כשהכבשים שותקות, הדובים נוהמים

אז הנה, התעשייה הפיננסית מספקת לנו סופה חדשה: שרשרת הורדות דירוג. כאשר נקודת המבט של חברות הדירוג כל כך צרה (הרחבתי על כך לפני שבועיים), וכאשר המשקיעים בעולם מוכנים להמשיך להיות מובלים-באף על ידי מי שטעו בגדול לאורך השנים, אפקט הדומינו של הורדות דירוגים הוא בלתי נמנע - בבחינת 'אם ארה"ב לא בטוחה, אז גם צרפת גם לא', וכך הלאה. כאשר זו המציאות, יומה של ישראל גם הוא יגיע. בנוסף, מדברים אולי כרגע על חברות, אך יגיעו אחר כך לאשראי עסקי ופרטי.

הצעתי לחיפוש מודל אלטרנטיבי למודל הדירוג הלא רלוונטי - מודל שיניח קיימות כלכלית עולמית, ובכל מקרה יחדש את עצמו לאור כישלונו - לא התקבלה בינתיים. אל תדאגו. לא ציפיתי שמטור ב"גלובס", שנכתב על ידי מנתח טכני שמנהל תיק השקעות וירטואלי המנוהל בקונספט הוליסטי, תצא הבשורה לעולם (מסתפק בעולמנו - קוראי הטור ושותפיו). את המחיר של הדבקות בדרך הדירוג אנחנו משלמים בימים אלו; העולם בחר להמשיך להתאבד על הקונספט המוטעה, ונכסינו מובלים כצאן לטבח.

הכל יחסי

איינשטיין, שגם הוא - ואני לא מתיימר לטעון לזהות אינטלקטואלית - הגיח לתודעה העולמית כאאוטסיידר, טען שהכל יחסי. זכרו זאת. AAA ,AA פלוס וכדומה, אלו רק סמלים. שנים של עבודת אלילים הפכו אותם למקודשים. אבל, מלכתחילה הם היו סמלים יחסיים, וכך גם צריך להתייחס אליהם. משקיעים צריכים לשים את הכסף שלהם איפשהו, והם ישימו אותו איפה שהם ירגישו יחסית הכי בטוח ורווחי. לא חשוב אם ליחסית הזה קוראים AAA או AA פלוס.

דרך אגב, במאמר מוסגר, הייתי שוקל לתבוע את חברות הדירוג על מתן דירוג AAA למדינה כלשהי, ובוודאי לחברות. 100% ביטחון? קריאה בספרי ההיסטוריה מלמדת שאין כזה דבר. לכן, AA פלוס הוא אולי הדירוג הגבוה ביותר שראוי להיות מוענק למדינה או חברה (AAA זה לאלוהים, כמו שאמרה המורה בכיתה ב'), דירוג שמשאיר פתח קל, סטטיסטי או כזה שמכבד את תפיסת הברבור השחור, שמשהו ישתבש.

אם הכל יחסי, אזי השקעה במניות תמשיך להיות אטרקטיבית בהכללה. חברות מרוויחות כסף, אין להן הוצאות בריאות, ביטחון וביטוח לאומי, חברות יכולות לנייד עסקים ועיסוקים, וחברות גם משלמות דיבידנד.

כבר כתבתי מספר פעמים את המונח "מדינת קניון המניות", שמתאר מציאות שבה אם נסתכל על כלכלת כל חברות הקניון באופן מצרפי, נקבל כלכלה של מדינה בעלת פוטנציאל כלכלי AAA (מה יש, גם לי מותר, לא?).

שגרת הקניון בימי טלטלות

מה אנחנו עושים בקניון בימים אלו? כמיטב יכולתנו. מה זה אומר? הנה:

מנסים לראות כיוונים מבעד לערפל המאניה-דפרסיה: כשרואים כיוון - פותחים או סוגרים הגנות ומנסים לחסוך חלק מהנפילה, או חלק מעוצמתה הנובעת מהבטא של התיק. כאשר השוק מתפרע במידה שאי אפשר לרכוב עליו, עוזבים אותו לנפשו. נכון ליום חמישי בערב, מצב המניות הוא כל כך קיצוני למטה, והנטייה המוצהרת שלנו היא לא לפתוח הגנות כל עוד ה-S&P500 מעל 1,097.

אחד המדדים הטכניים שמלמדים על המצב הקיצוני, שהוא הזדמנות קנייה, הוא מדד ה-BPI אשר מודד את אחוז המניות שנמצאות במצב רכש. המדד נמוך כרגע (אחוז נמוך של מניות במצב רכש) כמו בימי המשבר המדכאים ביותר.

עובדים בעדינות עם תיק המניות - בשלב הזה, כאשר הערפל הטכני כבד, התנועה הטכנית נעשית באמצעות ההגנות והניתוח הטכני של מדד S&P500. בכל הקשור למניות, הרציונאל העסקי שהביא לקנייתן הוא החשוב כרגע לשאלה האם להמשיך להחזיק בהן או למכרן, שכן מרבית המניות בעולם נמצאות במצב טכני גרוע זהה. יתרה מכך, אנחנו מנסים לקנות דווקא מניות שירדו הרבה, שוב, כאשר הרציונאל העסקי תקף. קונים פאניקה.

הנטייה היא ללכת למניות עם שווי שוק בינוני וקטן, כי אלו יעלו הרבה כשהשוק יעלה.

ממשיכים לא לקרוא יותר מדי כותרות של המדיה הפיננסית, ולא להשתתף בשיחות על חורבן העולם: אנחנו לא קופצים מאושר בכיכרות העיר (תפוסות כרגע על ידי דורשי הצדק החברתי), אלא פשוט עושים את העבודה. הזרקת כותרות שליליות למוח, היא לא חלק מהמודל עליו העבודה שלנו מבוססת.

זיו סגל, A level 2 Chartered Market Technician. שותף-מייסד ואסטרטג השקעות ראשי בחברת Green Ocean. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.