פטרבורג זקוק לקאמבק

כשנודע השבוע כי פרופ' יצחק פטרבורג עושה את דרכו לשדה-התעופה בן-גוריון, הודיעה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כי היא מוכנה להוציא לו צו עיכוב יציאה מן הארץ. היא אמרה את זה כמובן כהלצה, אחרי שעות ארוכות שבהן נציגי הרופאים והאוצר לא הצליחו להסכים על זהות האדם שישמש כמגשר בין הצדדים. כשפטרבורג התקשר כעבור מספר דקות והודיע כי החליט להישאר, ביניש חייכה חיוך רחב.

הוויתור הזה של פטרבורג על נסיעה לחו"ל עשוי ללמד מעט על האצילות של האיש. מנגד, הוא עשוי ללמד גם עד כמה הוא זקוק לקאמבק. מאז שסיים ב-2005 את תפקידו בסלקום, בעקבות חילוקי דעות עם הבעלים נוחי דנקנר, הוא לא עמד בראש של ארגון גדול. פה דירקטור, שם עמית במכון מילקן, לאחרונה סמנכ"ל ומנהל מערך המוצרים הממותגים בטבע. גם את התפקיד הזה הוא צפוי לעזוב בקרוב אחרי שנה בלבד.

כבר בבוקר שלמחרת אותו דיון בבית המשפט העליון (ג'), פטרבורג החל לעבוד. נפגש עם הרופאים, אחר-כך עם האוצר, מאוחר יותר עם שניהם ביחד. שעות על גבי שעות, יום אחרי יום.

"הוא מאוד חכם, מאוד רציני ומאוד חרוץ", מעיד עליו אחד הנוכחים בפגישות. הוא מתאר אדם שיורד לפרטים הקטנים "מבלי לאבד פוקוס".

לפטרבורג יש משימה קשה, כמעט בלתי אפשרית: לגשר לא רק על הפער התקציבי בין הצדדים, אלא בעיקר על חוסר האמון ביניהם.

במובן הזה הוא נראה מתאים לתפקיד: מצד אחד רופא, מי שניהל את בית-החולים סורוקה ויודע בדיוק מה גורם לרופאים לשבור את הכלים היום ולחפש את עתידם בהיי-טק; מצד שני האיש ניהל קופת-חולים עם למעלה מ-30 אלף עובדים ותקציב של מיליארדים.

זה איש שגם פיטר מאות עובדים כשניהל את סלקום. הוא מבין את הצד של המעסיק לא פחות מזה של הרופא, ובטח יכול להבין מדוע המדינה מתעקשת על שעון נוכחות.

אם פטרבורג יביא את הצדדים לחתום על הסכם אחרי 150 ימי מאבק, מערכת הבריאות תהיה חייבת לו תודה ענקית. אבל המרוויח הגדול יהיה גם פטרבורג עצמו, שעשוי לעלות שוב על הסוס.