מייק מדאבוי: "עתיד הקולנוע נמצא בסין"

זה כבר כמה שנים - אולי אפילו עשור, שמייק מדאבוי (70), אגדה הוליוודית חיה, אוסף פרסים על מפעל חיים בקולנוע. הזכיות הללו מרגשות וניכר כי הן ממלאות אותו אושר, אך עבור מדאבוי, איש מופנם למדי, מדובר בציון דרך. מפעל חייו, לדבריו, עוד לא הושלם.

אף שהוא גילה כישרונות גדולים רבים, ביניהם וודי אלן, אוליבר סטון, טרנס מאליק, מילוש פורמן, ג'ונתן דמי ועבד בין היתר גם עם פרנסיס פורד קופולה, מרטין סקורסזה, דיוויד פינצ'ר, ועם הכוכבים הגדולים בהוליווד ב-50 השנים האחרונות, מדאבוי ממשיך לחפש: את הבמאי הגדול הבא, את הסרט המרגש הבא, את קהל הצופים הבא.

תהליך חיפוש בלתי-פוסק

המפיק שהיה מעורב בעשייתם של יותר מ-300 סרטים, ביניהם כמה מהלהיטים הגדולים של כל הזמנים (רשימה חלקית: "אפוקליפסה עכשיו", "קן הקוקייה", "שתיקת הכבשים", "שליחות קטלנית", "פלאטון", "רוקי", והאחרון: "ברבור שחור" זוכה האוסקר), עדיין מלא תשוקה. עדיין רעב.

בראיון בלעדי ל"גלובס", ערב זכייתו בפרס מפעל חיים נוסף, מטעם פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לוקארנו, שוויץ, מדאבוי מספר על תהליך חיפוש בלתי-פוסק: "אני כל הזמן מחפש סיפורים. מהדמיון, מהעיתון. לא רק תסריטים שנשלחים. לפעמים אלה רעיונות של חברים מהתעשייה. מה אני מחפש? אני מתעניין באנשים, בסיפורים אנושיים, ברגשות אנושיים. אני מתעניין בדמויות. דמויות הן הסיפור, וצריך לעקוב אחר דמויות. גם המצלמה היא דמות".

- יש סרט שחלמת עליו שעוד לא הפקת?

"אני לא חושב. כל רעיון שהיה לי או משהו שעניין אותי עשיתי. עבדתי עם כל מי שרציתי לעבוד. מה שכן, אם הדבר היה אפשרי, הייתי רוצה לעשות סרט עם דיוויד לי המנוח. התחלנו לעבוד יחד על סרט לפני הרבה שנים. לא מעבר לזה".

דרוש מאבק בין תסריטאי לבמאי

כעת, לאחר ההצלחה המסחררת שלה זכה "ברבור שחור" בכיכובם של נטלי פורטמן ווינסנט קאסל (הפקה דלת תקציב - 13 מיליון דולר, והכנסות של כ-330 מיליון דולר), מדאבוי מפיק במקביל ארבעה סרטים עתירי תקציב וכוכבים, ביניהם סרט המבוסס על סיפורם של הכורים שנלכדו במכרה בצ'ילה. סיפור של תקווה, של ניצחון רוח האדם.

קל יחסית להסביר הצלחה של סרט כמו "ברבור שחור", אך האם אתה יכול להסביר איך יצירת מופת כמו "כל אנשי המלך", עם כוכבים כמו שון פן, ג'יימס גדולפיני וקייט וינסלט, נכשל בקופות?

"מאוד מאוד הצטערתי ש'כל אנשי המלך' לא הצליח. הוא היה כתוב מבריק. המשחק היה מבריק. אבל הייתה בעיה בסרט במעבר של הגיבור (שון פן, בתפקיד איש מעמד הביניים הסוחף אחריו את ההמון והופך לפוליטיקאי מצליח, מ"ש) ממקום של לוחם למען צדק חברתי, לפוליטיקאי מושחת. המעבר היה חד מדי. הייתה סצנה שירדה בסוף, שאם הייתה נשארת, המעבר היה יותר ברור ומובן לקהל. אבל גם בלי הסצנה הזו, זה היה צריך לעבוד".

- אולי הקהל האמריקני, ברובו, לא מסוגל להכיל מורכבות של דמות?

"הקהל לא מעוניין בסרטים על שחיתות ועל פוליטיקה. בעיקר הקהל הצעיר. ובעצם גם קהל מבוגר לא מאוד מתעניין. אבל הבעיה נבעה מכך שלא היה מאבק בין תסריטאי לבמאי, כי במקרה של 'כל אנשי המלך' הבמאי סטיבן זייליאן היה גם התסריטאי. צריך שיהיה את המאבק הזה לטובת הסרט".

- אבל במאבק הזה הבמאי בכל מקרה ינצח, כי בהוליווד התסריטאי הוא בעמדת נחיתות לעומת הבימאי. הרי כתוב, כמו בכל הסרטים, שזה "סרטו של הבימאי".

"זה ככה עידן ועידנים".

- זו טעות בעיניך?

"אני לא חושב שזו טעות. הבמאי הוא הרבה יותר חשוב. אבל מה שהכי חשוב הוא תחושת ה"אנחנו". קולנוע הוא שילוב של כמעט כל האמנויות, ואנשים שעושים כיום קולנוע צריכים לחשוב על היצירה כמכלול. לא לחשוב על 'אני'. גדל פה דור שחושב רק על 'אני'".

- למותו הקרב של שוק הדי.וי.די תהיה השלכה על משכורות השחקנים?

"בוודאי. כבר יש שחיקה בשכר. אנחנו יודעים כבר שהקהל לא בא לסרט בגלל שחקן זה או אחר. הקהל בא לסרט אם הוא שמע שהסרט טוב. מה שחשוב זה הסיפור".

- איך מתמודדים עם ירידה כה גדולה בהכנסות?

"אני, למשל, בהחלט מכוון לקהלים חדשים. בסין, למשל. מאות מיליוני בני אדם שמוכנים לשלם על סרט 10 דולר. זה קהל הרבה יותר גדול מאשר בארצות הברית, שבה הקהל משלם בין 7 ל-8 דולר לכרטיס. זה שוק עצום, ומבחינתי עתיד הקולנוע נמצא בסין".

- עד כמה אתה מעורה בתעשיית הקולנוע הישראלית? גופים ויוצרים ישראלים ניסו ליצור איתך קשרים?

"לפני שלוש שנים הוזמנתי על-ידי פסטיבל ירושלים לקבל פרס על מפעל חיים. בדרכי לשם עברתי אירוע לב, כך שלא הגעתי. עד היום אני מחכה שישלחו לי את הפרס".