האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים הגיש היום (ד') לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מינהלית נגד משרד הבינוי והשיכון, בשמן של 6 משפחות אשר זכאיות לדיור ציבורי על-פי נהלי המשרד ואינן מקבלות את הדירות במשך תקופה ממושכת.
על-פי העתירה, משרד הבינוי והשיכון אינו מעניק לעותרות תגמול כספי ממשי שמהווה תחליף קיום להענקת הדיור.
על-פי העתירה, מצבן של המשפחות העותרות, והסיכוי שיקבלו דירה בדיור ציבורי חרף שנות ההמתנה הארוכות, החמיר בשנים האחרונות והורע, בין היתר בשל התדלדלות מלאי הדירות בדיור הציבורי, על רקע מבצעים ממשלתיים למכירת הדירות לדיירים הוותיקים, בסכומים נמוכים ובשיעורי הנחה שהגיעו ל-90%, כמו גם בשל עליית מחירי השכירות החופשית בארץ בכלל ובירושלים בפרט.
האגף לסיוע משפטי מבקש מבית המשפט להורות למשרד השיכון לעדכן את גובה הסיוע בשכר דירה למשפחות העותרות, באופן שישקף את מחירי השכירות בשוק החופשי.
בעניין זה נטען בעתירה כי למרות העלייה המשמעותית בדמי השכירות בשוק החופשי, לא חלה עלייה של ממש בגובה הסיוע בשכר דירה שהמשפחות מקבלות ממשרד השיכון. כמו כן, לא עודכן הסיוע בשכר הדירה לממתינים לדיור ציבורי.
עוד נטען בעתירה כי המשפחות העותרות, הממתינות לדיור ציבורי מזה שנים רבות, כורעות תחת נטל שכר הדירה שעולה באופן תדיר. במקביל, הן ממשיכות להחזיק בזכאותן לדירה, אשר לא מתממשת, בשל התמשכות ההליכים ואי-עמידה בלוח זמנים סביר של משרד השיכון במימוש הזכאות להקצאת דירה.
יצוין כי אחת העותרות הינה אם חד-הורית ל-3 ילדים, אשר זכאית לדיור ציבורי וממתינה לדירה מזה כ-13 שנה.
עוד מצוין בעתירה כי התמשכות ההליכים להקצאת דיור ציבורי, על רקע אי-חידוש מלאי הדירות, חרף קיומה של תמורה מהדירות שנמכרו, מביאה ל"ייבוש באר" הדיור הציבורי ומסכלת את תכליתו של חוק הדיור הציבורי, אשר קבע כי הדירות יימכרו לדיירים הוותיקים, והכספים שיתקבלו ישמשו לרכישת דירות חדשות או לבנייתן. זה שנים ארוכות שהמשרד אינו רוכש דירות חדשות (למעט חריגים בודדים אשר אינם מעידים על הכלל) מחד גיסא, ומוכר את הדירות הקיימות מאידך.
על-פי הנטען בעתירה, משרד הבינוי והשיכון מתנה את הגדלת הסיוע הכספי בשכר דירה למשפחות בוויתור על זכאות לדירה במהלך תקופת הזכאות לסיוע מוגדל - בתקופת הביניים, עד לקבלת הדיור הציבורי, זכאית המשפחה לקבלת סיוע בשכר דירה בסכום של כ-1,500 שקל לחודש בלבד.
לפני כשנה פנה משרד השיכון למשפחות והציע סיוע מוגדל בשכר הדירה, כך שתינתן להם תוספת של 500 שקל לחודש בלבד, והכול בתמורה לוויתור על זכאותן לקבלת הדירה בדיור הציבורי במהלך תקופת הזכאות לסיוע מוגדל. זאת, כאשר התוספת הינה רק חלק קטן מדמי השכירות שמרבית המשפחות משלמות בשוק בחופשי.
בעתירה נטען כי ההצעה מעניקה למשפחות חלק קטן ממה שהן ממילא זכאיות לקבל, וכי על משרד השיכון להעניק להן תחליף קיום זמני ראוי, בדמות החזר דמי שכירות ריאליים, מבלי לדרוש מהן לוותר על מקומן בתור לדיור ציבורי.
עוד נטען בעתירה כי סדר הקדימויות של משפחות שאינן בעלות נכות רפואית לקבלת דיור ציבורי הינו מפלה ואינו סביר. על-פי נוהל משרד השיכון, המועמדים מדורגים לפי מספר הנפשות במשפחה ומשך זמן ההמתנה.
לפי הנוהל, לדוגמה, עשויה משפחה להמתין לדירה כעשור, ובהגיעה למקום הראשון ברשימת הממתינים, היא תדחק לאחור מפני שמשפחה שלה מספר ילדים גדול, הממתינה פרק זמן קצר יותר, תעקוף אותה "על קו הסיום ממש".
על-פי הנטען, המבחן שקבע הנוהל מעדיף משפחות ברוכות-ילדים ומפלה לרעה משפחות בעלות מספר נמוך של ילדים, ומעדיף תמיד את מספר הנפשות על פני משך ההמתנה.
בנוסף, נטען כי העותרות נתקלו במספר מקרים בהם זכאים שהמתינו לדיור ציבורי תקופות קצרות משמעותית מתקופת ההמתנה שלהן, זכו לדירות בדיור ציבורי ו/או לקידום מקומן בתור, באופן שאינו מובן.
העותרות מבקשות ממשרד השיכון לחשוף את הקריטריונים הקובעים את החלטותיה ואת דרכי פעילותה בפועל של הוועדה שדנה בסדר הקדימויות ברשימת ההמתנה לדירה.
העתירה הוגשה באמצעות עו"ד רוי חכמי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.