תעשיית השקרים

1. שביתה או לא שביתה, קובי בראיינט אמור להרוויח בעונה הקרובה בלייקרס 25.244 מיליון דולר. לברון ג'יימס ישתכר 16.022 מיליון דולר במיאמי. לדנבר נאגטס יש נכון לעכשיו תקציב שכר של 28.883 מיליון דולר - הנמוך ביותר מבין קבוצות ה-NBA. איך כל המספרים האלו בכלל קשורים לליגת העל בכדורגל, שבה אמור לעסוק הטקסט הזה, אתם ודאי שואלים. ובכן, הנתונים האלו מגלמים את אחת המחלות הכי חשוכות מרפא של הכדורגל הישראלי: חוסר השקיפות הפיננסית, והשימוש הציני שמועדוני הכדורגל כאן עושים בחוסר השקיפות הזאת.

מארק קיובן, הבעלים של דאלאס, לא יכול לקום בבוקר ולהחליט שהיום הוא יעשה ספין תקשורתי ויוציא פרסומים לפיהם למאבריקס יש את תקציב השכר הגבוה ב-NBA, מה שכמובן יגרום לאוהדי הקבוצה להתלהב ולרכוש מנויים בהמוניהם. אלי טביב דווקא יכול לעשות דבר כזה. במסיבת עיתונאים לפני כשלושה שבועות, הצהיר דורון אוסידון, יו"ר הפועל ת"א ויד ימינו של טביב, כי תקציב המועדון יעמוד בעונה הקרובה על כ-60 מיליון שקל. אז הצהיר. בפועל, לפי נתוני האמת שנחשפו כאן ב"גלובס" - התקציב של מחזיקת הגביע עומד נכון לפתיחת עונת 2011/12 על 47 מיליון שקל בלבד. עד סוף חלון ההעברות אולי יצטרף להפועל עוד שחקן שאולי יגרור את התקציב קצת מעבר לרף ה-50 מיליון, אבל גם כך לא יהיה שום קשר בין המידע שביקשו בהפועל להוציא החוצה לאוהדים שלהם, לבין מה שמתרחש בפועל בחשבון של הקבוצה.

בעוד הפועל ת"א עסקה הקיץ בניסיונות מלאכותיים לייצר באזז באמצעות התקשורת, מכבי חיפה הלכה על קו אחר שמנחה אותה כבר כמה שנים: הנמכת ציפיות באמצעות התקשורת. אין הסבר אחר לציטוט של יעקב שחר במסיבת עיתונאים שהתקיימה לפני קצת יותר מחודש: "בעונה שעברה התקציב שלנו היה 38 מיליון שקל, ובעונה הקרובה הוא יהיה 43 מיליון", בזמן שמספרי האמת של חיפה שונים בתכלית: אשתקד התקציב בתחילת העונה עמד על 50 מיליון שקל, השנה הוא עומד, נכון לעכשיו, על 63 מיליון שקל. אבל הצהרה על תקציב נמוך מתאימה מאד לאג'נדה שמכבי חיפה מנסה לטפח בעשור האחרון: אנחנו שומרים על "שפיות", אנחנו לא זורקים כסף לפח, אנחנו לא נגררים אחרי הטירוף של הגאידמקים והגולדהארים. הצהרות על תקציבים "שפויים" ממשיכות לשמר את התדמית חסרת הרבב שממנה נהנה יעקב שחר בקרב אוהדי הכדורגל הישראלי, ועל הדרך מורידות קצת את מפלס הלחץ והעצבים של הקהל חסר הסבלנות שמגיע למשחקים בקרית אליעזר.

אגב, במסגרת "השפיות" של חיפה, היא סיימה את העונה הקודמת בהפסד של 18 מיליון שקל, ובקיץ הנוכחי, בניסיון חסר-פשרות להעפיל אל ליגת האלופות, היא צירפה לא פחות מ-9 (!) שחקני רכש חדשים לסגל שלה. שפיות? אולי בנוסח קן הקוקייה.

שקיפות פיננסית היא לא משהו שמוגבל ל-NBA או רק לענפי הספורט בארצות הברית. בפרמיירליג האנגלית, למשל, מחויבת כל קבוצה להוציא לפחות פעם אחת בשנה דו"ח כלכלי מפורט שמתפרסם לציבור. מלקולם גלייזר, הבעלים של מנצ'סטר יונייטד, צריך להתמודד עם ההשלכות כשמתברר שהאימפריה שלו מסיימת את עונת 2009/10 עם הפסדים של 79.6 מיליון ליש"ט, בעיקר בגלל תשלומי ריביות שהוא עצמו העמיס על המועדון.

בעולם הגדול, מועדוני ספורט יכולים להשתמש בתקשורת לצורכיהם עד גבול מסוים. בעולם הכאוטי וחסר השקיפות של ליגת העל, תקשורת הספורט הפכה בסך הכל לעוד אחת מזרועות השיווק של המועדונים.

2. מה אפשר ללמוד מנתוני התקציבים (האמיתיים) של קבוצות ליגת העל לעונה הקרובה? קודם כל, שיחסית לעונה הקודמת, הקיץ נרשם הידוק חגורות מסוים מצד רוב הקבוצות: תקציבי פתיחת העונה 2011/12 של כלל 16 מועדוני ליגת העל יעמדו על 394 מיליון שקל, ירידה של כ-15% לעומת העונה שעברה. התקציב הממוצע לקבוצה בליגה יעמוד העונה על כ-24.6 מיליון שקל, לעומת כ-29 מיליון אשתקד.

עד כמה יקרה הולכת להיות ההרפתקה של מיטש גולדהאר במכבי ת"א, אפשר ללמוד גם מהתקציב שמציגים העונה הצהובים: 88 מיליון שקל. מה שאומר ששוב הקנדי יצטרך להכניס את היד עמוק-עמוק לכיס כדי לכסות את הבור שאליו הוא הכניס את עצמו, בעיקר בגלל החוזים הכבדים שחתמו השחקנים בעונה שעברה. כפי שפורסם כאן ב"גלובס", אשתקד נאלץ גולדהאר להביא מהבית 57 מיליון שקל.

עניין מעניין נוסף הוא העובדה שמלבד הפועל פ"ת, אף קבוצה בליגה לא תציג העונה תקציב מינימום של 11.5 מיליון שקל. נכון ש-6 קבוצות אחרות גם לא מצליחות לחצות את רף ה-14 מיליון שקל, אבל הנתונים האלו בכל זאת מלמדים אותנו שאולי, על-אף כל התחזיות השחורות, יש מספיק כסף ונכונות בישראל כדי להכיל ליגת כדורגל של 16 קבוצות. כמה חבל שהעניין הזה מתגלה רק לאחר שבהתאחדות כבר החליטו להקטין בחזרה את הליגה בתום העונה.