מהומה שווה בלונדון: התערוכה של חואן מירו בטייט מודרן

תערוכת העונה בטייט מודרן בלונדון היא רטרוספקטיבה לאמן הספרדי חואן מירו, מהמודרניסטים והסוריאליסטים החשובים במאה ה-20. התערוכה הנרחבת כוללת יותר מ-150 ציורים, פסלים, רישומים והדפסים, משישה עשורים של יצירה, וביניהם כמה מיצירות המופת המפורסמות ביותר של האמן.

במראה התמים של עבודותיו של מירו טמון תעתוע. יצירותיו נראות לעתים כאילו נעשו בנגיעת אקראי. במשיכת מכחול קלה או בעבודת כפיים של ילד בסדנה. ההומור, השימוש בחומר והמגע הילדותי מוסיף לעבודות קסם ואינו גורע מכובד הראש שלו הן זכאיות במבט שני.

האסתטיקה של מירו בנויה על מינימליזם המסתיר את המרובה. נקודות איזון ונקודות תורפה מערערות מתחרות ביניהן על מבטו של הצופה.

ואכן מירו, בריבוי הסגנונות שלו, בסמלים ובצורות הגיאומטריות שהפכו לשפת הסימנים האישית של יצירתו, ובצבעוניות החיה של עבודותיו, מעורר עניין רב בבירה הבריטית. סגנונו האישי מתכתב עם כמה מהאמנים הגדולים בני דורו, מפיקאסו בן מולדתו ועד קלדר.

"מירו הוא אחד האמנים המודרניים הבולטים והאיקוניים ביותר", כותבים אוצרי התערוכה. "שפת הסמלים של יצירתו משקפת ראייה אישית ותחושת חירות ואנרגיה ייחודית. מעבר לאסתטיקה ולמשיכה העזה של יצירותיו, חבוי רובד של זהות אישית ולאומית, גישה הומניסטית וחרדה פוליטית שעולה כתגובה לתקופות הסוערות בהיסטוריה של אירופה, שחווה מירו בחייו ועבודתו, בין ברצלונה ופריז".

מתחת לפני השטח הם מזהים רגשות פטריוטיים של איש קטלוניה החרד למדינתו, מחאה של אמן שראה מקרוב את מלחמת העולם ואת מלחמת האזרחים הקשה בארצו, שנאנקה תחת שלטון העריצות של פרנקו. כניגוד עז לדיכוי, הפכו ציוריו של מירו ואף הוא עצמו לסמל לחופש הרוחני של העם הספרדי. ההתבוננות ביצירות לאור סיפור חייו וההיסטוריה של עולמו, מגלה בהן צד עמוק ואפל, שלכד את הלכי הרוח בספרד ובאירופה משנות ה-40 ועד שנות ה-70.

חמניות היפר-ריאליסטיות

הביקור בתערוכה כרוך בתשלום אולם בטייט מודרן יש גם חלקים הפתוחים לציבור ללא תשלום, ובין היתר ניתן לבקר בתערוכות מאוסף המוזיאון. המבנה עצמו, יש להזכיר, הוא בניין תחנת כוח ויקטוריאני ששופץ באופן מרשים לקראת שנת 2000, בידיהם האמונות של הארכיטקטים השווייצים ז'ק הרצוג ופייר דה מרון. המבנה שעל גדת התמזה נפגש עם גשר להולכי רגל שתכנן נורמן פוסטר, אף הוא מהשמות הגדולים באדריכלות העכשווית. התוצאה היא נקודת ציון אדריכלית מרתקת, חלק מהטרנד של מוזיאונים שבנייניהם הפכו בעצמם לאחד ממוצגיהם המרכזיים.

קומות התצוגה במוזיאון סובבות את חלל הכניסה, שבעבר שימש כאולם הטורבינה הראשי של תחנת הכוח. בחלל זה, בגובה 3 קומות, מוצגת מדי שנה עבודה מוזמנת של אמן בולט מהעולם. במהלך השנה האחרונה הוצגה באולם עבודתו של האמן הסיני איי ווייוויי, ובה 100 מיליון גרעיני חמניות עשויים פורצלן בעבודת יד. כעת, שילב המוזיאון פסל מתוך העבודה (ובו "רק" כ-8 מיליון גרעינים) בתצוגת הקבע. גרעיני החמניות של איי ווייוויי נראים טבעיים לגמרי, זהים לגמרי, ורק ידע נוסף על העבודה ההיפר-ריאליסטית הזו מגלה שהם הוכנו במשך כחמש שנים על-ידי כפר שלם של בעלי מלאכה סינים.

שלטונות סין עצרו לאחרונה את האמן המצליח, בתואנות על עבירות מס והוא שוחרר לפני כחודש לאחר מאבק ציבורי. בעולם האמנות רבים מאמינים שהעילה האמיתית למעצרו קשורה להיותו אמן חתרני ושגריר של חופש הביטוי, הזוכה להד נרחב בעולם. בימים אלה מוצגת עבודה נוספת שלו בניו יורק, בקולומבוס סירקל, ובה הוא מציג את סמלי המזלות הסינים, בפסלי ברנזה המשחזרים את הפסלים העתיקים של שושלות הקיסרים.

מחיר כניסה לתערוכה של מירו בטייט מודרן: 12.20-15.50 ליש"ט