כך משכנעים הבנקים להיכנס לבורסה גם בימים סוערים

הפסדתם באחרונה כסף בבורסה, אתם מתפתים לחזור, אבל מפחדים. איך נשמע לכם פיקדון שישתתף בעלייה של מדד, או מניות נבחרות, אך במקרה של ירידה, הקרן מובטחת לכם? נשמע נהדר, בייחוד כאשר יועץ ההשקעות שלכם בבנק מספר לכם שזה "פיקדון מובנה" שהבנק הנפיק. הרי אצל רובנו לשמע המילה "פיקדון" עולה אסוציאציה של מוצר סולידי ב-100%, שאינו מגלם סיכון - אתה יודע כמה כסף נכנס ואתה יודע כמה ומתי יצא.

אבל לרוע המזל חוץ מהשם, המטעה מאוד, אין שום קשר בין הפיקדון הבנקאי הרגיל והמוכר לבין ה"פיקדון המובנה" או בשמו הלועזי "סטרקצ'ר", שיציע לכם יועץ ההשקעות. בפועל, האחרון מנסה למכור מוצר מורכב ומתוחכם, שהסיכון בו אינו נופל ממכשירים פיננסיים אחרים בשוק, כמו תעודות סל, קרנות נאמנות או אפילו רכישה ישירה של ני"ע. זאת באריזה של מוצר ללא סיכון שבו מובטחת הקרן. השימוש במילה "פיקדון", אל תתבלבלו, הוא רק אקט שיווקי שנועד לקדם מוצר כדאי לבנק.

במהות של הסטרקצ'ר, הבנק מוכר ללקוח אופציה סינטטית על ני"ע כלשהו, וגוזר קופון של כ-4%-5%. בקנייה ישירה של אותו מדד/נייר ערך, ישלם המשקיע הסביר עמלה מירבית של 1%-1.5%.

מדובר אם כך בעסקה לגיטימית, אך בעייתית מאוד. הבנק מציע ללקוחותיו, באמצעות הסטרקצ'ר, טרייד-אוף שאינו כדאי תמיד. בתמורה למחיר רצפה המגולם בהבטחת הקרן, מקבל הלקוח עסקה שאינה שקופה, ובה הוא מוותר על ריבית, גמישות השקעה, נזילות של כספו ומסתכן בהפסד ריבית אלטרנטיבית.

"קשה עכשיו להכניס אנשים לשוק ההון - המשקיעים בורחים, אז הבנקים מנסים להציע חלופה. האווירה הנוכחית בשווקים מהווה קרקע פורייה לפריחה של מוצרים כאלה. הבנקים דוחפים את זה כבר חודשים, זה רווחי עבורם", מציין בפנינו מנהל השקעות בכיר בשוק.

המוצר המובנה אכן זוכה לשיווק אגרסיבי על-ידי מרבית הבנקים. בארבעת החודשים האחרונים השווקים רעדו, והמשקיעים כהרגלם הצביעו ברגליים. הבנקים מצדם מיהרו להנפיק, לפרסם ולשווק סטרקצ'רים - החל מסל על מדדי חו"ל, דרך השקעה במניות ספציפיות וכלה בהשקעה במדדים המקומיים.

הסטרקצ'ר נותן ללקוח יתרונות בדמות חלוקת הנכסים, חשיפה גלובלית באמצעות קרן קטנה יחסית של כמה עשרות אלפי שקלים, ואפשרות להשקיע במוצרים שאליהם לא היה נחשף באופן רגיל. עם זאת מדובר במוצר המהווה מלכודת, ובעיקר בתקופות של חוסר ודאות.

האם הפיקדון המובנה הוא מוצר מוצלח? ניתוח לדוגמה של שני מוצרים שיצאו בחודשיים האחרונים, ושווקו על ידי בנק הפועלים והבנק הבינלאומי, מעלה כי הם מהווים אלטרנטיבה נחותה ביחס למוצרים אחרים בשוק.

יתרון בינלאומי של בנק הפועלים

"יתרון מובנה, סיכוי ללא סיכון סכום ההשקעה", הוא השם הגנרי לסטרקצ'רים המונפקים על-ידי בנק הפועלים. הבחירה במילה "יתרון" מעידה על מגמתיות בתיאור המוצר לעומת מוצרים אחרים.

הסטרקצ'ר "יתרון מובנה סל בינלאומי" שווק ללקוחות על-ידי היועצים בפועלים באמצע יוני. בעלון היועץ נכתב: "הלקוח יקבל בסוף התקופה קרן שקלית מובטחת בתוספת מענק (צמוד לדולר ארה"ב) בשיעור 100% מהתנהגות ממוצעת תלת-חודשית של סל מדדי מניות".

להרוויח 100%?

מה מבין הלקוח הסביר ממשפט שבו משולב הנתון 100%? האם הוא באמת מודע לכך, כי המענק שישיג אינו משקף את מלוא עליית הסל בתקופה, אם תתתרחש, אלא את ממוצע התשואות התלת-חודשיות של המדדים. הבחירה של הבנק לבדוק תשואות במיצוע רבעוני ולא מנקודה לנקודה, מעוותת את התשואה על ההשקעה. בשוק עולה עשוי הדבר, לפי הערכה גסה, לנגוס במחצית מהתשואה ויותר.

בחירה ללא היגיון

המדדים שנבחרו לסטרקצ'ר הם הדאו ג'ונס בארה"ב, קוספי 200 הקוריאני, MSCI סינגפור, ת"א 25, OMX Stockholm 30 השבדי והדאקס הגרמני. אך ללקוח לא מוסבר בעלון מה ההיגיון הפיננסי בכך או הקורלציה בין המדדים. חלקם, כמו למשל הדאו ג'ונס והקוספי, הם מדדי מחירים שלא משקללים דיבידנדים. לא מוסבר בעלון מהו ההיגיון העומד מאחורי בחירת המדדים, ונראה כי הם נבחרו לפי נוחות המנפיק, ולא לפי שיקול פיננסי של ניסיון להכות את השוק.

הטבלה משקרת?

הטבלה המוצגת בעלון מציגה את משקל המדדים בסל, והתשואות שלהם בשנה ובשנתיים האחרונות, שרובן דו-ספרתיות. "אלו היו שנתיים מטורפות בשוק. איפה יש דבר כזה? אני יכול להבטיח לך שבשנתיים הקרובות זה לא יקרה", מציין מנהל ההשקעות שעימו שוחחנו, ומוסיף: "צריך להוסיף לטבלה תשואה רבעונית ממוצעת. הלקוח לא מבין שתשואה שנתית של 30% יכולה להיות בממוצע רבעוני גם 2%".

תגובת הפועלים

"אין שום שיווק אגרסיבי של מוצרים מובנים. מוצרים אלה נמכרים אך ורק על-ידי יועצי השקעות ולאחר שיחת ייעוץ. מידע נשלח לעיתים במייל לפי בקשת הלקוח. הבנק אינו נוקט מדיניות של העדפה בהצעת מוצרים, והוא מתאים את המוצרים לדרישת הלקוחות ולצרכיהם. המוצר מאפשר ליהנות מהשתתפות בתשואות נכסים מגוונים בשוקי ההון ללא סיכון קרן ההשקעה".

פיקדון על הבנקים של הבינלאומי

בתחילת חודש יולי יצא הבינלאומי בפיקדון מובנה על מדד הבנקים בבורסת ת"א. לצורך חישוב המענק נקבע על-ידי הבנק חסם עליון בגובה 128% משער סגירת המדד ב-21 ביולי 2011. בתום 18 חודשים ייבדק שיעור שינוי השער בתקופת הפיקדון, מנקודה לנקודה; ובמידה שהייתה עלייה בשער, יקבל הלקוח 100% מהעלייה.

המענק הותנה בכך שבאף אחד מימי הפיקדון לא יעלה השער על החסם העליון ולא יגע בו. כלומר המענק יכול להגיע עד שיעור של כ-28% (כ-16.87% שנתי). אם במהלך התקופה אחד השערים נגע או עלה על חסם זה, יקבל הלקוח מענק של 4% לתקופה (כ-2.51% שנתי). במידה שהשער לא עלה או ירד, לא יקבל הלקוח מענק. מה השורה התחתונה של החישוב המורכב הזה?

הימור ותו לא

במילים פשוטות, הבינלאומי מציע למשקיע להשתתף בקזינו ולהמר על הסיכוי שמדד ת"א בנקים יעלה, אבל לא יותר מדי. אגב, מדוע נקבע חסם עליון דווקא של 28%? לא מנומק בעלון, וייתכן כי הדבר קשור לעמלה שהבנק מקבל, המגולמת במוצר, אך הבנק אינו מחויב לפי חוק להציגה.

רקע מבלבל

כמו במוצרים מובנים אחרים, מתווסף למוצר של הבינלאומי רקע על המדד שאחריו הוא עוקב. "השיפור בסביבה הכלכלית סייע לבנקים המובילים להציג תוצאות טובות ב-2010 וברבעון הראשון של 2011", נכתב בעלון, וצוין עוד כי בשנה האחרונה עלה המדד בכ-21% לעומת ת"א 25 שעלה בכ-18%. איזה מסר מקבל הלקוח? רומזים לו שמדובר בהזדמנות - המדד עלה וימשיך לעלות, ואף הפגין ביצועים טובים יותר מת"א 25.

ומה עם הסיכון? "קל להנפיק עכשיו מוצרים כאלה כשעקום הריבית עולה - זה אידיאלי כשהריבית נמוכה. אבל הריבית הולכת לעלות, ואם הלקוח ימתין עוד שנה, הוא ירוויח ריבית יותר גבוהה", מציין בפנינו מנהל ההשקעות.

תגובת הבינלאומי

"מדובר במוצר מיועץ לפי הוראות חוק הייעוץ, והבנק פועל כמובן בהתאם להוראות החוק. הבינלאומי, שאגב היה הראשון בתחום המוצרים המובנים, הקפיד מאז ומתמיד להכליל את המוצר במערך הייעוץ, עוד טרם חייב כך חוק הייעוץ".

מהו סטרקצ'ר?

סטרקצ'ר הוא מוצר בנקאי, שהבנק מנפיק בעצמו, או מוצר מחו"ל שמותאם לשוק המקומי. במרכזו עומד ויתור המשקיע על ריבית עתידית שהיה יכול לקבל תמורת הקרן - הסכום המושקע ההתחלתי, שאינו נזיל לפרק זמן קבוע מראש, אשר יכול לנוע בין שנתיים לשלוש שנים. בתמורה הוא מקבל נגזר פיננסי כלשהו, שאמנם מבטיח שלא יפסיד את הקרן, אך מתנה רווח עתידי בתרחיש מסוים ובתנאים מסוימים המגובים בנוסחה של עליית הנגזר.

היקפם של הסטרקצ'רים בישראל מוערך ב-2 מיליארד שקל, מהם רק כ-400-500 מיליון שקל מיועדים ללקוח הפשוט, והיתר ללקוחות מתוחכמים. מהדוחות השנתיים האחרונים של בנק לאומי - היחיד בין הבנקים המפרסם נתון זה - עולה כי היקף הנכסים של הבנק בסטרקצ'רים עמד ב-2010 על 685 מיליון שקל.

שני כובעים ליועצים

בשיווק הסטרקצ'רים הבנקים שמים דגש בעיקר על הסיכוי, ומדגישים את הקרן המובטחת, אך הרבה פחות שמים דגש, אם בכלל, על הסיכון באי-התממשות התרחיש הסביר. במקרה זה מקבל הלקוח ריבית חלופית נמוכה מאוד או את הקרן לבדה.

מדוע זו הטיה? כי מבחינה פסיכולוגית קל יותר ללקוח להבין הפסד שמתרחש הלכה למעשה, מאשר הפסד עתידי שנובע מהקפאת כספו בפיקדון שאי-אפשר לצאת ממנו. "מה קורה אם בעוד שנה השוק בוער, והלקוח רוצה להיכנס לשוק אך הכסף שלו סגור בסטרקצ'ר. הוא כבול. לזה אין עלות? בטח שיש. נותנים ללקוח הרגשה של ללכת עם ולהרגיש בלי", אומר מנהל ההשקעות הבכיר.

שיווק הסטרקצ'רים דוחף את הבנקים לניגוד עניינים אינהרנטי. באופן רגיל הבנק פועל כיועץ השקעות. כך קורה בתעודות סל, קרנות נאמנות, השקעה בניירות ערך ומוצרים פנסיוניים. ליועץ כידוע אין זיקה למוצר, והוא אמור להתמקד בייעוץ גרידא.

אולם סעיף 9 ג 1 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, קובע שהבנק יוכל לשווק מוצרים מובנים. כך נוצר מצב אבסורדי, שבו יועץ ההשקעות חובש שני כובעים - האחד כיועץ והשני כמשווק מוצר של הבנק. אותו יועץ בדיוק, כאשר הוא ממליץ ללקוח על סטרקצ'ר, קופץ לפתע לתפקיד המשווק. למשווק יש זיקה למוצר, שכן הוא מתפרנס ממנו, ובמקרה זה עמלת הבנק מהסטרקצ'ר גבוהה משמעותית ממוצר פיננסי רגיל.

הלקוח אינו מודע לכך. למשווק, מטבע הדברים, יש נטייה למכור את המוצר הרווחי יותר. אבל מבחינת הלקוח מדובר באותו אדם שעליו הוא סומך כיועץ אובייקטיבי בניהול כספו בשגרה. זאת ועוד: העמלה אינה שקופה, כך שהלקוח אינו יודע שיועץ ההשקעות שלו למעשה משווק לו מוצר שהוא מאוד רווחי לבנק.

סטרקצ'ר הוא מוצר סבוך כשלעצמו - מורכב יותר ממוצרים כמו תעודת סל או קרן נאמנות, וייתכן שאף היועצים עצמם מתקשים בהבנתו. אלא שאלו האחרונים צריכים לעמוד ביעדי מכירות שנתיים. בהתאם לכך קבע המחוקק את סעיף 18 ג 3, שלפיו עסקאות במוצרים מובנים כרוכות "בסיכון מיוחד". אך מהו הסיכון המיוחד הזה? החוק אינו מפרט. והרי לפניכם שילוב קטלני בין ייעוץ לקוי למוצר מסוכן.

איפה הרשות?

בתגובה לטענות שהובאו בכתבה, נמסר מרשות ני"ע, כי "בתיקון לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות נקבע, כי כל עסקה במוצר מובנה כרוכה בסיכון מיוחד, ולכן על היועץ להודיע ללקוח מהו הסיכון. הבנק חייב לגלות ללקוח באופן מפורט וברור על הזיקה שיש לו למוצר, ועל ההעדפה שהוא מעניק לו על פני מוצרים אחרים. הרשות מבצעת פעולות שוטפות שמטרתן לבחון אם הלקוחות מקבלים את כל המידע הרלוונטי. במסגרת הביקורות שעורכת הרשות במערכי הייעוץ הבנקאיים, נבדקת גם פעילות היועצים במוצרים המובנים.

"בימים אלו הרשות פועלת לגיבוש כללים, שבמסגרתם יוטלו על הבנקים חובות גילוי ברורות ביחס למוצרים המובנים. הרשות מקפידה על כך שמאפייני המוצרים המובנים לא יהיו כאלה שיהפכו אותם לדומים לקרנות נאמנות או לתעודות סל, באופן שהפצתם בידי הבנקים תעמוד בסתירה לעקרונות שעמדו ביסוד 'חקיקת בכר'".

התגובה המתפתלת מסתירה את כישלון רשות ניירות ערך, להגן על המשקיעים. התיקון לחוק היה ב-2006, וב-2007 הוצאה טיוטה שהעלתה חלק מהסיכונים שהובאו בכתבה. אך לרשות לקח חמש שנים להבין ולהודות, שמשהו לא תקין קורה במערך הייעוץ של הבנקים בכל הנוגע לסטרקצ'רים. החוק לא נותן מענה אמיתי למצב שני הכובעים של יועץ ההשקעות. איך אפשר לומר ליועץ עכשיו אתה יועץ ורגע אחרי אתה משווק.

נחזור לרגע למשפט: "הרשות פועלת לגיבוש כללים, שבמסגרתם יוטלו על הבנקים חובות גילוי ברורות ביחס למוצרים המובנים". מה היה עד עכשיו - לא היו כללים? אז מדוע יש צורך לגבש כללים עם חובות גילוי ברורות?

מטרידה גם הודעת הרשות, כי תפעל לכך שהסטרקצ'רים שמשווקים הבנקים יובדלו מקרנות נאמנות ותעודות סל, שכן המסקנה הנובעת מכך היא שהמוצרים אכן דומים למעשה, וזאת בניגוד לחוק.

 איך עדיף להשקיע במדד הבנקים תעודת סל מול פיקדון מובנה