כלכלנים בכירים: "המחאה היא אזעקה, בדקה ה-90 ממש"

יוזמי מחאת האוהלים מקבלים חיזוק מקבוצת כלכלנים בכירים בישראל. אתמול (ג') נפגשו מובילי המחאה עם כמה כלכלנים, וביניהם פרופ' יוסי זעירא מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, והבוקר התפרסם בתקשורת גילוי דעת בחתימת כלכלנים וחוקרי חברה הטוען כי יש במחאה "צדק רב".

החותמים מבקשים לענות למתנגדי המחאה הטוענים כי שיקום השירותים הציבוריים יחליש את מעמדה הכלכלי של ישראלי. בגילוי הדעת נטען כי שיקום שירותים אלה יכול להיעשות על-ידי העלאת המסים הישירים, בעיקר על בעלי הכנסות גבוהות, הגדלת מס החברות והמס על רווחי הון. "מדיניות זו אינה פוגעת בצמיחה הכלכלית כפי שעולה הן מן הניסיון הישראלי והן מניסיונן של ארצות אחרות", נכתב.

המטרה של גילוי הדעת, שיזם פרופ' יוסי זעירא מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית (לשעבר מנהל מכון פאלק היוקרתי לחקר הכלכלה), ברורה: לתת "קונטרה" לטענות ה"ציניות" כלשון המודעה, ולפיהן דרישות המוחים הן חסרות אחריות.

"שאלה ערכית, לא כלכלית"

חלק מהחותמים כיהנו בתפקידי מפתח במשרדים הכלכליים בירושלים, כגון פרופ' אבי בן-בסט, לשעבר מנכ"ל האוצר ומנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל, אשר סירב לפני יומיים להצעתו של פרופ' מנואל טרכטנברג להשתתף בצוות שהקים נתניהו. התירוץ הרשמי של בן-בסט לסירובו היה עומס עבודה רב, אך גורמים המקורבים לוועדה טוענים כי הוא אדם טוטאלי והיה צפוי שהוא יעדיף לתקוף מבחוץ.

לצד זעירא ובן-בסט חתומים על גילוי הדעת גם פרופ' אביה ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד, ד"ר מומי דהן, לשעבר כלכלן ראשי של בנק ישראל, ופרופ' לאה אחדות, לשעבר מנהלת מחלקת מחקר ותכנון של המוסד לביטוח לאומי, ופרופ' אריה ארנון, שהיה חבר בוועדת בן שחר (1993) ובוועדה לבחינת שכר המינימום (2000).

"לפני שנתיים עמדתי בראש צוות בכנס קיסריה, שדן בשאלה מה צריכה להיות מידת מעורבות הממשלה במשק", מספר יוזם העצומה, פרופ' זעירא. "המסקנות היו שזו אינה שאלה מקצועית כלכלית, אלא שאלה ערכית-פוליטית-חברתית. בעבר הציגה הממשלה את הקטנת ההוצאה הממשלתית כחלק מהתוצר, לא כאידיאולוגיה אלא ככורח כלכלי. הדוח שלנו הראה כי זה אינו כורח אלא בחירה. לכן יש מקום להתנגד לבחירה זו ולהציג אלטרנטיבה, שוויונית יותר, צודקת יותר.

"המסר העיקרי הוא כי גיבוש המדיניות החברתית-כלכלית אינו עניין לכלכלנים בלבד. אלו יכולים לסייע בצדדים הטכניים יותר, אך המגמות העיקריות חייבות להיות נדונות בדיון ציבורי רחב ופתוח. אם הציבור רוצה להגדיל את מעורבות הממשלה ואת השירותים החברתיים שהיא מספקת, ומוכן לממן זאת על ידי מסים גבוהים יותר, זו חובתו להחליט על כך".

יש דרישה כללית לצדק חברתי, אומר פרופ' אירה ארנון, החתום על גילוי הדעת, אך רבים שואלים: כמה זה עולה? "המתנגדים החלו לטעון כי הדרישות בשמים, שיש משבר בעולם, שהדרישות יפגעו בצמיחה וכל מיני טענות מהסוג הזה", הוא אומר, "אנו, כאנשי מאקרו וככלכלנים, באים ואומרים בפשטות: יש דרך מעשית ולא מסוכנת מבחינה פיסקאלית לעשות את הדבר הזה שנקרא מדינת רווחה".

לדבריו, "מדינת רווחה, מדינה שבה הציבור מממן את רוב השירותים הציבוריים שלה, היא מדינה שמתפקדת כמו שצריך ולא נחותה מהמודל האחר". ארנון טוען כי ההחלטה לחזק את מדינת הרווחה היא העדפה פוליטית וערכית. "ברור שמישהו ייפגע - אלו שמשלמים היום מסים נמוכים מאוד, אלו שדאגו להם ונהנים מכל מיני הטבות וזיכויים".

לדברי ארנון, "ישנם גורמים שלוקחים את האידיאולוגיה של השוק החופשי ומנסים לשים לה תחפושת של מדע. אך אין שום ביסוס אמפירי לטענות הללו.

ארנון מזהיר מפני הניסיונות האחרונים של פקידים ממשלתיים להסביר כי חידוש המיתון העולמי אינו מאפשר שינוי. "הם מנצלים את האירועים האחרונים כדי להסביר שרק השוק יכול ושרק מיסוי נמוך יכול להוציא את העולם מהמשבר, בעוד ההיפך הוא הנכון: המשבר כלכלי הוא תוצאה במידה לא קטנה של הדה רגולציה בשווקים והניאו-ליברליזם".

פרופ' אבי בן בסט מסביר את ההבדל בין תפיסת עולם לסוגיה כלכלית. "גודל הממשלה הוא סוגיה של תפיסת עולם, לעומת גירעון, שזו בהחלט סוגיה כלכלית", הוא אומר. "כאשר אתה מקבל שירותים ציבוריים מאוד נמוכים, ניתן להגדיל את ההוצאה, וכמובן להגדיל את המיסוי בהתאם, לרבות מיסוי של העשירים, ואז אתה מונע גירעון. "יתרה מזאת, הטענה שלפיה הגדלת ההוצאה, בד בבד עם הגדלת המיסוי, פוגעת בתהליך הצמיחה, איננה נכונה עובדתית".

"חייבים חברה שוויונית יותר"

פתחיה בר שביט, מבכירי הכלכלנים בארץ, שחתם אף הוא על גילוי הדעת, אומר כי שינוי תמהיל המסים זה אמצעי. המטרה היא ליצור חברה שוויונית יותר ואנו חייבים חברה יותר שוויונית, ולא, הדברים יכולים להידרדר ויקבלו ביטוי באי-שקט כלכלי וחברתי. מה שאנו רואים כעת זו אזעקה, בדקה ה-90 ממש".

בר שביט מתנגד לגישת ה"חלחול כלפי מטה", המזוהה עם נתניהו. "לפי גישה זו, אם תשפוך הרבה למעלה, זה יחלחל למטה", הוא מסביר. "אדם פשוט כמוני שואל: מדוע לא להעלות את התמורה ישירות למטה? כדי שלא נגיע למחוזות גרועים יותר, רצוי שנתעשת".

 גילוי הדעת שפרסמו כלכלנים