המלצה לנוסעים לצפון הארץ בסוף השבוע: מסעדת פוקצ'ה בר

הגביע הקדוש של כל מטייל בגליל העליון, בעצם בכל אזור הצפון, הוא לגלות מסעדה חדשה, אולי אפילו ישנה, שאפשר לאכול בה ולא להתבאס. שהרי את האקסיומה הישנה של פלצנים תל-אביביים שלפיה אין מסעדות טובות מעבר לגשר הירקון, לא באמת המציאו התל-אביבים עצמם אלא המציאות.

אם תקזזו מהרשימה חומוסיות נבחרות וכמה מסעדות ערביות טובות - וחבל שתעשו זאת, מפני ששם בדיוק מסתתרים הדברים הטובים באמת, ואם תוציאו לרגע גם את חיפה מהמשחק, תישארו עם רשימת החשודים המיידיים הנצחית שבה מככבים כבר שנים אותם שמות. הלנה בקיסריה - לא ממש צפון למי שגם מטייל ולא רק עובר את הגשר, אורי בורי בעכו - שוב, צפון אבל עדיין "לייט", "בועז מבשל" במצפה הילה שפותח רק יומיים ורבע בשבוע. ו...ו.. לא זוכר.

אולי אפשר לדחוף לרשימה גם את שלל מקדשי הסטייקים שפרחו בשנים האחרונות, עוד שתי המבורגריות טובות אבל זהו. כל מי שרוצה לקלל אותי על ששכחתי את זה ואת ההוא, מוזמן כמובן. שוב נשארנו עם דיאנא.

מה עושים. והרי כולנו בעצם נוסעים למקום אחר לגמרי. מעיין ברוך למשל, בית הלל, הגושרים. ארץ הקייאקים והנחל וחצי שעוד יש בהם מים, משחקים אותה שוויץ של המזרח התיכון על קילומטר מרובע וחצי.

לפני כמה שנים יצא לי לאכול בפוקצ'ה בר בגן הצפון שליד קריית שמונה. לא היו לי שום ציפיות ולכן שמחתי מאד לגלות מסעדה הגונה שלא משחקת בנדמה לי ולא מתעקשת להמציא מחדש את הגלגל או להציע לנו "גורמה גלילי". לפני כמה ימים חזרתי לשם במסגרת טיול ציפורים ארוך עם בני הבכור. הכנתי את עצמי מראש לאכזבה קשה. מאז שאכלתי שם שמעתי את שמה של פוקצ'ה בלי סוף פעמים מעשרות מטיילים בצפון. סימן בדוק לכך שכל עם ישראל אוכל שם ושהאוכל הידרדר קשות. הרי תמיד זה כך. כמעט תמיד.

בצהרי יום חמישי המארח המנומס, אולי בעל הבית, מוצא לנו בקושי רב שולחן במסעדה הלא ממש קטנה הזו. כל עם ישראל וגיסתו ממלאים את המסעדה. מלחיץ.

החלל החשוך והאלגנטי נותר כשהיה - נקי, מזמין ובעיקר מאוד נעים. אפילו השירותים היו עוברים את הבחינה המחמירה ביותר. אנחנו מתיישבים ואז קורה הנס הראשון. מלצרית חביבה מתייצבת ליד שולחננו ומגישה לנו בקבוק מים צוננים. כן, גם כאן אפשר לשתות פרייה צרפתי תוסס בהמון כסף. אז מה?

אחר כך, כשייגמרו המים, היא תביא שוב עוד בקבוק בלי שנבקש. נסו למנות על כף ידכם הימנית בכמה מסעדות בתל-אביב, או בכלל, זה יקרה לכם גם אם בחוץ יהיו 40 מעלות. והיו.

אבל בפנים קריר ונעים. התפריט העסקי מציע שלל פסטות ופיצות מתוכן בוחר בני פיצה ביאנקה עם בצל. המלצרית מסבירה לו מיד, שוב בלי שנשאלה, שמדובר בפיצה בלי רוטב עגבניות ומציעה לו להוסיף רוטב. הפיצה הענקית שמספיקה לשלושה ילדים רעבים לפחות מתגלה כיופי של פיצה, עם הרוטב. בצק דק, פריך בשוליו ורך במרכזו, עמוס בבצל שקוף.

אני מחליט ללכת על מנה מהמיוחדים של היום ומזמין קציצות דגים מסלמון ומוסר ברוטב עגבניות וחמאה עם במיה ובורגול. קשה לי לסרב לקציצות דגים למרות שהשילוב בין הסלמון למוסר נשמע לי מוזר ואולי אפילו קצת מופרך.

כשהקציצות מגיעות אני מגלה לשמחתי ששוב טעיתי. שום דבר מסעיר לכתוב עליו הביתה וטוב שכך. "סתם" אוכל הגון וטעים. נסו למצוא עוד מנה כזו בטווח של 50 קילומטר.

יינות מיקבים שנמצאים בסביבה

לפני המנות העיקריות קיבלנו במחירן (זו שעת צהריים ולכן אנחנו אוכלים עסקית), גם סלט ירקות פשוט שכלל חסה, מלפפונים, עגבניות, גזר וסלק. אני אישית הייתי שמח לרוטב ויניגרט פחות מתוחכם בלי עשבי תיבול ובלי אותו קונץ מלבין, סתם שמן זית, מיץ לימון ומלח אבל את הטריק הקטן הזה עוד לא למדו הרי בשום מקום. הירקות בכל אופן, טריים ופריכים ואני לא מתלונן.

בני מזמין קרפצ'יו בקר. הקרפצ'יו מתגלה כעוד קרפצ'יו, הסמרטוט האדום שבו מנפנפים כל מסעדנו ארצנו אל מול עיניו של השור הישראלי הרעב לבשר כבר מן המנה הראשונה.

לא רע, לא מסעיר, קרפצ'יו. הבן שלי שמח בו. הפוקצ'ה שעל שמה נקראת המסעדה הגיעה כבר בהתחלה, יחד עם המים הקדושים, והייתה חמה ומצוינת, מלווה בקרם חצילים, עוד מוסכמה בזמן האחרון, וסלט פלפלים אדומים בשמן זית שהיו שניהם טובים מאוד, במיוחד אחרי שהוספנו קצת מלח לראשון.

תפריט היין כולל לא מעט יקבים גדולים וקטנים מהסביבה וזה יפה. באותו יום הציעו כאן בכוסות את יין מירון המצוין של יקב הרי גליל בכוסות במחיר טוב של 28 שקלים לכוס. עצרתי את עצמי בגלל הנהיגה והשמש וטוב שעשיתי זאת למרות שבשבילי ארוחה בלי יין זה כמו סקס בלי בת זוג.

היינו שמחים לאכול קינוח מתוך הרשימה הגדולה והמפתה, אבל הטיבוע בחרמון עמד להתחיל בכל רגע והציפורים לא מחכות. הבטחנו לעצמנו לשוב בקרוב. אם אני מכיר את הבן שלי ובהתחשב בלוח האירועים של אגמון החולה, זה יקרה ממש בקרוב.

אם אתם לא מחפשים הרפתקאות או שיאים קולינריים - רעיון משונה מלכתחילה באזור הזה - פוקצ'ה בר היא עצירת חובה בדרך לקייאק. או לציפורים.

מחירים: עסקית צהריים: א'-ה' 12:00-17:00; פיצה ביאנקה: 60 שקלים; קציצות דגים: 68 שקלים; תוספת תמורת הקרפצ'יו בעסקית: 19 שקלים.

פוקצ'ה בר: תחנת דלק גן הצפון, כביש 99, ליד מעיין ברוך. 04-6904474 א'-שבת 12:00-23:00