"לא רוצה לממן לדפני ליף דירה ליד הבימה"

מחאת האוהלים על פרשת דרכים: ריבוי דרישות מצד המפגינים, חילוקי דעות בתוך המחנה וחוסר בהירות באשר לכיוונה של ספינת המחאה. ברקע, צוות רוטשילד בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג החל לעבוד על התוכנית הכלכלית החדשה, שאמורה לספק מענה לדרישה ל"צדק חברתי". אלא שההגדרה ל"צדק חברתי" גוררת גם היא מחלוקת: האם יש להיטיב עם מעמד הביניים והעשירונים העליונים - או לסייע דווקא לשכבות החלשות?

במכתב שהעביר ל"גלובס" יוני כהנא, יזם היי-טק העומד בראש הסטארט-אפ מובי-אפ (MobiApp), הוא מתאר גישה אחרת למחאה: נכונות לוויתורים נוספים מצד מעמד הביניים לטובת העשירונים התחתונים.

כהנא ואשתו, זוג צעיר הממתין לילד ראשון, מתגוררים בתל-אביב. הוא נולד וגדל בעמק יזרעאל ועבר למרכז, שם נחשף לפערים הגדולים בין המרכז לפריפריה. "צדק חברתי", כדבריו, הוא לקיחה ממעמד הביניים המתגורר במרכז הארץ ונתינה לשכבות החלשות יותר, בעיקר בפריפריה. וזהו מכתבו:

"המחאה היא לא מחאה לצדק חברתי. זו מחאה להגדלת הפערים בין העשירונים התחתונים לעשירונים של המעמד הבינוני-עליון.

"אני שמאלני, בן 33, אני ואשתי זוג צעיר (בקרוב עם ילדה) מהעשירונים הבינוניים-גבוהים; תל-אביבים, עובדים קשה, משלמים מסים, בעלי השכלה אקדמאית, עשינו צבא. לכאורה זאת המחאה שלי, ומטרת המחאה היא לעשות לי חיים יותר טובים. אבל, זה לא צדק חברתי, זה לא קידום אוכלוסיות חלשות, זה לא שואף לצמצום פערים - זאת מחאת שקר.

"לפני שילעיזו, אציין שיש הרבה דברים שדורשים תיקון במדינה שלנו. תמיד הצבעתי לשמאל, וכנראה שגם בבחירות הבאות אצביע לשמאל. אשמח לעבוד פחות, לשלם פחות מסים ולקבל יותר. אשמח לקבל בית זול במרכז וחינוך חינם ובאופן כללי שהחיים יהיו טובים יותר, ואגב - אני גם בעד שלום עולמי.

"אבל לפני שנותנים לי ולרוב המוחים, מעמד הביניים והעשירונים העליונים, יש לטפל באוכלוסיות בעשירונים הנמוכים, במשפחות קשות-יום שעובדות ולא חולמות על בית באזור המרכז, אלא על שיכונים. קודם יש לטפל בפריפריה האמיתית (למי שלא מבין: פתח-תקווה, ראשון-לציון ואפילו נתניה זה לא פריפריה), ביישובים בצפון (לא צפון השרון) - בקריית-חיים, קריית-שמונה, טבריה, ביישובי הדרום אופקים, שדרות, ירוחם וכו'.

"לא, אני לא רוצה לסבסד דיור ציבורי מוגן באזור המרכז. אני לא רוצה לממן במיסיי את דפני/סתיו (כסמל, כיוון שהן פני המחאה), שרוצות לגור רבע שעה הליכה מכיכר רבין או כיכר הבימה. אני לא רוצה לממן את את חבריי שרוצים לקנות בית בתל-אביב או בגבעתיים, אני לא רוצה לממן את את הטיסות לחו"ל או עגלת מוצי ב-5,000 שקל (מתברר שיש גם עגלות ילדים ב- 1,500 שקל). אשמח אם יהיה להם כל זאת ועוד, אך לא על חשבוני.

"אני רוצה שכספי המסים יממנו את ויקי כנפו (כסמל, כאישה עובדת מהפריפריה), את הפיתוח בדרום או בצפון, דיור מוזל בגליל העליון, רכבת לאותם מקומות, עידוד תעשייה בעמק הירדן, חינוך חינם למי שידו לא משגת (לא למי שהשנה נאלץ לקצץ בחופשה השנתית).

תלמדו לנהל את החשבון שלכם!

"למען הסר ספק, אני נהנה לגור בתל-אביב (אגב, אנחנו גרים בשכירות), ואני משלם על כך מחיר יקר; אבל אני לא מצפה מהמדינה לממן אותי. המתנתי 3 שבועות כדי שהדרישות יגובשו ואז אוכל להבין אם אני בעד או נגד המחאה, אבל כיוון שדרישות מנהיגי המחאה נשארות לא ברורות (למרות מסיבות העיתונאים), אאלץ להתייחס לדרך ולמנהיגים, כי פני המחאה כפני המנהיגים שלה. זו מחאה של אנשים שרוצים שחיים טוב ורוצים לקבל עוד, גם אם זה על חשבון החלשים, כי בסופו של יום יש מגבלה למשאבים.

"עבדתי קשה בשביל להגיע למה שיש לי, לא קיבלתי עזרה כלכלית, ועבדתי עוד כתיכוניסט (ומאז עוד לא הפסקתי לעבוד) - ולמדתי דבר מאוד חשוב: לחיות ממה שיש לי, לשאוף ליותר - אבל לא לצרוך יותר מיכולתי ואז לגלות שאין לי ממה לחיות.

"אני קורא ושומע את התגובות על כיצד אנשים שמרוויחים סכומים יפים - ולא סוגרים את החודש. אני אומר להם: תלמדו לנהל את החשבון שלכם! אנחנו (אגב , זה נכון גם לגבי מדינות - ראו מקרה ארה"ב) צריכים לחיות לפי יכולתנו. כאשר הייתי סטודנט לא יצאתי למסעדות, לא טסתי לחו"ל, גרתי במעונות עם שותפים כל עוד לא היה לי כסף, ומאז ועד היום אני מקפיד לחיות על-פי מה שיש לי.

"לפעמים זה לא נעים, אבל צריך לקצץ, ומי שמרוויח 12 אלף שקל נטו ולא מצליח לסגור את החודש - צריך לבחון איפה אפשר לקצץ; אולי לעבור לשכונה פחות מפוארת, אולי לעבור לעבוד בעבודה יותר קשה, אולי למכור את האוטו ולנסוע באוטובסים. אל תברחו מהאחריות האישית שלכם לחיים שלכם.

"תמיד נחמד לשמוע מהורינו איך פעם המדינה תמכה באזרחים, והיו הרבה יותר שירותים ציבוריים, והדיור היה זול, והחינוך היה טוב. אלא שבאותה נשימה חשוב לציין שפעם אנשים לא ידעו מה זה חו"ל, בית פרטי באזור המרכז היה חלום, 80 ימי מילואים היה מקובל, והשחיתות ופרוטקציה היו בכל חלקה טובה.

"אני שמח שהמחאה גרמה לדיון ציבורי, הוציאה את הציבור מהאדישות ודורשת שינוי סדרי עדיפויות, אך השינוי הנדרש אינו השינוי שמנהיגי המחאה מובילים אליו. למחאה שתהיה באמת למען הפריפריה ותקרא לתמיכה בעשירונים התחתונים, להכנסה למעגל העבודה של אוכלוסיות נכשלות - אצטרף בשמחה".