בינת שוורץ - תקוות נתניהו לחיסול הביורוקטיה בנדל"ן

מן קצר לאחר שהתפוצצה פרשת הולילנד, צלצלה בינת שוורץ לידידה מתי חותה. בחלק מהזמנים שבהם התרחשו אירועי הפרשה, שוורץ כיהנה כמתכננת מחוז ירושלים. חותה היה ממונה על המחוז. למרות תפקידיהם הבכירים ומעורבותם בתכנון המתחם האימתני, השניים, כך שוורץ, התקשו להיזכר אם עסקו בפרויקט. "התקשרתי למתי לשאול אם זה היה בזמננו", העידה במאי אשתקד במשטרה, "הוא אמר שהוא לא זוכר".

תוך זמן קצר זכו השניים לרענון: חותה נעצר בחשד לקבלת שוחד מיזמי הולילנד תמורת סיוע לתוכניותיהם; שוורץ לא נחשדה במאום ולא דבק בה רבב פלילי, אולם היא זומנה למסירת עדות.

בסוף יולי אישרה הממשלה את מינוי שוורץ למנהלת מינהל התכנון במשרד הפנים: קודקוד המערכת שאמורה ליישם את חזון נתניהו - להתייעל ולזרז את הטיפול בתוכניות בנייה באופן שיגדיל את היצע הדירות, ירגיע את מחירי הנדל"ן ויספק מענה למחאת האוהלים. מי שמכיר את הרקורד של שוורץ ואת תפיסותיה, בוודאי לא הופתע. כמי שמתעבת ביורוקרטיה ורואה ביעילות ערך מרכזי, היא מתאימה למדיניות הממשלה ככפפה ליד.

מנגד טענו התנועה לאיכות השלטון ועמותת "אדם טבע ודין" שהבחירה להציב בראש המערכת דווקא את מי שהשתתפה בקידום הפרויקט "שאישורו הוא אולי הכתם בגדול ביותר שדבק עד כה במערכת התכנון", אינה סבירה במידה קיצונית.

"הדגל השחור המתנוסס מעל פרשת הולילנד", כתבו לנתניהו מנכ"לי העמותות, אלי סולם ועו"ד עמית ברכה, "אינו נוגע רק לשחיתות שפשתה בקרב בכירים, אלא קודם כל בגין הכישלון התכנוני המזדקר לעין, ובגין כישלונם של 'שומרי הסף' המקצועיים להתריע על המתרחש ולמנוע את החרפה... קידום אחת מהאחראיות לכך, גם אם אין נגדה חשד לפלילים, לתפקיד התכנוני הבכיר במדינה, בלתי ראוי".

באפריל הוועדה המחוזית אף הקפיאה את היתרי הבנייה בהולילנד וקבעה שיש לתכננו מחדש, שכן התכנון הקיים, שלחלקו אחראית שוורץ, "רע ובעייתי". ועדת האיתור לא התרגשה מזה ושוורץ נבחרה כחודש לאחר מכן. כעת היא תהיה ממונה על הוועדה שמתחה עליה ביקורת ולאחראית על התכנון שצפוי להחליף את זה שהיא בעצמה קידמה. עו"ד אלי בן-ארי מאדם, טבע ודין המשיך וטען במכתב לשר הפנים שהוועדה התעלמה מהמקרים הבעייתיים שבהם היתה מעורבת שוורץ. אך מבקר המדינה והיועץ המשפטי קבעו שאין פסול במינוי.

אוהדיה של בינת שוורץ, והם רבים, רואים בה את המינוי המושלם. "היא מועמדת טבעית לתפקיד", כתב לוועדת האיתור מנכ"ל הרכבת, יצחק (חקי) הראל. "היא ניחנה בחשיבה אסטרטגית תכנונית מעמיקה, ויש בה האומץ לשנות ולהוביל". סופיה אלדור, בכירה במשרד השיכון, כתבה ששוורץ מצטיינת "בכל התכונות להן זקוק מנהיג". מוטי קפלן, אדריכל בכיר המייעץ למשרד הפנים, כתב: "בינת ראתה תמיד את הדברים שמעבר לאופק... ראייה כזו שאינה שגרתית, וכוללת תעוזה והליכה שלא בתלם, הביאה עמה גם ויכוחים והתנגדויות, אך הפסדה ניכר בשכרה... לבינת היכולת לנווט את ספינת התכנון במדינה בדרך בת-קיימא, יצירתית ומרחיקת ראות".

כך או כך, הן מבקריה והן אוהדיה מסכימים שמדובר במקצוענית ואכפתית באופן חריג במגזר הציבורי ובכל מקרה איש אינו מפקפק בהגינותה. המבקרים, עם זאת, משוכנעים שתפיסותיה יקלו על השחתת המערכת. כראיה הם מציגים דברים שאמרה בעבר ל"גלובס": "כדי למנוע את הג'סטות הקטנות אנחנו משלמים בריכוזיות המערכת, שתביא לקריסתה. אין לנו תשתית לאומית... כי הכול צריך לעבור הליכי תכנון בלתי אפשריים, כדי למנוע שמישהו יעשה ג'סטה למישהו אחר. אז אני מוכנה לשלם את המחיר. אולי הוועדה תקבל החלטות מוטעות פה ושם, אבל כמערכת, ממבט על, היא תעבוד כמו שצריך".

ובכלל, לשיטתה אין מה לדאוג שכן "כשעוברים את הגבול - הביקורת הציבורית תתעורר".

אברהם שקד, נציג ארגוני הסביבה בוועדה המחוזית, תקף במאמר תגובה: "לנוכח דבריה... אי אפשר שלא לדמותה לרגעים לטינקרבל - מין פיה קטנה, נאה ואנרגטית, המרחפת לה בספירות וירטואליות וגבוהות, מתעלמת לחלוטין מכך שארץ 'לעולם לעולם לא' שלה שורצת אינדיאנים, פיראטים אכזריים ותניני נדל"ן".

האנלוגיה הנ"ל מעניינת במיוחד בדיעבד, על רקע עדותה של שוורץ בפרשת הולילנד, שהגיעה לידי G (ושתובא כאן בהמשך הדברים). מהלכים שלפי החשד קודמו בעזרת שוחד לאחרים, ושהגיונם שנוי במחלוקת, זכו לברכתה המקצועית. שוורץ מצטיירת מהעדות כאשת מקצוע ישרה, שלא ממש הבחינה שהתנהלה סביבה חגיגה של שחיתות.

לא בובה של אף אחד

שוורץ, 47, הצטרפה לשירות הציבורי ב-1997, כמנהלת תכנון ארוך טווח במינהל התכנון, שם היוותה גורם מרכזי בגיבוש תמ"א 35 - תוכנית המתאר הארצית לבנייה ולפיתוח. היא הגיעה עם תואר שני בגיאוגרפיה, רזומה במשרדי אדריכלים וכהונה כמתכננת בחברה להגנת הטבע וכנציגת הירוקים במועצה הארצית. בין לבין הספיקה להיות שותפה לכתיבת ספר על אודות השלטון המקומי. "ידיהם של נציגי הציבור במישור המקומי כבולות", נכתב שם. "את מקום הפיקוח הדמוקרטי שיכול להפעיל ציבור פעיל וערני... תופס הפיקוח הביורוקרטי של משרדי הממשלה, שמפעילים הפקידים". ב-2001 התמודדה במכרז פנימי לתפקיד מתכננת מחוז ירושלים. עמותת האדריכלים מחתה על שהמכרז מאפשר בחירה במי שאינו אדריכל, ודרשה מכרז חיצוני - אולם שר הפנים חיים רמון לא שעה לטענות ושוורץ נבחרה.

שוורץ סירבה להתראיין לכתבה הזו, אך מהתבטאויותיה בעבר ומשיחות עם מקורבים ומכרים, ניתן לקבל מושג בדבר תוכניותיה למערכת התכנון. אין ספק: לארגונים שנאבקו ברפורמת התכנון והבנייה של נתניהו יש סיבה טובה להילחץ. ראש הממשלה גייס בולדוזרית, והיא מתכננת מהפכה. כמתכננת מחוז ירושלים ראתה שוורץ את תפקידה כמחייב "כל הזמן לרענן את המערכת ולנער אותה", ונראה שגם כראש המערכת היא לא תהסס להפוך סדרי עולם.

הארגונים חוששים מחיזוק הוועדות המקומיות ומתריעים שהן נתונות לגחמות פוליטיקאים ומקורבים? שוורץ מאמינה שיש להגדיל משמעותית את סמכויותיהן, שכן שלטון מקומי חזק הוא בסיס הדמוקרטיה. קודמה, שמאי אסיף, דיבר על השחיתות כ"איום גדול" על מערכת התכנון והזכיר שתעשיית הבנייה בארץ מגלגלת עשרות מיליארדי שקלים בשנה. שוורץ, אומרים מקורביה, מאמינה "שהרפורמה בתכנון ובבנייה מכילה מספיק איזונים ובלמים כדי להתמודד עם החשש להגברת השחיתות. יותר מששוורץ מוטרדת מהתפשטות השחיתות, היא מוטרדת מכך שתוסיף להתקיים מערכת מעוותת, רק כדי להימנע מכל גילוי של שחיתות".

שוורץ, דעתנית ולא נרתעת מעימותים ("כדאי לנתניהו להבין שהיא לא בובה של אף אחד", ממליץ מכר), פרסמה בעיצומו של הליך האיתור מאמר שבו טענה כי "מערך התכנון בישראל מושתת על עקרונות של דיקטטורה עריצה, עודף תכנון והיעדר גמישות", עם מעט מדי סמכויות לוועדות המקומיות וריכוזיות משתקת. לשיטתה, מהלכים שכיום דורשים אישור ברמה הארצית יכולים להיסגר במחוז, ומהלכים שמועלים למחוז יכולים להסתפק באישור מקומי.

בחודשים הקרובים, בהתאם, היא מעוניינת לקדם את ביזור המערכת. "אין סיבה לחכות לרפורמה כדי לבזר את המערכת ככל האפשר במסגרת החוקית הקיימת", הצהירה. יום לאחר מכן, במועצה הארצית, הסבירה שבזמן הקרוב תקדיש את מרב זמנה "ליצירת היצע תכנוני של יחידות דיור, תשתיות ותעסוקה".

תפיסתה בנוגע לדיור בר-השגה, דרישה מרכזית של המוחים באוהלים, היא די מעניינת: שוורץ אומרת שמדובר בכלי נפוץ במערב "ושניתן בקלות רבה לבנות מערך דומה בישראל". לא בטוח שזה יילך בקלות מבחינת החקיקה. אגב, כשתסתיים כהונתה במינהל, שוורץ עשויה לנסות להצטרף לבית המחוקקים. "הייתי רוצה להשתלב בחיים הפוליטיים", אמרה בראיון למגזין קבוצת "אביב", שבה שימשה כמנכ"לית, "להשפיע על התוויית המדיניות הגיאופוליטית".

זיגזג בעמק הצבאים

הימים ימי אהוד אולמרט בעיריית ירושלים. הוא ואנשיו ראו בעין יפה לא מעט תוכניות שניתן לכנותן "שנויות במחלוקת", ולאחר שקודמו בהתלהבות בוועדה המקומית (לטענת הפרקליטות, לעתים תמורת שוחד) הן היו נוחתות על שולחנה של שוורץ.

אחת התוכניות שלגביהן התעורר חשד לשחיתות הובאה על-ידי שוורץ בפני ועדת האיתור כדוגמה ליכולתה להתמודד עם לחצים. מדובר בתוכנית שקידמו עו"ד שרגא בירן וקיבוצים מהסביבה לבניית שכונה גדולה ב"עמק הצבאים", עמק פתוח של 205 דונמים בלב ירושלים. היזמים טענו שרק כך תוכל עיריית ירושלים לממן פארק ציבורי בעמק. אולמרט צידד, שוורץ התנגדה. השניים נפגשו לדסקס את העניין. "בפגישה אולמרט הבהיר את עמדתו ושמע את עמדתי השוללת את התוכנית", סיפרה לחוקרים. "הבטחתי שאשקול שוב... ואשוחח עמו".

הלחץ לא עזר, ובהמלצתה דחתה הוועדה המחוזית את התוכנית, כששוורץ שוללת בנייה מכל סוג שהוא בעמק וטוענת כי אין ספק שהעירייה תוכל לפתח בו פארק "גם בלא הקרבת חלק ממנו". מאוחר יותר הכריזה שוורץ בראיון לגלובס כי "יש לשמור בקנאות על המסורת המנדטורית, שבירושלים לא בונים בעמקים".

מה רבה הייתה הפתעתם של קוראים חדי זיכרון כשחודשים מעטים לאחר מכן אמרה שוורץ לגלובס דברים הפוכים: "אין חלופה תכנונית ריאלית שמונעת בינוי בעמק".

ההכרזה באה לאחר החלטה חדשה של המחוזית, שלפיה על אף שתוכנית היזמים נדחתה, היא תשקול בחיוב תוכנית "מתוקנת", שתשלב בין פיתוח פארק לבנייה ותייעד חלק מהעמק "לפיתוח ובינוי אינטנסיבי".

החוקרים, שהרימו גבה נוכח התפנית בעמדתה של הוועדה המחוזית, הרימו גבה נוספת כשהתגלגל לידיהם מסמך ובו נוסח בכתב יד, דומה להפליא להחלטת הוועדה.

מחומר החקירה עלה כי את המסמך העביר לא אחר מאשר מאיר רבין, המאכער שחשוד במתן שוחד בפרשת הולילנד, למתי חותה - מנהל המחוז (מכר של רבין מילדות). עד המדינה בפרשת הולילנד טען בפני החוקרים שגם בפרויקט זה שולם שוחד כדי להביא להחלטה האחרונה. החשד שהתעורר הפעם היה שבעלי עניין ניסחו את ההחלטה הזו, שבעצם השיבה לחיים את האופציה לבנות בעמק, ושההחלטה הועברה על-ידי המאכער למתי חותה - ושחותה הכתיב את הנוסח לבינת שוורץ.

החוקרים שאלו את שוורץ אם היא מזהה דמיון בין האמור במסמך להחלטת הוועדה. "אני רואה דמיון מבהיל", השיבה להם בכנות. האם היא ניסחה את ההחלטה, הם שאלו אותה. תחילה אמרה שאינה זוכרת, בהמשך אישרה שכן.

חוקר: "חותה הכתיב את ההחלטה או היה דומיננטי בניסוחה?".

שוורץ: "זאת אפשרות שאינה מופרכת".

הנוסח החדש עודד את היזמים להמשיך ולדחוף תוכניות בעמק, אולם העניין לא התקדם - כך שלבסוף, למרות הזיג זג התמוה, את הפרשה הנ"ל הירוקים זוכרים לשוורץ דווקא לחיוב. שוורץ, מצדה, מצרה על כך שדחיית התוכנית נתנה להם תחושת שכרון כוח ועודדה אותם להילחם בתוכניות רבות נוספות תוך מה שהיא רואה כ"אימוץ התנהלות שחצנית, זחוחה ונוקשה".

הדוגמה שנראה שכואבת לשוורץ יותר מכול היא תוכנית ספדיה, שדיברה על הרחבת ירושלים מערבה על חשבון שטחים פתוחים נרחבים, כדרך היחידה להוזיל את מחירי הדיור בעיר ולתת מענה לצמיחת האוכלוסייה. הארגונים הירוקים הרעישו עולמות, וב-2007 זכו לניצחון אדיר כשהמועצה הארצית דחתה את התוכנית. שוורץ רואה בכך קטסטרופה שתהרוס את ירושלים, הטעות הגדולה ביותר של המועצה הארצית בעשור האחרון. לטעות הזו, אגב, היה שותף גם קודמה במינהל התכנון - שמאי אסיף.

פרויקט נוסף שזכה לביקורת מאסיף הוא כמובן הולילנד, שאותו הגדיר כ"פרויקט רע מבחינה תכנונית ואדריכלית" וש"חבל שהוא הגיע לעולם". התוכניות הראשונות במתחם הולילנד קודמו ואושרו שנים לפני תקופת שוורץ. בתקופתה קודמה תוכנית חדשה במתחם, שלפי החשד קודמה גם היא באמצעות שוחד: הסבת ייעוד חלקו ממלונאות למגורים. זה היה בשיא תקופת הפיגועים, תיירים לא בדיוק התדפקו על דלתות העיר ובנייה למגורים נראתה רווחית בהרבה.

עד המדינה, שסיפר לחוקרים באריכות על השוחד לאולמרט ולשאר בכירי העירייה, ביקש להיפגש עם שוורץ, שבעצמה דוגלת בפגישות לא פורמליות עם יזמים, לעתים ללא נוכחות אחרים מלשכת התכנון. "היו הרבה מאוד פגישות בערבים, אחרי שעות העבודה המקובלות", טענה בפני החוקרים. "למיטב זכרוני, לכל מפגש כזה יצא סיכום דיון, או תיעוד אחר". את המפגש עם עד המדינה בתחנת דלק על כביש מספר 1, שוורץ טענה שאינה זוכרת. אולם לדבריה ידיד שלה טוען שהפגיש שם בינה לבינו.

התוכנית החדשה קודמה על-ידי עד המדינה בעיקר מול אורי שטרית, אז מהנדס העיר. בין שטרית לשוורץ פרחה הכימיה. "הוא פרטנר נהדר לעבודה", אמרה עליו שוורץ (אותו זמן, לפי החשד, קיבל שטרית שוחד מיזמי הולילנד. הוא עצמו אישר שקיבל כספים מעד המדינה - לטענתו תמורת עבודות פרטיות). בעניין בקשת היזמים להסבת שטחי המלונאות לא התעוררו חילוקי דעות: שניהם צידדו בה, ובשלהי כהונת שוורץ הופקדה התוכנית (שכללה גם הפחתה במסת הבנייה הכוללת).

המגדלים טרם נבנו. באפריל, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, הקפיאה הוועדה המחוזית את ההיתרים במתחם והחליטה לתכננו מחדש. בעוד הוועדה בימי שוורץ קבעה שבמתחם יש די שטחי ציבור, אבחן האדריכל יעקב יער, חתן פרס ישראל שבדק את הנושא עבור משרד הפנים, "חוסר קיצוני בשטחי ציבור". כתוצאה מכך קבעה הוועדה שהמתחם סובל מתכנון "פוגעני... רע ובעייתי"; וספציפית לגבי הוראות הבינוי בתוכנית שקידמה שוורץ, נקבע שהן יוצרות מצב "שמעצים את המפגע החזותי הנובע מהמתחם". מעניין לאן תוביל שוורץ - שכעת ממונה על המחוזית - את התכנון המחודש במתחם.

אגב, לידי המשטרה התגלגל מסמך של גורם יזמי שבו נכתב כי הוא מופלה לרעה לעומת יזמי הולילנד, וכי הוא ביקש הסברים משוורץ. "נאמר לי שלדעתה ההיתרים להולילנד אינם חוקיים", טען הכותב, "אך שהם ניתנו טרם זמנה". כשהחוקרים הציגו לה את המסמך הנ"ל אמרה שוורץ: "אני לא זוכרת שאמרתי דבר כזה".

מנגון יעיל ולא "מבורבר"

שוורץ אוהבת "לחתוך". כמתכננת המחוז אמרה לחוקרים: "משנושא נכנס לסדר היום, תפקיד מוסד תכנון הוא לקבל בו החלטה".

הנטייה הזו היא שכה מדאיגה את הירוקים. "בנושאים סביבתיים", אומר פעיל מרכזי, "אידיאולוגיה של 'לחתוך' היא בעיה רצינית, כי הרבה דברים טעונים בדיקה. הכלל הנכון הוא 'אם אתה לא בטוח - אל תעשה'. כי עיוותים תכנוניים הם לעתים בלתי הפיכים". בקרב אחרים, ההחלטיות הנועזת של שוורץ נתפסת כמעלתה הגדולה. איתן מאיר, לשעבר מנכ"ל העירייה, כתב לוועדת האיתור שקבלת החלטות ברורות ובמהירות הייתה "תרומתה האדירה" של שוורץ: "העלייה ברמת הוודאות החדירה 'שקט' לפעילות העסקית בירושלים ואפשרה התנהלות נורמטיבית ונטולת ספקולציות".

החיבה לזירוז הליכים הפכה את מינוי שוורץ למתכננת הוועדה לתשתיות לאומיות, במקביל, למתבקש. מדובר בגוף שיזם האוצר ב-2002 במטרה לזרז הליכי תכנון של פרויקטי "תשתית לאומית" - תחנות כוח, מתקני התפלה, כבישים ועוד. שוורץ גאה מאוד בעבודתה שם ובמנגנון היעיל וה"לא מבורבר" שהנהיגה בה. בדיקת התוכניות בוות"ל, למשל, הופרטה, ושוורץ טענה שהבודקים החיצוניים יעילים פי עשרה מאשר מקביליהם במינהל התכנון.

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ראה את הדברים אחרת. הדוח שלו מאוקטובר האחרון עסק, בין היתר, בכך שהבודקים הללו סבלו מניגודי עניינים כשעבדו במקביל עם יזמים, וביקר את מה שראה כהליכה רחוק מדי בזירוז התוכניות.

התוכנית להקמת תחנת כוח באשקלון, למשל, קודמה למרות ליקויים בתסקיר הסביבתי; בתוכנית לסלילת כביש 461 הליך בחינת החלופות היה לקוי; התוכנית להקמת תחנת הכוח דוראד קודמה, "והוועדה לא שעתה להמלצת הגורמים המקצועיים במינהל התכנון לדחות את הדיון בה עד שתתגבש תוכנית המתאר הארצית".

שוורץ סירבה להגיב בנושא, אולם נראה שלתפיסתה היא והמבקר רואים את הדברים אחרת לחלוטין. הוא מדקדק בפרוצדורות, היא עושה הכול כדי לענות על צורכי השטח והציבור. גם את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, שאיתם תצטרך כעת לשוב ולעבוד, היא רואה כתוקעי מקלות בגלגלים ש"מקבלים משקל יתר בהחלטות". לדעתה, הם משתקים את המגזר הציבורי ו"מסתכלים בפריזמה צרה כשל חור מחט: 'האם יעבור במבחן בג"ץ או לא'".

ההתעקשות של שוורץ על שיקולים אחרים הביאה לכך שלא פעם מהלכיה אכן לא עמדו במבחן בג"ץ וזכו לביקורת שיפוטית חריפה. המחלוקת שלה, התברר, איננה רק עם ירוקים ופקידים אלא גם עם בתי המשפט. התוצאה היא שדווקא ניסיונות של שוורץ לזרז הליכים, למרבה האירוניה, הסתיימו לעתים בעיכובים (ראו הרחבה בסוף הכתבה). יהיה מעניין לראות האם בעיה זו תשוב ותצוץ ביחס למהלכיה כמנהלת מינהל התכנון.

"הרקורד שלה מדבר בעד עצמו"

ב-2006 נפרדה שוורץ ממשרד הפנים. החברה הלאומית לדרכים הוקמה במקום מעצ הישנה, והמנכ"ל אלכס ויז'ניצר הציע לשוורץ לשמש סמנכ"לית תכנון וביצוע, שכן "הרקורד שלה מדבר בעד עצמו". היא אמנם לא עמדה בתנאי הסף, שדרשו השכלה הנדסית, אולם הדירקטוריון אישר את מינויה לאחר שויז'ניצר הציגה כ"אוטוריטה הנדסית". היא אמנם הייתה מועמדת יחידה ולא בוצע הליך איתור - אולם ויז'ניצר סיפר לדירקטוריון שנבדקו מועמדים נוספים. בשל כך ובשל הפרות נהלים אחרות קבע מבקר המדינה שההתנהלות סביב המינוי (בדומה למינויי בכירים נוספים בחברה) הייתה "בלתי תקינה ובלתי ראויה".

עד מהרה התרשמה שוורץ שגם בשאר העניינים מעצ מתנהלת בצורה הרחוקה מלהיות תקינה וראויה. כמי שאינה חוששת לעמוד על עקרונותיה, היא סירבה לתת יד למהלכים שונים, למשל העסקת מקורב לאביגדור ליברמן חרף היעדר כישורים מתאימים. בראיון לגלובס טענה שוורץ שהספיקה רבות בתפקיד, אולם מי שרגילה להיות דומיננטית התקשתה להסכין עם מה שראתה כניהול כוחני שמונע ממנה להשפיע. לאחר כשנה וחצי התפטרה וטענה ל"ניהול בעייתי" בחברה. "מעצ חולה בכל המחלות המשותפות לכלל המערכת הציבורית", אמרה ל"דה מרקר", "קבלת החלטות איטית, ביורוקרטיה ובקרה על בקרה".

רוויה מתחלואי המגזר הציבורי, מונתה שוורץ למנכ"ל "אביב תשתיות, תעשייה ואיכות הסביבה" העוסקת בניהול פרויקטים שונים ובייצוג לקוחות מול מוסדות התכנון. הרכבת הפכה ללקוח מרכזי: המנכ"ל הראל, שהתרשם מאוד משוורץ כיו"ר מעצ, ביקש ממנה להוביל את תוכניות הקו המהיר לירושלים ופרויקט חשמול הרכבת. בפרויקטים האלה שבה שוורץ ונתקלה במה שהיא רואה כאטימות הירוקים, שעוצרים את פיתוח הרכבת מתוך ראייה שטחית וצרה.

העבודה ב"אביב" החזירה את שוורץ אל הוועדות שבהן ישבה בעבר בכובע ממלכתי, הפעם כנציגת היזמים. כך קידמה בוות"ל את התוכנית להקמת תחנת כוח בצפית מטעם "דליה אנרגיות". עמותת תושבים מהאזור טוענת לניגוד עניינים פסול: שוורץ כיהנה כמתכננת הות"ל בחלק מהתקופה שבה נבחן שם הפרוייקט, ועתה היא מייצגת את היזם מול הוות"ל. מקורביה מכחישים שטיפלה בתוכנית בוות"ל. בנוסף, לטענת העמותה, כמנכ"לית "אביב" היא ביצעה פרויקטים עבור מינהל התכנון - שבחלקם מעורבים חברי הוות"ל שמולם היא מופיעה בשם היזם.

במכתב לוות"ל טענה העמותה שמעורבות שוורץ "בפרויקטים שלכאורה יש בהם ניגודי אינטרסים מעלה שאלות על הגבולות והערבוב בין חברות פרטיות לבין מוסדות המדינה... נראה שבחוכמה רבה בחר היזם בשוורץ כמנהלת הפרויקט מטעמו". פרקליט העמותה, עו"ד רועי שחר, פנה לנתניהו בטענה ל"ניגוד אינטרסים חריף בהליך אישור התוכנית" ולאחרונה העלה את הטענות בעתירה לבג"צ נגד ההליך.

"אנחנו הסטארטר"

טענות בדבר ניגודי עניינים הועלו כלפי שוורץ גם לפני כשנתיים, אז מונתה ליועצת לממשלה בנושא הרפורמה בוועדות התכנון. התנועה לאיכות השלטון דרשה לברר האם נערכה "בחינה מדוקדקת בדבר עיסוקיה והאינטרסים של לקוחותיה ומקורביה". במשרד ראש הממשלה השיבו ששוורץ חתמה על הסדר למניעת ניגוד עניינים.

הסוגיה, מכל מקום, נפתרה בנסיבות טראגיות, כשבנובמבר 2009 נדרס בן זוגה של שוורץ והיא עזבה את עבודתה לטובת תמיכה בו ובעסקיו. בתביעה שהגישו שוורץ ובן זוגה נגד הדורס נטען כי שוורץ מסייעת לו "במחיר פגיעה בקריירה המקצועית שלה" ושייגרמו לה הפסדי השתכרות "בשל פגיעה במוניטין ו'היעלמות' מהשווקים הרלוונטיים לתקופה בלתי ידועה".

אלא שלפחות מהרדאר של הממשלה שוורץ לא נעלמה, כפי שהתברר. בעקבות מינויה החדש היא חתמה שוב על הסדר למניעת ניגוד עניינים, שאותו היא מסרבת לחשוף. בשבועות האחרונים היא כבר עובדת במלוא המרץ, לרוב עד שעות הערב המאוחרות, משלימה פערים של כשנה שבהן הממשלה לא טרחה לאייש את התפקיד הבכיר.

שוורץ מודעת למגבלות התפקיד. גם אם תייעל את המערכת שתחתיה, זה ממש לא אומר שהארץ תוצף בהיצע דירות שיצניח את המחירים וישליט "צדק חברתי". ברגע זה, למשל, נטען כי ישנן 160 אלף יחידות דיור שתכנונן הושלם - אולם בנייתן תקועה בשלב הביצוע דווקא.

"מוסדות התכנון הם ה'סטרטר' שבלעדיו לא ניתן לייצר יחידות דיור", אמרה שוורץ בדברי הפתיחה שלה במועצה הארצית לפני שבועיים. "פעילותם היא תנאי הכרחי - אך לא מספיק. כדי לממש בפועל את יחידות הדיור אחריהם נדרשות פעולות של גורמים אחרים".

במבחן החוק: הביקורת המשפטית על התנהלותה של בינת שוורץ

1. התוכנית: הרחבת כביש 1 בכניסה לירושלים

הביקורת: פגיעה בשקיפות ובדמוקרטיזציה של התכנון

הפרטים: מאחר שמדובר בכביש הסובל מצפיפות, ביקשה שוורץ להרחיבו בהליך מזורז, ללא תסקיר השפעה על הסביבה ומבלי לאפשר לציבור להגיש התנגדויות. בג"ץ קיבל את עתירת הירוקים בעניין וקבע שהיעילות קודמה על חשבון עקרונות היסוד של הליכי תכנון תקינים. "הפגיעה בדוקטרינת השקיפות ובדמוקרטיזציה של הליכי התכנון עמוקה וקשה", פסק שופט העליון מישאל חשין, וחייב את המחוזית לשוב לתכנון מפורט ושקוף.

2. התוכנית: בניית גשר המיתרים בכניסה לירושלים

הביקורת: צריך היה לאפשר לכלל הציבור להשתתף בהליך

הפרטים: בדומה להרחבת הכביש שתוארה בסעיף הקודם, גם במקרה של גשר המיתרים סברה בינת שוורץ כי לא מתחייבת תוכנית מפורטת. שופט המחוזי בירושלים דוד חשין סבר אחרת וקבע כי "חשיבות ירושלים ומעמדה כבירת ישראל מחייבת הפקדת תוכנית מפורטת לכל גשר שיוקם בשער הכניסה הראשית אליה...אין להתיר את עיצובו רק בידי אנשי המקצוע, אלא יש לשתף בכך את כלל הציבור".

3. התוכנית: סלילת כביש 9 בשרון הצפוני

הביקורת: ועדת התכנון לא דאגה לבחינת חלופות כנדרש

הפרטים: מדובר במסלול שיועד לחבר את כביש החוף עם כביש ת"א-חיפה הישן ועם כביש חוצה ישראל, שלגביו התקבלה החלטת ממשלה. התברר שיועץ ועדת התכנון שהינחה את מעצ לגבי הכנת תסקיר סביבתי, לא ביקש ממנה לבחון חלופות לתוואי שהוצע. נשיאת העליון דורית ביניש קבעה שהחלטה זו "בלתי סבירה בעליל נוכח הרגישות הסביבתית של האזור" וביטלה את סלילת חלק מהכביש.

4. התוכנית: שינוי ייעוד שטח מחקלאות לפיתוח עירוני בירושלים

הביקורת: שוורץ פעלה במצב המעלה חשש לניגוד עניינים מוסדי

הפרטים: העתירות נגד שוורץ טענו שכמתכננת המחוז, שקידמה את התוכנית במרץ, היא השתתפה בדיון הוועדה שדנה בהתנגדויות הציבור (ודחתה אותן) על תקן מעניקת "סיוע מקצועי". נשיאת העליון ביניש ביטלה את דחיית ההתנגדויות כיוון ששוורץ "אכן הייתה מצויה בניגוד עניינים מוסדי". ביניש הדגישה שהדבר אינו סותר את העובדה ששוורץ פעלה "בתום לב ובהתאם לשיקול דעתה המקצועי".

5. התוכנית: הקמת יקב, חוות תבלינים ומסעדה ליד מושב אשתאול

הביקורת: פעולות לא חוקתיות

הפרטים: שוורץ ראתה בחיוב את התוכנית, שתוארה כאטרקציה תיירותית שאינה פוגעת בטבע, וקידמה את הקמת היקב וחוות התבלינים באופן מזורז על סמך הגדרתם כפעילות חקלאית. עמותת אדם, טבע ודין עתרה לבג"ץ בטענה שמדובר במבנים תעשייתיים ושההיתרים ניתנו שלא כדין. הנשיאה ביניש אמרה ש"כל הגופים פעלו באי חוקתיות", והתוכנית הוחזרה למחוזית שהחליטה לדחות אותה.