מה עומד מאחורי הניסיון של "ידיעות" להיכנס לטלוויזיה?

בחודשים האחרונים התרחשו בזה אחר זה אירועים אשר סוללים את דרכה של "ידיעות אחרונות" אל עבר אפיקים חדשים בעתידה של הקבוצה. אותם תהליכים, אשר הינם משמעותיים לקיומה של חברה המבוססת על עיתונות מודפסת בעידן הנוכחי, מאפשרים ל"ידיעות" להמציא את עצמה כחברת תוכן במסגרת מגבלות השוק הכבדות שעדיין חלות עליה.

כפי שנחשף אתמול (ב') ב"גלובס", הקבוצה מחפשת את דרכה גם בתחום הטלוויזיה המסחרית, אך לא מן הנמנע כי ההתפתחות של הקבוצה עשויה להיות בטלוויזיה הרב-ערוצית.

במידה מסוימת, "ישראל היום" היה השעון המעורר החשוב של "ידיעות", שהוא עדיין מותג התקשורת המודפסת (והכתובה בכלל) המשפיע בישראל. לא רק שהוא החזיר אותה למסלול התחרותי שדעך מעט עם היחלשותו הדרמטית של "מעריב", אלא שהוא גרם לכך שהגדרתו של העיתון כ"מונופול" בוטלה.

שינוי הגדרה זו בתחום ההגבלים העסקיים מאפשרת ל"ידיעות אחרונות" חופש רב יותר בפעילותה העסקית בעתיד הלא רחוק. כמו כן, החינמון של שלדון אדלסון הבהיר ל"ידיעות" כי את יהבה של הקבוצה ראוי לשים פחות בתחום המודפס ולשוב ולחפש גורמי הכנסות - וחשוב מכך כוח והשפעה - גם בעולמות תוכן אחרים.

הגבלות רגולטוריות

הצעד השני לקראת התפתחות הקבוצה היה במכירת חלקו של מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, בחברת הכבלים הוט לבעל השליטה בה, פטריק דרהי. הקטנת חלקו לפחות מ-5% מאפשרת לו להיות נוכח גם בטלוויזיה המסחרית.

המקסימום שיכול מוזס להחזיק בטלוויזיה המסחרית הוא 16% בגוף שידור כמו זכייניות ערוץ 2 רשת או קשת ו-8% בזכיינית ישראל 10.

מוזס, נודע, בודק את האפשרויות של רשת או ערוץ 10. שני הגופים נמצאים במצב כלכלי המחייב תחלופה של אחד מבעלי המניות שלו. ערוץ 10, כפי שדיווחנו, היא אופציה שנראית כעת יותר סבירה, בשל העובדה שמדובר בערוץ שכבר משדר שבוע מלא.

ואולם, חשוב לזכור כי החזקת מניות בטלוויזיה המסחרית היא מהלך מאוד מגביל. אביב גלעדי הוא דוגמה חיה לכך - החזקותיו ברשת מונעות ממנו להתפתח בטלוויזיה הרב-ערוצית כפי שהיה רוצה, זאת למרות שבאחרונה אפשרה מועצת הכבלים והלוויין יותר מרחב נשימה עם הגדלת היכולת בהחזקת ערוצים למי שמחזיק כבר היום במניות בטלוויזיה המסחרית ל-30%.

ועם זאת, הגבלות אלה מביאות לכך שטבעי לחשוב ש"ידיעות אחרונות" (או נכון יותר נוני מוזס, שכן "ידיעות" כגוף לא יכולה לשלוט בגוף תקשורת אחר) תרצה לבדוק התפתחות בטלוויזיה הרב-ערוצית בלבד.

ערוץ one, אותו מחזיק מוזס, היא דוגמה לכך. לא מן הנמנע כי בדיקות נעשות גם בכל הקשור לחברות משמעותיות בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, כמו ענני תקשורת למשל (משם נמסר: "לא ידוע לנו על כך דבר"). גם קבוצת RGE, כמה שזה נראה כעת בלתי אפשרי, היא אופציה הגיונית לרכישה על-ידי מוזס.

כבר עכשיו למוזס יש זרועות בעולמות תומכים שזקוקים לאפיקים טלוויזיוניים והאפיקים הטלוויזיוניים זקוקים להם - העיקרי בהם הוא ynet, אתר החדשות המוביל. אפשר בנשימה זו גם למנות את סוכנות ADD, שנכנסה לנעליה של סוכנות לוק, ועשייתה בתחום התוכן הולכת ומתרחבת; ואת פעילות הטאבלט, אותה מוביל בימים אלה שילה דה-בר עבור הקבוצה.

באחרונה התבטא יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ניצן חן, באשר לערוץ החדשות הייעודי ואמר כי היה רוצה שגם ynet תוכל לקחת בו חלק, מה שמוכיח כוונות בשוק לשינוי חוקי הבעלויות הצולבות.

חלק מהגבלות אלה נוסחו בעבר, כשפניו של מוזס עמדו לנגד עיניי המנסחים. אך התקופה השתנתה, וכיום המציאות התקשורתית מחייבת הקלה של ההגבלות, על מנת לתת אופק לגופי התוכן - ובהם "ידיעות אחרונות".