מומחים: "כל המהפכות המוצלחות היו של מעמד הביניים"

גם שנים רבות אחרי שיקופלו האוהלים בשדרות רוטשילד, ייכתבו כנראה עבודות מחקר ודוקטורטים לרוב על המחאה החברתית הגדולה והסוחפת ביותר שידעה ישראל. נכון לעכשיו, המחאה משנה פנים בכל יום ומצליחה להפתיע אפילו את האנשים שמובילים אותה, אבל האם אפשר כבר היום לומר משהו על עתידה? חוקרים מתחום מדעי החברה מותחים קווים לדמותה ומנתחים את ייחודה.

"לאור הדעיכה הקלה בסיקור התקשורתי והמעבר לשלב התוויית המטרות מול ועדת המומחים של הממשלה, נראה שהמחאה נמצאת בפרשת דרכים, אבל זה לא חדש. כבר מהשבוע הראשון היה נראה כל הזמן שהיא על פרשת דרכים", מאבחן ד"ר אפרים דווידי, מרצה למדעי המדינה והיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון, המעורב באופן פעיל במחאות. "הסיבה לכך היא שזו מחאה ספונטנית, המבוססת על איזושהי אווירה, איזו רוח של הזמן, זייטגייסט שתפס את ההמון והוא יכול לשנות כיוון בכל כמה דקות. הממשלה יודעת את זה ומנסה למשוך זמן, אך עד עתה הזמן עבד דווקא לטובת המוחים".

* במה ייחודה של המחאה, מה איפשר לה להצליח כל כך?

"אף שהמחאה התחילה באופן הכי ספונטני שניתן להעלות על הדעת, מנהיגיה התארגנו די מהר ואמרו, 'נתמודד לא רק בכרזות ובצעקות. אם הממשלה מנסה לטעון נגדנו תוך שימוש במונחים מעולם הכלכלה, אנחנו נעמיד מול כל מומחה שלהם מומחה שלנו'. המוחים מדברים בגובה העיניים, והתוצאה היא העצמה של המוחים. אין רגשי נחיתות במחאה הזאת. ויקי קנפו, שהייתה מאוד פופולרית, לא באה עם הידע. היא רק באה לבקש. זו מחאה מתוחכמת יותר".

המחאה מתחילה באינטואיציה

ד"ר נורית שנבל, חוקרת מאוניברסיטת תל אביב בתחום הפסיכולוגיה החברתית, סבורה שהייחוד של המחאה הוא באופן שבו התפתח רעיון המחאה בקרב אזרחי המדינה. שנבל, החוקרת את האופן שבו מתגבשות תפיסות מוסריות, מראה במחקריה כי בשלב הראשון יש אינטואיציה (למשל, "עונש מוות הוא דבר רע") ורק אחר כך מצטיידים במונחים ובטיעונים שיגבו אותה. "אינטואיציה מוסרית מחוסרת אחיזה במונחים ובטיעונים, לא תוכל להתגבש לכלל שיפוט ומעשה אקטיבי, אך היא תטריד כל עוד תהיה תחושה שהדבר המוסרי לא נעשה", היא אומרת.

"למשל, המוחים שזעקו 'קוטג' אינו צריך לעלות שמונה שקלים' לא ידעו לומר מדוע בשוק חופשי אסור לקבוע מחיר כזה, אך הם הבינו שזה 'לא בסדר'. רק לאחר שהמחאה החלה, צצו המומחים שהתייחסו לריכוזיות, פיקוח ורווח מוגזם לטייקונים, ועשו השוואות ליוקר המחיה במדינות אחרות. כך, הרגשה אינטואיטיבית שהתגבשה במשך שנים בקרב פלחים באוכלוסייה הישראלית, ולפיה יוקר המחיה הוא 'לא בסדר', קיבלה גיבוי בטיעונים וברעיונות שאפשרו את המחאה.

העם רוצה דבק חברתי

פרופ' דניאל בר-טל, חוקר פוליטי מאוניברסיטת תל אביב, מדגיש את חשיבותו של המגזר שהחל במחאה. "זו מהפכה של המעמד הבינוני, של המיינסטרים, של הפלח הכי גדול בעם - היום 28%, לפני עשור שיעורו היה 33% - וזה שלכל יתר הפלחים הכי קל להזדהות איתו. כשהפנתרים השחורים או ויקי קנפו קראו לעם להצטרף, מעטים הזדהו".

* כי כשהמיינסטרים מציע חיבוק סולידרי המיעוטים רוצים להצטרף, אבל לא להיפך?

"גם בגלל זה, אבל גם משום שמחאה של מעמד הביניים היא תמיד הרבה יותר מתוחכמת בניהול שלה, ברעיונות שהיא מגבשת. למעמד הביניים גם יש אורך נשימה. כל המהפכות המוצלחות היו של אנשי מעמד הביניים, למשל לנין ברוסיה, רובספייר במהפכה הצרפתית".

* והמהפכות האלה באמת עזרו לבסוף למעמד הביניים שיזם אותן?

"בהחלט. יש הילה שיורית של המחאה, שנשארת אחריה לפחות איזשהו פרק זמן. מהפכת הסטודנטים בצרפת בשנות ה-60 של המאה הקודמת הביאה להחלפתו של דה-גול, והממשלה שכיהנה מיד אחריו הייתה חברתית יותר. באחרונה פורסם מחקר שהראה כי אפילו מחאת הפנתרים השחורים שינתה משהו, אף שנחשבו מחאה שולית".

המחאה הנוכחית הצליחה ללכד כוחות בחברה הישראלית שבדרך כלל אינם פועלים יחד ולצרף אליה מחאות ממחאות שונות. בסיבוב במתחם האוהלים בשדרות רוטשילד שבתל אביב, אפשר לראות אוהלים של כל תנועה חברתית כמעט. "זה די מדהים", אומר ד"ר דווידי, "כבר ראיתי בעבר מחאות של 20 איש שהתפלגו לשני מחנות וכל צד זעק שבעצם הוא המקופח יותר, והנה כאן, הסיסמה 'העם דורש צדק חברתי' הצליחה לאחד את כולם. גם הערבים התאחדו תחתיה ומרגישים חלק מ'העם'. בגינת לווינסקי, עובדים זרים הם 'העם'. זו לא הייתה החלטה מודעת לצרף את כל השבטים האלה יחד, אלא נוצרה תודעה תרבותית שאפשרה את זה".

נראה כי שוב מדובר בקסם ההזדהות עם מעמד הביניים. "כאשר השוטרים מגיעים להפגנה, המפגינים קוראים להם להצטרף ואומרים שמדובר גם בזכויות שלהם, והנה גם נשות השוטרים הגיעו בשבת שעברה להפגין. השוטרים עומדים כאן מול אנשים שנראים להם דומים להם. זה לא שוטר בריטי מול מפגין פקיסטני", אומר דווידי.

שנבל מצננת מעט את ההתלהבות ומעירה כי לא בטוח שהלכידות הזאת תשרת את כולם. "כאשר יש זהות משותפת, בדרך כלל מי שמרוויח מכך הוא הקבוצה החזקה. הדרישות הספציפיות של הקבוצות הקטנות ייטשטשו. עם זאת, נעים לבוא להפגנה ולראות מגוון של אנשים פועלים יחד".

לדברי בר-טל, "מנהיגי המחאה עושים הרבה כדי לשמור על האיחוד, אפילו לשלוח את איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, לדבר עם נציגי מועצת יש"ע". בר-טל מסביר כי הקבוצה יוצאת מגדרה כדי להתעלות מעל ההגדרות הרגילות של המרחב הפוליטי. "המפגינים מתעקשים להגדיר את עצמם כ'לא פוליטיים'. זה די מוזר. בסך הכול הם עושים פעולה פוליטית בכלים פוליטיים. רק בישראל, שבה פוליטיקה היא קודם כל עניין של יונים מול נצים חייבים להגדיר אג'נדה חברתית כ'לא פוליטית' כדי שיהיה מותר לדון בה בלי שיעשו לקבוצה דה-לגיטימציה. לכן המוחים אומרים 'אנחנו לא פוליטיים', כלומר אנחנו לא מוכנים לדבר בשיח שהשלטון ניתב אותנו אליו עד היום, שבו הנושא הכי חשוב הוא הביטחוני ואין בלתו".

עם זאת, אומר בר-טל בעצב, "כשדיברתי עם המוחים הם אמרו שאם יקראו להם לשירות מילואים, הם ילכו. כלומר, אפילו הם מסכימים למצב שבו השיח הביטחוני בישראל מוחק את השיח החברתי".

"לא ממש אוהלים ושותים"

מי בכל זאת נשאר מחוץ לתחומי הקבוצה במחאה? נתניהו והטייקונים, אבל בר-טל מבהיר: "לא כל מי שצועק נגד נתניהו באמת מתנגד לשלטון שלו. רבים אומרים 'אני לא צועק על נתניהו כדי שיוחלף אלא כדי להסיט אותו מדרכו'". דווידי מוסיף כי גם בין הקבוצות "קיימים מתחים מתחת לפני השטח, אבל משאירים אותם ליום שאחרי".

* אולי כי אנשים פשוט נהנים מהמחאה ולא רוצים לסכן אותה, אפילו במחיר הדחקה של נושאים בוערים?

דווידי: "אני לא יודע למה אומרים שאנשים נהנים שם. אנשים עזבו עבודות, נותנים שם 12-14 שעות עבורה ביום, לא ממש אוהלים ושותים. זה לא כל כך כיף אם אתה לא בן 20".

* אילו גורמים יכולים לאיים על קיום המחאה?

בר-טל: "בימים האחרונים החלו לדבר על פינוי המאהלים ועולה שאלת ההתנגדות לפינוי, אולי התנגדות אלימה. זו שאלה שיכולה לפלג".

דווידי: "כבר היום יש במאהל קבוצות קטנות שקוראות לאלימות, אבל זו קבוצה קטנה שנעצרה בכל פעם, וגם אין ספק שבסוף השהייה באוהלים תימאס, ולכן חלק מהעניין הוא לנתב את הפעילות למקום שבו היא תפגע פחות בשגרת החיים".

* איך אפשר לתרגם את המחאה לפעילות ארוכת טווח?

בר-טל: "אפשרות אחת היא להקים את מפלגת הצדק החברתי, אבל קשה מאוד להסיט אנשים מדרכם המפלגתית, ולכן יש לתרחיש כזה סיכוי הצלחה נמוך. עלה רעיון מעניין אחר, שהמוחים יתפקדו למפלגותיהם ויקדמו בפריימריז את המועמדים החברתיים. מטה בלתי מפלגתי יספק הכוונה ודוחות לגבי המועמדים במפלגות שכדאי להצביע להם".

שנבל סבורה שהשינוי כבר התרחש: "אנשים אינם משנים את דעתם על נושאים בזכות טיעונים. הם משנים אותה בעקבות חוויות, פעולות, אווירה חברתית. מי שמצא את עצמו מגיע להפגנה למען נושא חברתי, היום קל לו יותר להגדיר את עצמו אינטואיטיבית 'חברתי', וזה ישפיע על המדינה במשך עוד שנים רבות".