המון גדול נקבץ, אוטובוסים אורגנו מכל הארץ. זרמי אדם נאספו לנחשול אימתני שהלך וזעק "צדק" [הו כמה נחת יש בלהיות צודק]! בני אדם אחוזים על-ידי משהו בלתי נראה הלכו בהבעה אחידה, כאילו הפרעה אישיותית רדומה התעוררה אצל כולם בבת אחת. האגו, הניזון מעמדת הנחיתות של האחר, הפך מאגו אישי לקבוצתי וחשף את שיניו... כי הפעם אנחנו הצודקים ואתם הטועים.
זעקה אימתנית הדהדה מגרונותיהם של 300 אלף איש, המון יכול להיות מסוכן - ויש מי שפחד מזה... ולא, אלה לא טייקוני האלפיון העליון שהזעקה הופנתה נגדם. הם לא הנידו עפעף. מי שפחד היו דווקא אלה שכביכול הזעקה דיברה בשמם... אלה שרגילים לשמש כמדרגה לטיפוס, אלה הנושאים על גבם את שכבת מעמד הביניים בדרכם הזמנית אל מרומי העוגה.
ולא, הם לא שכבה חלשה, למעשה מדובר בשכבה החזקה ביותר, שכבת הבסיס שעליה מונחות כל השכבות האחרות בדרכם אל הלא כלום.
הקולות
"עוד פעם התקשורת נגדנו...", הוא אומר, "פיפס אחד של מעמד הביניים, וכל התקשורת מגויסת. הרי אנחנו מדברים שנים.. מי היה כאן? ynet אמרו לי לפנות לכתב חברתי... שייזדיינו.."
וירדנה: "ראית את ההוא שדיבר בערוץ 1? וואלאק הוא אמר שהוא מרוויח 20,000 שקל בחודש, הוא יוצא להפגין? מה הוא רוצה הטמבל ההוא? עוד? שיבוא לכאן..!"
הם מרגישים שהזעקה האוטנטית שמקננת בליבם שנים, כאילו נחטפה מידם לפני שהספיקו למלמל אותה. הזעקה החברתית הכנה ואמיתית היא שלהם, אבל "כשילדה מפונקת בת 25 אומרת את אותם דברים שאנחנו אומרים, פתאום כולם מקשיבים..."
אז אני מקשיב ואומר: "הקול הוא קול יעקב, והידיים ידי עשיו".
"בדיוק!" מלמולי הסכמה.
ועדת טרכטנברג
ברקע הדברים שנכתבים על מקלדתי מינה ראש הממשלה את מנו טרכטנברג שיעמוד בראש ועדה לבחינה והצעה של פתרונות למצוקה החברתית בישראל, אבל אני, לצערי, לא יכול להימנע מלחשוב על מסקנות "ועידת פרנקפורט"...
על-פי אסכולת פרנקפורט (הוגים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית), המעמדות הנמוכים לא מורדים כנגד מי שמנצל אותם, מכיוון שהמעמד השליט מבטיח את מעמדו ומשמר את החלוקה המעמדית על-ידי יציבות החברה; וכך עוזר המעמד השליט למעמד הפועלים ביצירת תנאים כלכליים וחברתיים, שימנעו תסיסה והתמרמרות.
הזכרנו שליח מאת ראש הממשלה?
בעלי ההון משמרים את מעמדם באמצעות יצירת אשליה של שוויון חברתי על-ידי אמצעי התקשורת. מעין אופיום להמונים שמרדים אותך בטלנובלות, "כוכב נולד", בידור קל ועוד... תרבות פנאי ממוסחרת, המסממת את ההמונים. הכול כדי להרגיע ולנטרל כל רצון להתמרמרות או למרידה.
הון שלטון תקשורת - אמרנו?
שינוי מהותי מוועדת טרכטנברג - לא רואים בשכונות. הרי מה בעצם קורה כאן? שוב החל המשחק העצוב בין אלה שרוצים מהעוגה ואלה שמתייחסים אל העוגה כאל שלהם. שוב שולחן המשא-ומתן והפירורים שמתחתיו. רבותי, כדי ליצור שינוי מהותי יש צורך לנטוש את הצורך בעוגה הקיימת ובפירורים שלה. יש צורך ביצירה של מציאות חדשה.
בחזרה לשכונה
שלומי אברהם, פעיל בולט במאהל שכונת התקווה, מתאר לי בדמעות חנוקות תמונה של בני אדם המחטטים בשאריות מזון על רצפת השוק המזוהמת. הפחד שלו הולך ומתממש מול עיניו כשהוא רואה את ילדיו גדלים אל תוך מציאות קשה מנשוא: "אנחנו דור 3 ו-4 לעוני בארץ. ההורים שלנו לא יכולים ולא יכלו להגיע לבית. אנחנו לא יכולים להגיע לבית, והילדים שלנו לא יוכלו להגיע לבית..."
"על איזה זעקה אתה מדבר?" הוא אומר לי, "בשכונה יש הרבה זעקות. של הגרושות, של המשפחות הנשואים עם ילדים שקשה להם לחיות, של המבוגרים, של הזקנים של מי לא?אצלנו בשכונה זאת המצוקה האמיתית. אנשים בקושי חיים פה. יש עיקולים בבנקים, הוצאות לפועל חובות, גם בשוק האפור... אנחנו בקושי פותחים את החודש..... שלא לדבר על לסגור. אצלנו זה לא מעמד הביניים. אצלנו זה מעמד הרצפה. המלחמה בשכונות המצוקה היא מלחמה יום-יומית, על מחייה על כבוד על הזכות לחיות. אנחנו נלחמים בשביל כל השכבות החלשות ששכחו אותם עם השנים. המצב בשכונות קשה מאוד מאוד..."
הוא מסיים כשהוא מדגיש את המאוד פעמיים, כי נגמרו המילים, והתחושה הקשה השתלטה. שוב...
הזעקה שבתוך הזעקה
הטלפון צלצל. פעיל משכונת תחתית אחרת היה על הקו כדי לספר לי על מכתב שנשלח לפרופסור טכטנברג. המכתב שנשלח מאת גוף שקורא לעצמו ההנהגה הארצית של מחאת האוהלים, מנסה להעלות את הקול שלא ממש נשמע עד עתה, קול השכונות.
"צוות רוטשילד לא מייצג אותנו", נכתב שם. "הם חונטה. קליקה סגורה. הם נמנעים מלשתף את דיירי המאהלים בהחלטותיהם. הם קוראים לעצמם 'השביעייה הסודית'... הם לא מתגוררים במאהל רוטשילד, ואפילו ממעטים לבקר בו.
"השביעייה דאגה לאחֵז את עיני דיירי המאהלים בבחירות פיקטיביות ובמהלכים אחרים... צוות רוטשילד בקושי מייצג את 'מדינת תל אביב', וזאת על חשבון ההתיישבות בגליל, ביש"ע ובנגב - וברור שעל חשבון הפריפריה. כבר משלבים מוקדמים הוברר לנו כי מחאת השביעייה אינה מחאתנו כי היא פוליטית".
משחקי כוח? אגו? אולי. מה שברור הוא שבישראל 2011 עדיין לא השכילו להבין את השכבות שמתחת למעמד הביניים - ולאפשר לקול הזה להשתלב באמירה הכללית. או כמו שאמר לי אחד מהפעילים הרבים ששנים רבות אומר את אותם דברים, רק בלי הלגיטימציה התקשורתית לה זוכה המחאה כעת: "האשכנזים האלה? אפילו את המחאה גנבו לנו מהפה..."
■ יוסי בן טוב הוא פעיל חברתי. לפרטים נוספים על פעילותו, ראו סרטון זה ביו-טיוב:
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
