יאללה, הגיע הזמן לחזור

כבר חצי שנה מדברים על המכביזם של איווניר. מספרים על המכביזם שלו שהוא בדיוק מה שהיה חסר כל כך במכבי של השנים האחרונות והפך אותה לסחבה מרוטה. פרט אחד נשכח בהקשר המכביזם של איווניר: איווניר השחקן היה שותף למורשת הגרועה ביותר של המועדון הזה מאז ומעולם, גרועה אפילו יותר מהמורשת של הרציקוביץ' ונמני.

מוטי איווניר מתחיל את העונה הקרובה כשעל הכתפיים שלו מונח משא כבד. הוא האיש שאמור להחזיר את מכבי ת"א למסלול המקובל של קבוצת כדורגל במובן המשמעי של המלה. כזאת ששאיפה להישגים ומיצוי המקסימום מעצמה הוא מה שמנחה אותה. הפוך ממה שהגדיר את המועדון הזה עשור וחצי (זולת עונה אחת). גם קודמו של איווניר במכבי והמנהלים שהקיפו אותו שאפו למצות מעצמם את המקסימום, רק שבמקרה שלהם המקסימום היה מינימום למרחב שסביבם.

נדמה שבזה בעצם מסתכם הסיפור כולו. מי שעקב אחר הנעשה בכדורגל הישראלי בכלל ובמכבי בפרט בשנים האחרונות, יכול לקבל את הרושם שכוחות גדולים מונעים מהם מלהתקדם והם נאבקים בבלתי אפשרי כדי לקיים את עצמם. המציאות מורכבת הרבה פחות. החברה הישראלית נוטה שלא להעריך מספיק כישרון וכישורים. היכולת לקיים מועדון כדורגל מצליח מותנית בכישורים של אלה שמנהלים אותו ובתפיסה שלהם את המקצוענות כערך. מקצוענות פירושה להוציא מעצמך את מה שמתחייב מהתפקיד שלקחת על עצמך.

***

איווניר נדרש להחזיר את מכבי להיות מועדון כדורגל שיש לו קבוצה. אף אחד מקודמיו לא קיבל את הצ'אנס האמיתי לעשות את זה, והאחרים נעדרו את הכישורים לייצר אחד כזה. זאת רחוקה מלהיות משימה מופרכת. אברם גרנט עשה את זה במכבי בקיץ אחד (ואחר כך חירב אותה בתוך קיץ אחד בקדנציה השנייה שלו). לגוטמן נדרשה חצי שנה לעשות את זה בהפועל. איווניר לא נדרש לעשות את זה בקיץ אחד: הוא קיבל חצי שנה של סטאז' כדי להפוך את מכבי למועדון שזוכה באליפות בקיץ הבא ולהבטיח לעצמו את הכרטיס גם לעונה הבאה כמאמן הקבוצה הזאת.

רק נסיבות מיוחדות ייתנו לאיווניר את הלגיטימציה לעונה נוספת גם בלי אליפות. הנסיבות המיוחדות נראות כך: עונה טובה של מכבי והפסד האליפות בפוטו-פיניש לעונה חלומית של מכבי חיפה/הפועל ת"א. במחשבה שנייה, לא מומלץ לאיווניר לבנות על סגנות להפועל ככרטיס לעונה הבאה שלו. במחשבה שלישית, הסיכוי שנראה כאן בקרוב עונה חלומית מקבוצה כלשהי הוא חלומי.

***

מוטי איווניר מתחיל עונה ראשונה מהפגרה כמאמן מכבי. סיפורה של העונה הקרובה הוא במידה רבה סיפורו של איווניר. התרגלנו לקלות שבה חיפה מלקטת כמעט באין מפריע אליפויות בעיקר כיוון שאין לה תחרות, רובנו כבר מכירים בבעייתיות ובמסוכנות של מיליארדר אורח לרגע ואז נוטש. מאסנו בשיטות קיזוז אוויליות כניסיון פתטי לייצר עניין. נדמה שהליגה שלנו מבקשת לעצמה קצת יותר. חלק גדול מזה מוטל על כתפיו של איווניר. עונות טובות של מכבי מתבטאות לרוב במאבקים מסקרנים ותחרותיים על תארים, שמייצרים ליגה מעניינת ואטרקטיבית.

אבל איווניר לא צריך להיות מוטרד כרגע מרמת העניין של הליגה. יש לו קבוצת כדורגל להציל, ונדמה שלראשונה מזה שנים יש לו בעלים שמתחנן בכל כוחו שמישהו כבר יעשה את המובן מאליו.

איווניר מתחיל עונה ויוצא למסע לכפר על חלקו במורשת שהיה שותף לה כשחקן, בסופו נקבל תשובה לשתי השאלות הבאות: האם אפשר להיות בעלים בשלט רחוק של קבוצה מצליחה; והאם קבוצה נעדרת דמויות מקצועניות בתפקידי הניהול שלה זולת דובר, מסוגלת להפוך אותם לכאלה תוך כדי תנועה.

***

היכולת של מכבי להתרומם ולהפוך את העונה שלה לאליפות, מותנית ביכולת שלה להפוך את אי הוויתור על משחקים קשים לניצחון במשחקים כאלה. באליפות האחרונה שלה עם קלינגר, מכבי ניצחה פעמיים את חיפה ועוד דרבי אחד מתוך שניים. שניים מהניצחונות האלה הגיעו במאני-טיים של העונה. הניצחון הראשון על חיפה בעונה ההיא, הוציא את מכבי מהתרדמת ושלח אותה להיאבק על התואר.

ממשחקי טרום העונה שלה מצטיירת קבוצה נמרצת והתקפית, אבל משחקי טרום עונה לא מלמדים באמת הרבה על מה שקורה מהרגע שהעונה באמת מתחילה. השחקן הישראלי משוחרר כשהוא משחק במפעלים אירופיים, כיוון שלתפיסתו אין לו באמת על מה להילחם כיוון שתואר ממילא לא יהיו לו (אלא אם כן, הוא שייך לקבוצה עם מסורת באירופה - וכאלה נכון להיום יש רק שתיים בארץ). מהסיבה הזאת, אי אפשר באמת להסיק משהו מהשלישיות והשישייה של מכבי במוקדמות הליגה האירופית, כמו גם מהיכולת בגביע הטוטו. המשחקים האלה ממחישים דבר אחד: לקבוצה הזאת יש פוטנציאל. מה יקרה איתו, זה כבר סיפור אחר.

איווניר מהמר בצדק על חיימוב ומקווה להוציא ממנו אלימלך. הוא מקווה לקבל ממדוניאנין הברקה בכל משחק ולהוציא דרכו יותר מעטר כדי להפיק יותר מיצחקי, אבל בסופו של דבר העונה הזאת תקום ותיפול על הצעירים שלה, ועל היכולת של ישראלביץ', אלברמן וקולאוטי למשוך אותם למעלה כמו מבוגרים אחראים.

איווניר מגדיר את ניבאלדו ויצחקי (שחזרו מפציעות) כחיזוק האמיתי של הקבוצה העונה, אבל נוטל סיכון עצום עם ניבאלדו שלא שיחק עונה שלמה, וברגעים ששיחק בלט בעיקר בברדק שעשה בהגנה; הוא ממשיך לשחק עם זיו וסבן ומתעקש להתייחס לפציעה של סטרול כאל מכה להגנה, והתעקש שלא לחזק את ההגנה שלו בקיץ. או שאיווניר יודע משהו שאנחנו לא יודעים, או שאנחנו יודעים משהו שאיווניר היה חייב לדעת: הגנה היא האסנס לבנות עליו קבוצה, והאסנס היה רעוע מאד בעונה שעברה.