בוז'ולה זה לא רק נובו

ברנאר ז'ורז' הביט בנו בעיניים רושפות. באצבעות עצבניות הוא מולל את קצות שפמו הגדול והאפור, ונבח עלינו שוב באנגלית במבטא צרפתי כבד: "מיסיה דובף לא מוכן לסבול את זה יותר". "לא ייתכן שאתם תייצגו אותו בישראל, ולא תיקנו את היינות שלו מהלנגדוק רוסיון", רעם.

אבי פלדשטיין, היינן הראשי של יינות סגל, ואני (מנהל מחלקת יין דאז בחברה) מחליפים מבטים מיואשים ומנסים שוב: "אבל מיסיה ז'ורז', תבין, מיסיה דובף מפורסם ביינות הבוז'ולה שלו, לא ביינות מהלנגדוק רוסיון. יינות סגל רוצים להמשיך למכור בוז'ולה של מלך הבוז'ולה. מה רע בזה?".

יותר מעשור חלף מאז. שפמו של מיסיה ז'ורז', מנהל השיווק הנצחי של ז'ורז' דובף, לא איבד, כך נדמה, אפילו שערה אחת. גם קולו הרועם ומבטאו הכבד נותרו כשהיו, וכך גם בדיחותיו השוביניסטיות. לו צריך היה לשים תמונה במילון ליד הערך "צרפתי טיפוסי" זו הייתה יכולה להיות בקלות תמונתו של מיסיה ברנאר ז'ורז'.

מיסיה ז'ורז' ממשיך להסתובב בעולם עם יינותיו של מעסיקו האגדי, מלך הבוז'ולה ז'ורז' דובף, וממשיך לנסות לשכנע את לקוחותיו לשתות גם את יינות דובף מהפאיי ד'אוק (Vin De Pays D'Oc), הלוא הוא מחוז לנגדוק רוסיון (Languedoc Roussillon) הענקי. במחוז הזה מיוצרת עשירית מיינות העולם, רובם ככולם יינות זניים חסרי אופי, מהזנים הבינלאומיים הפופולריים - קברנה סוביניון, מרלו וסירה - זנים שגם אם הם בשיאם במכורתם הצרפתית, השיאים הללו לעולם לא מתרחשים דווקא בלנגדוק רוסיון.

אני כבר מזמן-מזמן לא עובד ביינות סגל, וגם ז'ורז' דובף כבר לא עובד איתם יותר. עכשיו הוא עם האחים שקד. בדרך עוד הספיק לעבור גם בחברת היבוא צרפת-ישראל. נראה שגם הם לא הצליחו למכור את המים האדומים שלו מהאזור הדרומי ההוא. עכשיו שקד ינסו. כמו שאני מכיר אותם, יש סיכוי גדול שדווקא הם יצליחו. אם לא, אולי מיסיה ז'ורז' יבוא לכאן בעוד כמה שנים ויתארח במקום אחר, לאו דווקא במרתף של דרך היין ברחוב החשמונאים, חנות הדגל של האחים שקד.

בינתיים הוא כאן, אצל היבואן החדש שלו, מרביץ תורה בכמה מלצרי יין משועממים והמומים מהצרפתי הגדול המשחרר בדיחות שוביניסטיות עבשות בזו אחר זו. "נשים אומרות לי, ברנאר, אני שונאת שרדונה, אבל אני אוהבת שאבלי", מנסה מיסיה ז'ורז' לשעשע את הנוכחים בבדיחה שהיא גם פטרונית וגם "ייננית". אף אחד לא מחייך. יכול להיות שהם לא יודעים שיין שאבלי עשוי מענבי שרדונה.

"האמריקאים הם כמו תינוקות", הוא ממשיך, "93 נקודות אצל מיסיה פארקר (הכוונה למבקר היין רוברט פארקר, הגורו של עולם היין האמריקאי, ח' ג'), והם יקנו את זה. הבריטים לעומתם מאוד שחצנים", הוא ממשיך, וחותם ברגע נדיר של מודעות עצמית: "גם הצרפתים. אבל אנחנו יודעים את זה...".

ברנאר ז'ורז' חי יין כבר ארבעים שנה; עשרים מהן אצל ז'ורז' דובף, האיש שהפך את יינות הבוז'ולה הקלילים למותג בינלאומי. מנהל השיווק שלו מדגים, תודה לאל, לא רק את מה שהבוס שלו עושה בלנגדוק רוסיון, אלא גם את העובדה הנשכחת לעתים שבוז'ולה זה לא רק נובו. הוא מציג את היינות הנהדרים מ-12 הכפרים באזור שמייצרים יין קצת יותר רציני מהפטל האלכוהולי ההוא. מלצרי היין זוכים לטעום קצת מולן א-ואן (Moulin a-Vent), קצת ג'וליינה (Julienas), קצת פלרי (Fleurie). לא בטוח שזה משכנע אותם. אני, לעומתם, נהנה מאוד, כרגיל, מהיינות הקלילים הללו שאין מתאים מהם לקיץ הישראלי הנצחי. יש לו באמתחתו גם סן וראן ((Saint Veran, מעין שאבלי לעניים, יופי של שרדונה בשליש מחיר מהשאבלי היוקרתי. ואפילו פואיי פוסה (Pouilly Fusse) אחד, שוב שרדונה, טיפה יותר מיוחס. אבל הכיף האמיתי היה ונשאר יינות הבוז'ולה של דובף, יינות שגם אם יש טובים מהם בתחום, אין מפורסמים מהם ולטעמי גם לא צריך טובים מהם. איכות היא לא שם המשחק כאן. רק כיף. Nice girls and good wines, מלהג שוב מיסיה זו'רז' ובטוח שזה מצחיק. האמת, עם המבטא ועם השפם שלו - יכול להיות שכן.