נא להכיר: העיתונאים שנמצאים במרכז סיקור המחאה

חייהם של העיתונאים שנמצאים במרכז סיקור המחאה רוויים בשמחה גדולה על מה שמתרחש, לצד דילמות הקשורות במידת האתיקה העיתונאית. בעבור חלקם הנושא החברתי הוא בראש סדר יומם כבר שנים. כתבים אחרים היו בעולמות תוכן שונים אבל ידעו לנצל מומנטום ולהשתלב בהלך הרוח הכללי.

נדב איל: "התפקיד שלי היה לנסות ולנסח את המודעות"

לפני שנדב איל הפך לאיש חדשות חוץ, עיקר עיסוקו היה התחום המדיני והפוליטי. חברתי הוא לא היה. עד שיצא לשנתיים של לימודים בבריטניה, ועם שובו לישראל הלך לקניות בסופר.

"ראיתי שהחלב עולה יותר והשמן עולה יותר. ושם, בבריטניה, מרוויחים הרבה יותר מאיתנו, ואין להם עץ זית אחד ולא את הפרות המניבות ביותר", הוא מספר. "הסתובבתי במשך חצי שנה כועס, כי מאז שחזרתי מלימודים באנגליה הבנתי שמתבצע פה עושק מאורגן.

"הסתובבתי עם הדימוי בראש של אנשים שחושבים שהם קונים מוצרי צריכה רגילים ושהם קונים בעולם של משק חופשי, כשזה בעצם הפוך לחלוטין. נהייתה בי ההכרה שכל הוויכוח הישראלי בין סוציאל דמוקרטיה לשוק חופשי הוא מזויף לחלוטין. אין שוק חופשי אמיתי - ומאידך גם אין מדינה סוציאלית".

איל רצה שהדבר ייכתב, אבל הבין שזה לא התחום שלו. "ניסיתי לעניין בזה עיתונאים אחרים שיכתבו על זה, דיברתי גם עם חברים שלי שנמצאים בתחומים הציבוריים. לא חשבתי שזה תפקידי, הטור שלי מתמקד במציאות הגלובלית".

עד שלבסוף הוא נתן לדבר לצאת ושחרר במשך חודש בין פברואר למארס 2011 שלושה מאמרים שגררו אלפי תגובות. "המאמרים עסקו במצבו של מעמד הביניים, ביוקר המחיה ובמערכת הפוליטית. זה השתמע בצורה ברורה מדברי במאמר 'לשבור, לזכור ולחיות' - שהציע לשבור את המטריקס. הוא קבע כי המצב של מעמד הביניים בישראל איננו יציב עוד, שהוא לא בר-קיימא ושהוא חייב להסתיים בצורה של שינוי מאוד גדול. האנשים החלו להגיע לתודעה".

- ובכל זאת, בכל מה שקורה עכשיו, למרות שהצתת את הנושא, אתה לא עושה שימוש במדיום אחר שאתה עובד בו, ערוץ 10.

"אני חי עם זה בשלום. התפקיד שלי הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 10, ב'מעריב' אני כותב טור במוסף שבת, ובכך אני ממשיך. זו הפרדה בריאה".

- אולי אתה נדרש, עם הידע ויכולת הניסוח שלך את המציאות, בצד של הנהגת המחאה?

"זה בכלל לא עלה על דעתי. אני מאוד רחוק מזה. אחרי המאמרים שלי אנשים שאלו מה צריך לעשות עכשיו, והתשובה שלי הייתה: 'דבר ראשון להגיע למודעות'. התפקיד שלי היה לנסות ולנסח את המודעות. ניסיתי לתרום מה שאני יכול למודעות, ואני מקווה שזה תרם".

קרן מרציאנו: "אמרתי לפני כל שידור, תזכרי שאת צריכה גם לדווח"

מאז החלה מחאת הדיור ששוטפת את הציבור, "תוכנית חיסכון" בהגשתה של קרן מרציאנו נולדה מחדש. הרבה יותר שטח, הרבה יותר דיונים משמעותיים באולפן - וגם הרבה יותר זמן והרבה יותר רייטינג. התוכנית, שנחשבה לצרכנית בעיקרה, זינקה בנתוני הצפייה שלה.

"אני הרבה יותר אוהבת את 'תוכנית חיסכון' בחודש האחרון, זה לגעת בעצבים הכי חשופים בחברה הישראלית", אומרת מרציאנו.

היא מרגישה שלתוכנית הכלכלית שלה ולאחרות יש חלק משמעותי במתרחש ברחוב. "פתאום כל מהדורות החדשות נהיו 'תוכנית חיסכון'. בין כל הגורמים להתעוררות המופלאה שקוראת ברחוב, אפשר לומר גם שהנפח המאוד גדול שתופסת התקשורת הכלכלית היווה טריגר לכל ההתעוררות הזה. אנחנו אחד הגורמים. דיברנו הרבה על יוקר המחיה והמיסוי ועוולות צרכניות, ובסוף אתה רואה שהדברים התנקזו לכדי זה".

- ובכל זאת, את הקפדת לא לבחור בתמיכה גלויה במתרחש.

"כן. אני חושבת שצריך להביא את שני הצדדים של המטבע - עמדת הממשלה והמפגינים. אמרתי שעצם המחאה מאוד מוצדקת. יש משהו מאוד מרענן שאנשים יוצאים לרחובות, הם יוצאים מכל הסיבות הנכונות.

"מצד שני, זיהיתי, בעיקר בראשית המחאה, חוסר מיקוד מאוד ברור לדרישות המפגינים. זו סיבה נוספת לאובייקטיביות, זיהיתי שיש חוסר מיקוד ולא רציתי ללכת באופן עיוור אחר המאבק מבלי ציין את נקודות התורפה.

"זיהיתי גם קולות רדיקאליים בשולי המאבק, ואני בתפיסתי הכלכלית לא תומכת בזה. אני חושבת שיש מקום לשינוי - אבל בתפיסה ובמסגרת הקיימת של קפיטליזם ושוק חופשי. לא לשנות לגמרי את השיטה".

- וכשמשדרים מתוך ההפגנה, זה לא קשה יותר?

"ללא ספק השידורים הקשים ביותר היו השידורים מההפגנות במוצאי השבתות. באמת היה חשמל באוויר ומשהו מאוד סוחף ברוח הצעירה. הרגשת שאתה עד לתהליך דרמטי חברתית ודמוקרטית. יש בזה משהו מאוד שובה לב, אבל אמרתי לפני כל שידור, תזכרי שאת צריכה גם לדווח".

שרון גל: "מי שרואה ושומע, יודע שאנחנו מזדהים עם זה"

הטמפרמנט של שרון גל ושל תוכניתו הלילית בערוץ 10 התאימו בדיוק להתרחשויות ברחוב הישראלי. גל, שרק מחפש על מי להתנפל, זיהה את ההתפתחויות, ותוכניתו "לילה כלכלי" נשלחה על-ידי הערוץ מלכתחילה אל הקו הקדמי של רחוב רוטשילד.

"התחושה הייתה כבר למעלה משנה שיש מתחת לפני השטח מעמד ביניים סוער, כואב ומתקשה, וזה בא לידי ביטוי כמעט בכל סיפור שנגענו בו, הרבה לפני המחאות", אומר גל. "ראית את זה הרבה בפייסבוק, ואני חושב שהצלחנו לזהות את זה מוקדם. יומיים אחרי שהוקם המאהל, היה נכון לעשות משם שידור".

- אתה בחרת צד באופן די ברור.

"לא הייתי אומר שלקחתי צד, אבל אני בא עם הרבה אמפטיה והבנה למה אנשים מתכוונים. אבל גם זה משתנה כל הזמן, אם אתה מסתכל על חלק המהלכים, והם לא במקום טוב היום.

"המילה אג'נדה היא גדולה, אבל ההחלטות מתקבלות על בסיס תחושת בטן שיש כאן זעם ותסכול. אז אתה מגדיל דברים מסוימים. אנחנו לא מהדורת חדשות, ויש הרבה עצמאות, ויש לנו גם קו שאני לא מסתיר. מי שרואה ושומע, יודע שאנחנו מזדהים עם זה".

- מה אתה אומר על הטענה שהתקשורת מפנקת מדי את המחאה הזו?

"יש שכבה גדולה של אנשים שבאים לזה מתוך הרבה אמפטיה, אבל יש גם הרבה הפרזות פה ושם, במיוחד במספרי האנשים בעצרות. אתה רואה טיפול אמפטי באופן כולל באווירה הכללית. אבל שוב, זה משהו שהתחיל כל-כך מוקדם, כמה חודשים לפני הגל הגדול. לא האמנתי שאנשים יעברו מהפייסבוק לשטח. אני בתחושה שאנחנו אחרי הגל הגדול. היום יש אתנחתא".

- עד עתה נדמה שתוכניות הכלכלה שיקפו בדיוק את ההפך מהסוציאליזם שדורשים המוחים.

"התוכנית הזו הייתה מזוהה עם רוח העם מההתחלה. אבל בתפיסה שלנו תמיד הייתה הכוונה לייצר אייטמים שימושיים על הקופות או הקרנות והטיפול בפריפריה. נכון, אנחנו לא תוכנית רווחה, ולא כל יום עוני וקושי, אבל התוכנית מאוד מחוברת לרוח העם".

אורלי וילנאי: "אני רק רוצה לתת למה שקורה פה רוח גבית"

לאורלי וילנאי וגיא מרוז יש קילומטרז' ארוך בתחום החברתי. הם נגחו בביורוקרטיה שוב ושוב בהזדמנויות שונות במהלך הקריירה, וקמפיין התמיכה שלהם בניצולי השואה עורר שינוי משמעותי. כששידרו מהפגנת ה-300 אלף, מרוז לא הסתפק בדיווח, אלא עמד על הבמה של ערוץ 10 ועודד את הקהל בידיים מונפות.

"כבר 4 שבועות אני מסתובבת עם דמעות בעיניים וחזה מנופח מגאווה", אומרת וילנאי ל"גלובס". "אני יכולה לומר שנורא משמח שהמחאה מובילה את עצמה ושכל העיתונאים והמומחים והיועצים טעו לגביה. אני כל-כך גאה לראות את זה קורה, אחרי שנים שדיברנו בשפה הזו ולפרקים נשמענו הזויים. פתאום זה השיח. נושאים כמו 'ערבות הדדית', מי דיבר על זה?".

- את מאמינה שזה יישא פרי, או שזה טרנד חולף?

"זו כבר הצלחה שבאה לידי ביטוי בחלחול למטה. עכשיו לוקחים ילדים לראות דיונים בשדרה, וכשזה עולם המושגים של ילדים, הם יגדלו להיות משהו אחר. זה לא רגעי. אני רואה כבר הרבה זמן אנשים שמסתובבים ומחפשים רועה. אנחנו מלמדים את הילדים לקדש את ערך החיים. לחיות למען ארצנו ולא למות".

- התמיכה הברורה שלכם לא עמדה בעיניך בספק תוך כדי הסיקור?

"אף פעם לא הסתרתי את דעתי, לטובת מי שקולם לא נשמע. בהתחלה לא צעדנו לזה, השקפנו מהצד. בשלב מסוים כעיתונאים שעובדים בכמה כלי תקשורת התחלנו לסקר ולכתוב.

"אני לא רואה טעם להסתיר את דעתי, אני רק רוצה לתת למה שקורה פה רוח גבית. כשחשפנו את פרשת המיליונר שתרם להפגנה ידעתי שזה יכעיס את ראשי המחאה, אבל עשיתי את עבודתי העיתונאית".

קרן נויבך ועודד שחר: נחשבים לסוציאליסטים של רשות השידור

קרן נויבך ועודד שחר נחשבים לסוציאליסטים הגדולים של רשות השידור. נויבך, כמגישת תוכנית הבוקר האלטרנטיבית-חברתית המצליחה, הציבה באדיקות בראש הליין-אפ שלה נושאים חברתיים. שחר קרא לממשל במשך שנים לפקוח עיניים לצדק החברתי, ועם פרוץ המחאה היכה על חטא שלא עשה די.

ברשות השידור אסרו על השניים להתראיין בנושא ל"גלובס", זאת "עד שדברים יתבהרו", נמסר מהרשות מבלי לפרט.

רינו צרור: תומך מובהק במחאה

כל אחד מימיו של רינו צרור בימי הקיץ הזה, כך נראה, הוא יום של חג. צרור מביע בכל הזדמנות שניתנת לו את תמיכתו במחאה ובאנשיה, בעיקר בשידורים אותם הוא מוביל בגלי צה"ל במקומו של רזי ברקאי.

במהלך השנים נחשב מרור לאחד העיתונאים הפעילים בתחום החברתי, בין היתר בזכות סרטים כמו "בית-שאן סיפור מלחמה", כשהסיסמה "צדק חברתי" כבר שגורה שנים בפיו.

צרור ביקש לא להתייחס לנושא.