוואה לשני האלמוני, הוא שיצר את עיקר התהודה התקשורתית. ואולם בימים שלאחר המעצר, התברר כי בעצם שני הוא הסיפור המעניין מבין השניים. זה קרה לאחר ששלושה מעובדי בית ההשקעות אקסלנס זומנו לחקירה בחשד שגם הם קיבלו שוחד בתמורה לקידום רכישת מניות. השלושה מיוצגים בידי עורכי הדין גיורא אדרת, רועי בלכר ואייל בסרגליק.

שיטה חדשה, פשוטה וגאונית, לעשות כסף קל ממניות על חשבון הציבור או חוסר הבנה של הרשויות? כנראה שרק הזמן יענה על השאלה הזאת. מה שבטוח הוא ששוק ההון ממתין בדריכות לפרק הבא.

השנים הראשונות בשוק

שני, 44, תושב הוד-השרון, נשוי ואב לארבעה, החל את דרכו בשוק ההון בתחילת שנות ה-90. באותה תקופה הוא עבד כמנהל השקעות בסהר ניירות ערך. ב-1997, 3 שנים אחרי שעזב את החברה, הוא הואשם בעבירות של גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומשיכת צ'ק ללא כיסוי.

על-פי כתב האישום, לאחר שצבר הפסדים בתיקי השקעות של לקוחות, הוא זייף דוחות של סהר והציג ללקוחות מצג-שווא כאילו יש יתרות זכות בחשבונם. כדי שההונאה תעמוד, לפי האישום, הוא הפקיד צ'קים של לקוחות אחרים בתיקי הלקוחות שצברו הפסד, ועל סמך הדוחות המזויפים קיבל כספים נוספים. היקף המרמה, לפי כתב האישום, היה 450 אלף שקל.

בשל השנים שחלפו מאז, לא ניתן היה לברר איך נגמרה הפרשה. שני עצמו, יצוין, שיכול היה לשפוך אור על המקרה, סרב להתראיין לכתבה. עורכי דינו - רותי ליטבק ומוטי לזר - התעלמו מבקשת התגובה.

כך או אחרת, שני המשיך לתחום עיסוק שונה משוק ההון - תקשורת מחשבים. סביב פעילות החברה שהקים, "שגר תקשורת", הוא נקלע ללא מעט מחלוקות אזרחיות שהתנהלו בבתי המשפט. אגב, כמעט בכל המקרים שבהם היה מעורב בסכסוכים אזרחיים, גם במקרים שבהם טענו התובעים כי רימה אותם, התרשמו השופטים מאמינותו ומהתנהלותו העניינית והשתכנעו שהאירועים הינם תוצאה של נסיבות שלא היו בשליטתו.

בדיקה שערך G העלתה לפחות שני תיקים שונים המתייחסים לתקופה. באחד מהם טען קבלן משנה של שגר, סינטק שמו, לתרמית מצד שני שלא שילם את שהתחייב. בית המשפט שוכנע כי שני לא התכוון לרמות וכוונתו הייתה לשלם. בית המשפט חייב את שגר לשלם כ-500 אלף שקל מתוך חוב נטען של כ-700 אלף שקל. בתיק אחר נטען כי שני, שיוצג אז בידי עו"ד ניר רשף, מכר את החברה כדי לחמוק מתשלום חוב. בית המשפט דחה את התביעה, אך הורה לשגר לשלם סכום חלקי של 14 אלף שקל.

משני התיקים הללו עולה כי הלקוח העיקרי של שגר הייתה חברת קומפאק. שינויים בהנהלת קומפאק הכניסו את שגר לסחרור, שבעקבותיו מכר שני בסוף שנות ה-90 את פעילותה והשתלב כבכיר בחברה הרוכשת, מחשוב ישיר. אולם במהרה היחסים בינו לבין מעסיקיו עלו על שרטון: מחשוב ישיר טענה כי פעל תוך ניגוד עניינים בעסקות שונות מול חותנו, משה גלמור. הצדדים ניהלו התדיינויות ביניהם, עד לפרידה.

גם כאן יש שובל משפטי: מתברר כי החותן גלמור, אבי אשתו של שני, תבע את בני הזוג בשל צ'ק של 70 אלף שקל, שחזר. שני, שיוצג בידי עו"ד בן-ציון רזניק, טען כי מדובר בצ'ק ביטחון בלבד, ששימש כערובה לעסקה מסוימת שבוצעה מול מחשוב ישיר. לטענתו, העסקה יצאה לפועל ולכן הוא היה אמור לקבל לידיו את הצ'ק, אלא שחתנו ניסה לפרוע אותו, ועוד בעת ששני ומשפחתו שהו בחו"ל, ומבלי ליידעם.

גלמור, לעומתו, טען כי מדובר בהלוואה שהייתה אמורה להיפרע - חלק מכספים בהיקף כולל של 900 אלף שקל שהילווה לבני הזוג. השופטת ציינה כי הצגתו המאוחרת של הצ'ק מתיישבת עם כך שפרץ בין שני לבין חותנו סכסוך משפחתי וכספי. בין היתר הזכירה, כי סכסוך רחב יריעה פרץ גם בין מחשוב ישיר לשני. יצוין כי תביעתו של גלמור נדחתה.

שותפה זועמת

לאחר הפרידה ממחשוב ישיר, הקים שני ב-2002 את "אריאל עלית השקעות", שעסקה בשיקום מבנים. גם כאן התביעות לא איחרו להגיע: בשנה שעברה חויבה החברה בתשלום של כ-35 אלף שקל לעדן טכנולוגיות, שנשכרה על-ידה כקבלן משנה לביצוע עבודות בבניין ברחוב החילזון ברמת-גן.

חברה אחרת שטוענת כי אריאל חייבת לה כספים היא אלקטרו טק, ששימשה גם היא כקבלנית משנה. מיכה שקד, הבעלים, טוען כי פסק דין מחייב את אריאל להעביר לו 50 אלף שקל, אולם גם היום, כחצי שנה לאחר שניתן, הוא עוד לא ראה את הכסף. "כמעט כל מי שעבד עם שני נכווה ממנו", הוא אומר. גורם נוסף שעבד עם שני והעדיף לא להזדהות אומר כי ישנם כמה וכמה ספקים שהעדיפו לוותר על חלק מהכספים שהחברות של שני היו חייבות להם כדי להימנע מהליכה לבית משפט. "גם לי הוא חייב כסף", סיכם.

בתקופת פעילותו באריאל הקים שני חברה משותפת, אפסילון שמה, עם לימור טופר, העוסקת בתחום שיקום מבנים. טופר מספרת כי כשהכירה את שני הייתה שכירה שרצתה לצאת לדרך עצמאית. שני נראה לה כמי שישלים את הזוויות המקצועיות שהיו חסרות לה, במיוחד בכל הנוגע למחשוב. מה מצא חן בעיניה? "הוא יודע לשווק את עצמו יפה; תמיד עם מכנסי פנסים, חולצה מכופתרת, נעליים מצוחצחות". גורמים אחרים שעבדו עם שני מספרים על התרשמות דומה והזכירו גם מכוניות פאר, שבהן נהג להגיע לפגישות.

"מהר מאוד הבנתי שהשותפות שלי איתו הולכת לעשות לי בלגן. ניהלנו בתחילה את החשבון העסקי דרכו כשאני הייתי אמורה להיות הגורם שמביא את העבודה. בשלב מסוים ראיתי שהחלוקה לא מתקדמת כמו שצריך - שכספים שהיו אמורים להיות מועברים, לא הגיעו לא אליי ולא אל הקבלנים".

אחרי מספר חודשים תבעה טופר את שני בבית המשפט, תיק שהסתיים בפשרה. טופר: "רציתי פשוט להשאיר את העניין הזה מאחוריי. לא רציתי לשמוע עליו יותר אפילו במחיר ויתור על כספים". גם אחרי שכבר סגרו על פשרה, היא טוענת, "הרגשתי שמוציאים לי את המיץ עד שקיבלתי את הכסף".

חזרה לשוק ההון

קשה לתארך בדיוק את שובו של שני לשוק ההון, אך הקאמבק קיבל את התהודה לפני כשנה וחצי כששני רכש 25% ממניות טאו של אילן בן-דב. בן-דב נדרש למכור 25% מהמניות כדי לא להיכנס לרשימת השימור של הבורסה. טאו הייתה בגירעון ומנהלי השקעות רבים התייחסו לעסקה בחשדנות מסוימת. שני, שלפי הפרסומים גיבש קבוצת אנשי עסקים, לקח את הצ'אנס, ובסופו של דבר כנראה גם עשה רווח יפה בעסקה.

איזה עוד עסקות עשה מאז? לא ידוע. אבל לפי רשות ניירות ערך לפחות, הוא לא שקט על השמרים. מלבד החשדות שהוזכרו, הוא נחשד גם בשימוש במידע פנים. מדובר במידע, שקיבל לכאורה מרן בר-תקווה, מנכ"ל חברת פרימיום, שבשליטת יולי עופר ונמרוד רינות. בר-תקווה מיוצג בידי עו"ד נתי שמחוני.

במהלך מעצרו של שני טענה עורכת דינו כי אין ממש בחשדות, שכן זהו עיסוקו: לאתר הזדמנויות בשוק ההון. "זה מה שעושה מתווך פיננסי", מסביר מקורב לפרשה, "קונה בזול, מוכר ביוקר".

"שני הוא אדם שמסתובב הרבה מאוד שנים בשוק ההון ויודע לעשות עסקות מסוג כזה", אומר אדם המכיר אותו היטב. "הגורמים המוסדיים מתייעצים איתו, ולפעמים גם קונים ממנו. למיטב ידיעתי, זה לא אסור על-פי החוק".

טענות כי מדובר בעסקות לגיטימיות ולא שימוש במידע פנים, השמיעו גם הנחקרים האחרים. "יש בשוק ההון שחקנים שמתייעצים לפעמים עם שלומי. בכך שהלכו והתייעצו איתו, עדיין אין בעיה. זה מותר ולגיטימי. חוץ מזה, הם התייעצו עם עוד אנשים חוץ ממנו".

גורם שמקורב לחקירה מחייך כשהוא שומע את הדברים. "אין מחלוקת על כך שהעסקות כשלעצמן הן לגיטימיות", הוא מסביר, "השאלה היא מה עמד מאחוריהן: האם שיקול לגיטימי, או שקבלת טובת הנאה; האם הם באמת עשו את העסקה הזו כמו כל עסקה אחרת, או שעשו אותה כי קיבלו שוחד. החוקרים חושדים שזה בגלל שהתקבל כסף".

גם במקרה הזה, ככל הידוע, נעשה שימוש בהאזנות סתר, אולם אלה לבדן לא יספיקו כדי לבסס כתב אישום. החוקרים, אומר אותו גורם, מחפשים עוד הוכחות בדמות כספים שהועברו. "ברור שזה לא משהו שאפשר לראות בתדפיס מהבנק", הוא אומר, "האפשרות היחידה להעביר שוחד זה באופן ישיר, במזומן, ואת זה קשה להוכיח ולוקח זמן".

בדף הפייסבוק שלו מספר שני שהספר האהוב עליו הוא "זיכרונותיו של סוחר מניות בוול סטריט". הספר, שנחשב לקלאסיקה הכרחית לברוקרים ולסתם משקיעים, מתאר את חייו של בארי ליוינגסטון (ובמציאות, ג'סי ליוורמור), שנחשב לגדול הספקולנטים. הוא החל את דרכו כחסר כול והגיע לפסגות הפיננסים של אמריקה, תוך תהפוכות שונות. בספר נפרסים ההתלבטויות והעקרונות של שוק המניות, וכללי עשה ואל תעשה בבורסה. האם שני עבר על כמה מכללי האל תעשה? תשובות יהיו כנראה בקרוב.

 אילן בן דב / צלם: איל יצהר

 רונן אביגדור / צלם: יוסי זליגר