חטאו הסמוי של הפרופסור

חברתי סטלה קורין ליבר מלאת הערצה למהלכיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מצא לנכון למנות את פרופ' מנואל טרכטנברג לעמוד בראש הוועדה אשר אמורה להציע חלופות למדיניות הכלכלית הנוכחית של הממשלה.

על פי מה שהיא כתבה, העובדה שטרכטנברג מתנגד להורדת מס על חברות, היא שאמורה להקנות אמינות לראש הממשלה.

פרופ' טרכטנברג אכן נחשב, ובצדק, לאדם בעל אמינות מקצועית גבוהה, והוא גם הציג מתווה ראוי להתמודדות עם חלק מבעיות העוני בישראל, כאשר עמד בראש המועצה הלאומית לכלכלה. אלא שמכאן ועד להכתרת נתניהו בתואר "אמיץ", או "אמין", המרחק רב.

לא צריך להיות פרופסור

נתניהו הוא אותו אדם שהיה לפני שנה, שנתיים ועשר שנים. אם יש צורך לוותר, בכאב לב, על חלק ממדיניות המיסוי לטובת שמירת שלטונו, הוא לא יהסס לרגע. אין צורך במנואל טרכטנברג כדי להגיע למסקנה שהמיסוי העקיף בישראל גבוה מדי, ביוזמת ראש הממשלה, ושהמיסוי הישיר נמוך על פי כל קנה מידה.

כל פקיד זוטר ברשות המסים, אשר היה קורא את דו"חות OECD על ישראל, היה מגיע לאותה מסקנה בדיוק.

לכן, אם רוצים לשפוט עד כמה ראש הממשלה אכן מתכוון לבצע "שינוי אמתי" מוטב לחפש את התשובה בתחומים אחרים. תחום אחד כזה הם ההוצאות על שירותים חברתיים לאזרח, וברצונו להיענות לדרישה להנהיג בישראל מרכיבים מרכזיים של מדינת רווחה. צודקים כל מי שאומרים שדבר כזה, הכרוך בהוצאה גדולה מאד בתחומי החינוך, הבריאות והביטחון הסוציאלי, יעלה הרבה כסף.

אכן זה המצב, ועל כן הנהגת מדינת רווחה כרוכה בהסטת מקורות מתחומים אחרים, בעיקר תקציב הביטחון ומימון פעולות צבאיות ואזרחיות מעבר לקו הירוק. כל דו"ח אשר ידבר על שינוי עדיפויות בישראל, או על טיפול במעמד הבינוני, בלי שיתייחס בצורה גלויה וכנה לסוגיות תקציביות והסטת משאבים, מוטב להשאיר אותו במגירה. אם הוא יוגש, אפשר לסמוך שיגנוז כל המלצה כזו, שניה לאחר שהיא תתפרסם.

סוגרים אוניברסיטה כדי לדכא שביתה

אך לא רק לנתניהו יש בעיות עם קבוצות לחץ ואינטרסים. גם לפרופ' טרכטנברג יש "קהל ביתי" בו הוא צריך להתחשב. הקהל הביתי שלו הם ראשי האוניברסיטאות, פרופסורים ומרצים בכירים. זהו ציבור אשר קידם, פיתח ושכלל את הפגיעה בזכויות עובדים במשך שנים רבות. זהו ציבור אשר דרש לעצמו תוספות שכר מופלגות, בזמן ששלל זכויות פנסיה ממרצים זוטרים, או בשמם הרשמי "מרצים מן החוץ".

זה הציבור אשר סוגר מכינה באוניברסיטת בן גוריון כדי לדכא שביתה, וזה הציבור אשר אילץ מרצים באוניברסיטה הפתוחה לשביתה של שבועות, בניסיון לשמור על הזכות לפטר אותם מדי כמה חודשים.

כדי שדו"ח על שינוי חברתי בישראל יהיה אמתי ועקבי, הוא צריך להתמודד עם תופעת ההעסקה הפוגענית, עם הפרות של זכויות עובדים וחוקי עבודה, עם מעסיקים אשר רואים בהתארגנות עובדים לא יותר מפשע. אין שינוי אמתי, ואין צדק חברתי, אם תופעות אלה ימשיכו להתקיים.

התופעה היא כללית, וקיימת בכמעט כל מקום במשק, ולא רק באוניברסיטאות. אך גם כך, ביום בו טרכטנברג יכתוב כדברים האלה, הוא ייחשב, בעיני מרבית הקולגות שלו, לאויב הסדר הקיים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.