הספין של האוצר: צה"ל אויב האומה

1.כשאלוף משנה אמיר ברעם נכנס באפריל האחרון לפקד על חטיבת הצנחנים, הייתה לו בקשה קטנה: שכל לוחם בחטיבה יזרוק שני רימונים חיים במהלך תקופת האימון, שנערך ברמת הגולן.

ברעם, שגדל ביחידת העורב החטיבתית, פיקד על הסיירת וגם על מגלן, יודע שלוחם בחיזבאללה זורק הרבה יותר משני רימונים חיים. לארגון הזה אין מטוסים וצי של רכבי ליסינג, אבל הם לא חוסכים בהכשרה של לוחם החי"ר. הם אפילו משקיעים יותר, עד כמה שזה מפחיד לומר. זו אחת הסיבות שכבר מזמן לא קוראים להם בצה"ל "מחבלים". לא יעלה על הדעת שחייל יגיע ללבנון כשהפעם האחרונה והיחידה כמעט שבה זרק רימון הייתה בטירונות - זה מה שעבר כנראה בראשו של ברעם.

אבל אל"מ ברעם נתקל בכמה גבות מורמות. בחטיבה היו מי שחשבו ששני רימונים חיים במכפלה של כל לוחם בחטיבה, זה הרבה מאוד כסף. ברעם כמובן התעקש. הכי הרבה, הוא אמר, נקצץ בתחמושת אחרת.

הסיפור הזה, שלא מגיע מדובר צה"ל אלא משירות המילואים של כותב שורות אלה, מכניס קצת לפרופורציות את כל מי שסבור כי צה"ל חי בבזבזנות מתמדת על כל זרועותיו השונים. באותם מילואים אפשר היה לפגוש למשל חדרי אוכל מעופשים, עם קני ציפורים שמדי פעם עושות את שלהן הישר אל צלחתו של הלוחם. סיפור אמיתי.

הסיפור של צה"ל הוא לא בהכרח בבזבזנות, אלא באופן חלוקת הכסף. אם תרצו, בזהות הגורם המבזבז. חדרי אוכל מעופשים לא תמצאו בחיל האוויר למשל. שם, רב הסמל הפלוגתי לא צריך לקבץ נדבות, אין צורך בערבי גאלה עם בעלי הון כדי לרכוש מקרר חדש. רק בחיל האוויר יכולים להתלבט בין F-15 ל-F-16, לבחור אחד ואחרי זמן קצר לרכוש גם את השני. לומר שזהו מטוס העתיד, אבל אחרי חמש שנים לומר שבעצם F-35 הוא מטוס העתיד. למרות שאת זה ידעו כבר לפני עשור.

2. סביר מאוד להניח שאפשר לקצץ בצה"ל. סביר שאפשר לעשות את זה גם בכוח האדם, אם כי קיצוץ כזה כבר נעשה בפועל מזה שנים. אפשר וצריך להעלות את גיל הפרישה לאנשי קבע בעורף ואפשר וצריך לקצץ בתקציב שמופנה בין היתר לכאלה שפרקו את הכתף בדרך לשק"ם, מתישהו ב-1986.

אבל מה שעושה ביומיים האחרונים משרד האוצר זה לא "סדר חברתי חדש" כפי שמבקשים לעשות אנשי רוטשילד, אלא ספין חדש. עוד ספין. צה"ל הוא האויב, משם תגיע הגאולה. ולא רק שצה"ל הוא האויב, אנשי הקבע הם האויבים. כי את האוצר פחות מעניין הכסף כמו שמעניין אותם לשלוח הביתה כמה שיותר עובדי מדינה. קוראים לזה אידיאולוגיה, לא כלכלה. את האידיאולוגיה הזאת הצליחו באוצר להשריש היטב בציבור, שהורגל כבר להאמין שהאויבים הכי גדולים הם עובדי המגזר הציבורי, בהם גם אנשי הקבע. עכשיו זה רק תירוץ, הטיימינג המושלם להפוך משבר להזדמנות.

3. במשרד האוצר שוב חוזרים על התוכנית הישנה, לקצר את שירות החובה של גברים לשנתיים וארבעה חודשים, במקום שלוש שנים. גם זו דוגמא לפתרון לא כלכלי ובטח לא חברתי.

לוחם בצה"ל "מבלה" את רוב זמנו בשטחים, וכדי לעמוד במשימות הקיימות, קיצור שירות החובה יחייב פגיעה באנשי המילואים. זה לא כלכלי כי המשק יפסיד יותר מאבדן ימי עבודה, וזה לא חברתי כי שוב אותם אנשים ואותן משפחות יישאו בנטל, שרק ילך ויגדל. אבל באוצר מצאו פתרון גם לזה: לבטל את התעסוקה המבצעית של חיילי מילואים. אם הדבר היה תלוי בכותב שורות אלה, צה"ל ותושבי השטחים היהודיים כבר מזמן היו עושים מעשה ציוני ועוברים אל הגליל והנגב, כך שבהחלט אפשר היה גם להקל על המילואימניקים וגם לקצר את שירות החובה. שזה משהו שבאוצר בחיים לא יעזו לומר הרי. ומכיוון שזה לא יקרה כנראה בממשלת שטייניץ-נתניהו-ליברמן, קשה שלא להגיע למסקנה שאנשי האוצר חיים במדינת לה-לה לנד. או כמו שאמרו עליהם אתמול במשרד הביטחון: "הם לא מבינים בכלכלה, לא בחברה ולא בביטחון".