אהבת ישראל של "ישראל היום"

תמיד מעניין לעקוב כיצד נוהג כלי תקשורת אינטרסנטי כאשר הוא צריך לעסוק בנושא או באדם השולט בו. אין עוד כלי תקשורת, וספק אם היה אי-פעם, שעונה לקריטריון התלות המוחלטת הזאת כמו "ישראל היום".

זה לא סוד שהעיתון הוקם על ידי איל ההימורים שלדון אדלסון, למטרה אחת עיקרית: לתת תמיכה לביבי (ולאשתו שרה). כלומר, זה לא המקרה היותר רגיל שבו עיתון שייך לאיש עסקים, למשל, והבעלים ועסקיו זוכים לעתים ליחס מועדף בעיתונם. כאן מדובר בראש הממשלה, האחראי על ביטחוננו ועתידנו; ומדובר באיש עסקים אמריקני המקדם את ענייניו, עמדותיו והישרדותו של אותו ראש ממשלה; כלומר איש עסקים מיליארדר הרוכש לעצמו השפעה אדירה על הרכב הממשלה והחלטותיה. כאן מדובר בעיתון שעיתונאיו מועסקים כדי להיות עיתונאי חצר, או לא להיות.

"פרשת" דניאל אברמס

על הבעייתיות של קשר כזה, מן הבחינה העיתונאית והמוסרית, אפשר ללמוד מ"פרשת" איש העסקים האמריקני והעשיר דניאל אברמס. ביום ד' השבוע פרסם ערוץ 10 ידיעה שאברהם תרם למחאה. אברמס עצמו, כאשר נשאל על ה"תרומה", השיב באופן כללי שהוא תומך במחאה, אבל מתמליל השיחה לא ברור אם הוא מתכוון למחאה הספציפית הזאת, או למחאה עממית בכלל; גם לא ברור אם נתן כסף למחאה הספציפית הזאת או למחאות אחרות.

לשאלות הוא עונה באופן כללי, משהו כמו: "אני תומך במחאה, תמיד הייתי בעד תהליך השלום ונגד הבנייה בהתנחלות". לפי מיטב שמיעתי וקריאתי, בשום מקום אברמס לא ממש הודה, באופן חד-משמעי, שנתן תרומה למחאה הזאת. לא מיותר לזכור שמדובר באדם בן 87, שהשיב למראייניו ממקום חופשה ביוון.

לעומת זאת, ראשי המחאה אמרו דברים מפורשים בהחלט: לא ידוע דבר על תרומה מאברמס, ולא הייתה ולא נבראה תרומה כזאת. למיטב מקצועיותי העיתונאית רבת השנים, מדובר בידיעה שמוטב שלא פורסמה מאשר שפורסמה.

כמו קוץ בעין

העיתון "ישראל היום" חזר על הידיעה של ערוץ 10. גם עיתונים אחרים עשו זאת, אבל ב"ישראל היום" הפרסום נוצל בצורה מגמתית מובהקת. כך למשל מוגדר אברהם כ"אחד מתומכי השמאל הבולטים", כאשר בערוץ 10 נאמר במפורש שאברמס תורם גם למטרות ואישים מהימין.

העובדות לא חשובות כאשר נקרית דרכו של העיתון "הוכחה" שהמחאה היא פוליטית. הנה חומר תעמולה לביבי ואנשיו שהמחאה היא בשבילם כמו קוץ בעין, או בכל מקום אחר.

נניח שהידיעה מדויקת

אבל מעבר לכך - בואו נניח שהידיעה מדויקת לחלוטין. האם זה אומר שהמחאה היא פוליטית? ובכן, זה מה שטוענים פרשני החצר של "ישראל היום". אבל אם זה נכון, מה זה אומר על "ישראל היום" שבעליו משלם את כולו - למענו של מנהיג פוליטי ועמדותיו? אם תרומה להפגנה הופכת את המחאה כולה למגמתית - מה עושה לעיתון העובדה שמשכורות כל עובדיו משולמות לקידום אדם ומטרות פוליטיות? האם זה הופך את העיתון למגמתי? ועוד איך!!!! וזה די פאתטי שעורכי "ישראל היום" לא הבינו מה הם אומרים על עצמם ועל עיתונם, כלומר עיתונם של ביבי-שלדון, כאשר פרסמו בהבלטה גדולה את הידיעה המפוקפקת על אברהם.

אוהבי משכורות ועם ישראל

כאשר סקר כלשהו הראה כי ל"ישראל היום" יש החשיפה (להבדיל מתפוצה) הגדולה ביותר בארץ, פרסם העורך עמוס רגב מאמר מופלא. הוא הסביר את הפופולריות של העיתון - לא, לא בעובדת היותו מחולק חינם. הוא תלה את ההצלחה בכך שיש בעיתון אהבת עם ישראל.

והנה עכשיו יוצא עם ישראל, רובו ככולו, למחאה חברתית - והעיתון עושה הכול, כולל דיווחים מוטים, ובעיקר פרשנויות מטעם, כדי לחבל בה, כלומר בעם. אם נעשה פרפרזה על הספדו של ברוטוס לאחר שרצח את ידידו יוליוס קיסר, נאמר כך: זה לא שעיתונאי "ישראל היום" אוהבים את עם ישראל פחות, אלא שהם אוהבים את משלמי משכורתם יותר.